לא יכול בלי: 5 סימנים שאתה מכור לאהבה
אם אתה מוכן לוותר על העקרונות שלך למענה, עובר מדיכאון לשמחה בשיחת טלפון אחת, ולא יודע איך תוכל להמשיך לחיות בלעדיה – סימן שאתה נרקומן של אהבה, וכדאי שתיקח עצמך בידיים לפני שיהיה מאוחר מדי
התמכרות. המילה הזו היא כמעט גסה בתרבות שלנו. האסוציאציה העולה למשמעה היא תמיד דרמטית, משהו. אולי אדם שדוף השכוב בצד הכביש ומשווע למנת סם, אולי אבא מכה שחוזר הביתה ובזרועו בקבוק וויסקי תמידי, ואולי אדם הקם ומתוודה מול מעגל אנשים הנמצאים במצבו, שקוראים לו כך וכך והוא מכור לפה ושם.
עוד בנושא:
למות מאהבה: מה עושים עם אהבה נכזבת?
מערכות יחסים הרסניות של התמכרות הדדית
התמכרות: סקס נגד הפחד, הבדידות והחרדה
כן, נו, כולנו ראינו מכורים. הם רעים, לא חכמים במיוחד ואנחנו נוטים לרחם עליהם כי אצל רובם העתיד לא מנבא טובות. ועוד מאפיין מרכזי שלהם הוא שרובם קיימים אצלנו בעיקר בטלוויזיה, המקום האידיאלי להתרחשויות דרמטיות באשר הן.
אבל התמכרות לאהבה? נשמע קצת פחות מתאים, קצת פחות דרמטי והרבה פחות מתוקשר. אז איך זה שאחוז שלם מתוכנו לוקה בהפרעה הזו ואנחנו לא ממש מודעים אליה? בכל זאת, אחוז אחד מתוך מדינת ישראל שווה בערך שבעים אלף איש, עיר בינונית השווה בערך לפעם וחצי כרמיאל, אם תרצו.
אמנם היא תהיה, ככל הנראה, עיר אומללה למדי עם הרבה מאוד יחסים רומנטיים כושלים אחד אחרי השני, אבל היי, עיר זו עיר.
מעט בעייתי להגדיר התמכרות לאהבה, מאחר ורובנו חווינו לפחות פעם אחת, התאהבות גדולה בחיינו, וישנו קו דקיק שעובר בין המצב הפתולוגי הקרוי 'התמכרות' ובין המצב הקסום ואפילו הבריא ששמו 'אהבה'.
לפעמים אף לא נדע למקם עצמנו בסקאלת ה'נורמלי' וה'לא נורמלי', ובכל זאת, קיימים כמה סימנים שאמורים להוות עבורנו מעין תמרור אזהרה, דגל אדום שיזהיר, יפכח ויבהיר לנו שאולי, במקרה, עברנו את המצב הבריא והגיע הזמן לגמילה.
1. חזרתי לאכול בשר
ויתור על עקרונות או לפחות עקרונות שהיו לכם, הוא אחד הסימנים הראשונים לכך שאתם מכורים לאהבה. ולא מדובר על 'לעולם לא אלבש שחור' או 'לעולם לא אקנה שמפו בריח הדרים לשיער', מדובר בנושאים קצת יותר מהותיים. למשל, אשה שמוכנה לוותר על הילדים שתמיד רצתה ללדת בגלל התנגדות של בן זוגה, או בחור המוותר על חברי הילדות שלו בגלל שזוגתו אינה אוהבת אותם.
קיימות שלל דוגמאות לויתורים שאנשים עושים למען בני זוגם. חלקם הם במסגרת מה שאנו מכנים 'פשרה הדדית', וחלקם הם ויתור על חלק נכבד מהאני הפנימי שלנו, רק כדי לרצות את הצד השני. הקו דק אך ההבדל גדול. פשרה? נכון ולפעמים הכרחי. מחיקת חלק מהותי מהנפש שלכם? מדרון חלקלק ולא בריא.
2. בלעדייך אני חצי בן אדם
אתה יושב עם חברים ורואה פיינל פור אבל לא מפסיק לדמיין אותה מוסרת את הכדור לשחורטיניטיס. את בהרצאה באוניברסיטה ומוצאת עצמך מנסה לפתור נוסחה מתמטית באמצעות לבבות. גם פה הקו דק מאוד.
