חנין זועבי, אני איתך

בימים טרופים אלה, בהם פשה הגזענות הישראלית כמעט בכל רובדי החברה היהודית, אך טבעי שהציבור במדינת הרוב היהודי יופתע מהכנות של חברת הכנסת חנין זועבי, שהציגה את משנתה הפוליטית ללא כחל וסרק.

אינני רוצה ללמד סנגוריה על זועבי, שמייצגת נאמנה את הפלסטינים בישראל, שכן לזכותה ולזכות מפלגתה ייאמר: היא הגברת הפלסטינית הראשונה שנבחרה לכנסת בזכות עצמה. נוכח המתקפה שלוחת הרסן נגדה, חובה, כן חובה להבהיר ולהאיר מספר נקודות, שקשורות בזועבי, במשנתה ובפועלה, אולם לפני כן, מובילי המתקפה מעוררים רחמים, כי אינם רגילים שערבי, קל וחומר ערבייה, ידברו בגובה העיניים, ישטחו את האידיאולוגיה שלהם בעברית, בדיוק כמו בערבית.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

זה לא ילדי הזרים, הסיפור הוא עתיד ילדינו / טל רפאל

תושבי מגרון צודקים, אך טועים / שלמה אנגל

גם לאדם ממוצע מהיישוב, כמו כתוב שורות אלה, אין ולו דבר טוב להגיד על המדינה ומוסדותיה. אינני מרגיש שום שייכות, לא לדגל, לא להמנון, ולא לשאר הסמלים. ישראל, לדידי, איננה מדינתי. פלסטין היא מולדתי. אני נוטה להאמין כי ח"כ זועבי ממפלגת בל"ד שותפה לדעתי, מה הקשר שלנו למילות ההמנון: "כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה, נֶפֶש יְהוּדִי הוֹמִיָּה, וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה, עֵינוֹ לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה"?

מוצאת אל מחוץ למליאת הכנסת. חנין זועבי (צילום: אוהד צויגנברג)

ההרגשה היא דבר סובייקטיבי, קובעים הפסיכולוגים, לכן בלתי אפשרי להכריח אותנו להרגיש שייכות למדינת ישראל. כמאמר הפתגם, אפשר להביא את הסוס לבאר, אולם אי אפשר להכריח אותו לשתות ממנה. זועבי הגיעה לכנסת ישראל ונשבעה אמונים למדינה ולחוקיה, אולם חובה להדגיש כי הכנסת היא אמצעי לשטוח בפני הציבוריות הישראלית את מדיניות הקיפוח והאפליה שהם מנת חלקנו מאז הקמת המדינה בנכבה שלנו בשנת 1948. הכנסת הנוכחית רשמה שיאים חדשים בגזענות. כל חבר כנסת ציוני שמחפש כותרת עולה על הגל ומניח על שולחן הכנסת הצעת חוק, שתפקידה להצר את צעדיהם של בני המיעוט הערבי הפלסטיני בישראל. ספר החוקים, בתמיכת ממשלת הדואט הבלתי סימפטי ליברמן את נתניהו, הפך לשחור משחור, ומוביל את ישראל להפוך למדינת אפרטהייד.

היינו כאן לפני ישראל 

מאז הבחירות לכנסת בפברואר 2009, שבעקבותיהן עלתה לשלטון אחת הממשלות הימניות ביותר בתולדות ישראל, שטף את הכנסת גל של חקיקה מפלה, הנוגעת לתחומים רבים והמכוונת נגד הפלסטינים הערבים אזרחי ישראל. הצעות חוק חדשות הפוגעות בפלסטינים בישראל באופן ישיר או עקיף וכן בפלסטינים בשטחים הכבושים ובפליטים פלסטינים מוגשות כמעט מדי שבוע, כתוצאה ממאמציהן של הממשלה והקואליציה הימניות לקדם את סדר היום החקיקתי שלהן בכנסת רשימה של 20 חוקים חדשים והצעות חוק המונחות על שולחן הכנסת עתה, המפלים את בני המיעוט הפלסטיני בישראל, מאיימים על זכויותיהם כאזרחי המדינה ובכמה מקרים פוגעים בזכויות של הפלסטינים תושבי השטחים הכבושים.

אז מה אתם רוצים מאיתנו? לשמור על השקט? זה לא בא בחשבון, מה שעושה זועבי וחבריה הערבים בכנסת הוא חשיפת פרצופה האמיתי והמכוער של ישראל. יותר מזה: על מנת לסבר את האוזן, את הפעילות המבורכת הזאת צריך לפעול ביתר שאת בקרב העמים הנאורים על מנת שיידעו כי המדינה הנתמכת על ידי ממשלותיהם, מובילה מדיניות של אפליה גזעית כנגד המיעוט הערבי פלסטיני. חובה עלינו להבהיר לאומות העולם כי אנחנו, להבדיל ממיעוטים אחרים, נולדנו כאן, איננו עוברי אורח, ובוודאי איננו אורחים במולדתנו. היינו כאן לפני ישראל.

לא נוותר על הדרישה האולטימטיבית שלנו שישראל תהיה מדינת כל אזרחיה. החוקים שנועדו לחסל את מה שנשאר מהדמוקרטיה הישראלית לא ירתיעו אותנו. קודם כל, משום שאנחנו מקפידים מאוד לחנך את הדור הצעיר לפעול רק במסגרת החוק הישראלי, שכן אחרת יתפוס תאוצה תהליך הדה-לגיטימציה. אנחנו מאמינים באמונה שלמה כי עקרונותינו צודקים, למרות שהצדק בישראל נמצא ביחידה לטיפול נמרץ כללי, וממשיך לחיות באמצעים מלאכותיים בלבד.

המתקפה שלוחת הרסן נגד זועבי לא תרתיע אותה, ולא תפחיד את הציבור ששלח אותה לכנסת. אדרבא, זה רק יחזק אותה בתוך החברה הפלסטינית בישראל, שכן כל מי שעיניו בראשו יודע שהמשוואה לפיה "אל תהיה צודק, תהיה חכם", איננה חלה על זועבי. אני מודה, מתוך היכרות אישית, שהיא גם צודקת וגם חכמה, ופה קבור הכלב. החברה הישראלית לא מוכנה לקבל ערבים מהסוג הזה. מה לעשות? זאת המציאות, ואין בלתה.

זוהיר אנדראוס הוא העורך הראשי של העיתון הערבי "מע-אלחדת'" היוצא לאור בטמרה.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il