מותר לנו להתגעגע לבן או בת הזוג ואפילו רצוי, אבל בשנייה שאנחנו לא יכולים להתרכז בעבודה, בלימודים או בכל דבר אחר שאנחנו רגילים לעשות, בשנייה הזו הסיפור הזה נהיה קצת מטריד ובעיקר מאד-מאד מזיק. אם לא תיזהרו, תמצאו עצמכם עם שרשרת ציונים בלתי עוברים ופיטורי בזק. יש שיגידו שמצב זה הוא מרחק פסיעה מאובססיה, ויש שיגידו שאין מרחק כלל.
3. הוא עדיין לא ענה לי. בא לי למות
כשהוא מתקשר העולם יפה ואת מאושרת. כשהיא עונה לך לסמס דקה אחרי שאתה שולח אותו, אתה על גג העולם. אבל כשהם לא? אתה או את מתהלכים ברחוב והפסקול של 'רקוויאם לחלום' לא מספיק מדכא כדי לתאר את איך שאתם נראים.
מצבי רוח, הם קורים לכולנו. אבל לא ראיתם תרחיש מפחיד עד שראיתם בחורה בוכה כי הבן זונה לא מתקשר כשלפתע הטלפון מצלצל וזה הוא, הבן זונה כמובן. היא עונה לטלפון בעליצות כשעיניה עדיין אדומות ולחות, ומדברת כאילו כלום לא קרה והכל יופי-טופי. התנהגות נוירוטית שכזו טיפוסית, אולי, לתחילתו של קשר. אבל כשהיא נמשכת תקופה ומשחיתה לכם ימים לא מעטים, נסו לראות עצמכם מבחוץ. האמינו לי, זו לא תמונה יפה.
4. למה רק אני מתקשר?
אין צורך להיות קטנוניים. לא מדובר על חוסר איזון ברמה של 'אהה! התקשרתי פעם אחת יותר ממנה היום!', אלא על מקרים בהם הצד השני פשוט לא מעוניין. הוא לא משחק אותה אדיש, הוא לא אוחז בפסון שכל בן אנוש להוציא ג'ורג' קלוני היה מתקנא בו. הוא פשוט לא מעוניין מספיק. לא יוזם, לא משתף פעולה, לא באמת רוצה.
ולא משנה כמה תמונות משותפות תשימו לצד השני על המקרר, כמה פרחים תקנו או כמה שירי אהבה תכתבו. לפעמים אי אפשר להכריח אנשים לעשות דברים. נגיד, להרגיש משהו שהם לא.
5. אם לא תאהב אותי - אתאבד!
בשביל מצבים כאלה בדיוק צריך היה למנות 'תורן עזרה ראשונה' - אדם שיציל אתכם מעצמכם בכל פעם שאתם עומדים לעשות מעשה אימפולסיבי כמו לכתוב הודעה מלחיצה, לארוב למושא האהבה מתחת לבית או להתקשר עשרים פעמים ביום.
יום אחד אתם עוד תצטערו על זה, וכנראה שזה יהיה עוד באותו היום אבל עשר דקות יותר מאוחר. כמו נרקומן שחייב להזריק איזו מנה רק בשביל להפיג את הקריז, ככה אתם עשויים להזדקק למעשה המביך הזה. רק שבניגוד לנרקומן, לצערכם, אתם עדיין עשויים להיות מספיק צלולים כדי להתבייש בעצמכם רגע אחרי הפורקן, ובצדק.
כאמור, האדם הכפייתי לא רחוק בהרבה מהאדם המאוהב עד כלות. הוא פשוט הלך צעד אחד רחוק יותר ואיבד לחלוטין שליטה על חייו. רומנטי? כן. חמוד? לפעמים. אבל תאמינו לי שאתם לא רוצים לנעול את הנעליים האלה כי בסוף היום זה בעיקר כואב, ולא רק ברגליים אלא בכל הגוף.
כואב לדעת שאתה לא בדיוק אתה, ושהאפשרות היחידה שלך להרגיש טוב היא כשאתה בחברת האדם שאתה אוהב, היצור המושלם הזה. בלעדיו אתה, כמו ששר שלומי שבת, ספק 'חצי בן אדם' וספק 'בעצם כלום'.
אז בפעם הבאה שאתם רואים קבצן בצד הדרך ומרגישים כלפיו דקירות רחמים, חשבו פעמיים לפני שאתם פותחים את הארנק. מי יודע, אולי בכוונתו לבזבז את הכסף על עוד מנה של זר פרחים או שוקולד למושא אהבתו הקסום.
לכל העדכונים, הסקרים והכתבות - כנסו לעמוד המעריצים של ערוץ יחסים בפייסבוק
לפנייה לכתב/ת 
