הבאנו ביכורים: דורון חכם על "עמבה דיז'ון"
דורון חכם, עורך דין וגולש, כתב ספר ראשון בשם "עמבה דיז'ון", שעוסק במפגש בין תל אביב של המאה שעברה לבין עיראק של שנות ה-70. "זה מאוד ישראלי, להפגיש עורך דין מודרני ואיש בגדדי כפרי", הוא אומר
"פעם ראשונה שאני כותב משהו שיוצא לאור כספר", מספר דורון חכם, עורך דין עסוק בעבר, עורך דין כותב בהווה, וגולש תמידי על הגלים - ובספרים. "למדתי עריכת דין והועסקתי במשך שנים בתחום המשפטים והכלכלה. היום אני סוג של שיפוצניק דין, לא הולך למשרד. התחלתי לכתוב לפני 7-8 שנים, בזמן שלא היה כל כך פנוי - אבל ככל שאתה פנוי - יש הרי פחות זמן. כשהחיים שלי היו צפופים, נולדה גם הכתיבה".
רוצים לקרוא פרק מ"עמבה דיז'ון"? היכנסו לכאן!
חכם, יליד 1966, הוציא לאור לאחרונה את ספרו הראשון בעל השם המפתיע "עמבה דיז'ון". ברומן הוא מתאר דרך עלילה קצבית וישירה איך מענה תמיד לדואר אלקטרוני גורם למשפטן צעיר ויהיר להסתבך עם שירותי הביטחון, ולחשוף את עברה של משפחתו. בתוך הדרמה שעובר הגיבור - ששמו לחם - הוא פוגש את דאוד, צעיר בגדדי חצי יהודי, במפגש מכונן שמשפיע על חייו. עלילת הספר מתרחשת בתל אביב של פעם וברחובות עיראק השוקקים, ועוסקת בקהילה היהודית שנשארה במדינה בשנות ה-70.
מדוע כתיבה?
"אני בר מזל שיש לי אהבה שלא תלויה במקצוע הישיר שלי, והיא בעצם נגד המקצוע, וגורמת לי להסתכל לאופקים שהם מעבר לשולחן העבודה. זאת הכתיבה. הסיפור משך אותי מהמשרד החוצה בשביל לראות דברים אחרים שאני עושה בחיים שלי. לצד הכתיבה, יש לי גם אהבה גדולה לגלישה". חלקים נרחבים מ"עמבה דיז'ון", מספר חכם, נכתבו בהוואי, במהלך טיול גלישה שיצא אליו עם משפחתו וחבריו.
"יש דברים שהיכולת הפיזית שלי לא תיתן לי לעשות בגיל 70, כמו לגלוש. לכתוב תמיד אפשר. הגלישה הביאה לי התנסויות יפהפיות עם הטבע, ועם קבוצת אנשים נפלאה, שגודלה וחסינותה נמדדה גם על הפרטים הנפלאים שבה". חמש לפנות בוקר. אתה בים שקט. כולם ישנים ופתאום מגיע גל של אנרגיה מאלסקה, מקצה האוקיינוס האטלנטי, ועם זה אתה נפגש בשונית בהוואי. עם כל מה שצברת בשנים של אימון. אתה עושה עם הגל הזה משהו וירטואוזי. כתבתי שם הרבה מהספר. הוואי היא השראה".
איך נולד הסיפור?
"הוא הפתיע אותי תוך כדי שהוא נכתב, כי רציתי בכלל לכתוב דברים שהם יותר פילוסופיים ועיוניים ומקוריים ועל סוציולוגיה ומיקרו-פסיכולוגיה. בחלק מהדיאלוגים ברומן יש ניתוח מצבים אנושיים, נגיד עורך דין שנפגש עם מוסכניק. כשעורך דין בא למוסך הוא עם בריחת סידן בדרגה ארבע, וחסר עמוד שדרה. זה בעצם מפגש בין שועל לבין כבש, ואיך הכבש מכבס את העורך הדין שחושב שהוא שועל, ופושט לו את העור בעדינות.
"מי שאוהב בני אדם, מסתכל על הדברים האלו באהבה. אני מנסה למצוא את הסיטואציות
האלה ולהביט עליהן דרך זכוכית מגדלת. העלילה הדרמטית התפתחה אחרי שליש או יותר של כתיבה, כשהצלחתי לכוון דברים, אבל רוב הזמן לא ידעתי מה הולך להיות. לקח לי יותר מחמש שנים לכתוב את הספר".
על מה הספר שכתבת?
"הספר הזה הוא על אנשים. בספר קורים דברים לא סימפטיים לאנשים טובים. הדברים האלו קורים גם בחיים, מחוסר ידיעה של רגע, ואנחנו לא יכולים אלא לשפוט את מה שאנחנו רואים. רציתי להציג סיטואציות קוטביות. זה מאוד ישראלי, להפגיש עורך דין ישראלי מודרני ואיש בגדדי כפרי. יש בספר התמודדות עם תורת הקבוצות, עמים, דתות, ואפילו קבוצות כדורגל.
"זה מעניין, נגיד, שאדם אינטליגנטי מחליט בכיתה ה' אחרי משחק מוצלח שהוא אוהד את בית"ר ירושלים, שבמקרה לקחו גביע. הבחירה הזאת והחוויה הזאת יכולות להוביל אותו חיים שלמים. הרבה פעמים שלד ריק הופך להיות גרעין. ככה אנחנו מתייחסים לדתות - נולדת יהודי, בזה אתה מאמין. אין פה בחירה. אלו רעיונות שרציתי לפרק בספרות. פירוק עדין ולא אינטרסנטי יכול לגרום לאנשים לפתוח את המחשבה".
הספר עוסק בקהילה יהודית שכמעט לא עוסקים בה בספרות. מדוע בחרת דווקא בעיראק?
"יהדות עיראק בראשית שנות ה-70, זה בעצם תקופה שלא דיברו עליה, והיא אגב לא קשורה להיסטוריה של המשפחה שלי, שעלתה אחרי קום המדינה. לשארית הפלטה הקטנה הזאת היו חיים מאוד מוזרים, מלאים בעינויים ורדיפות, וחלק מזה גם נמצא בספר. זה נושא שלא הכרתי לעומק, והייתי צריך לחקור אותו.
"הדבר הכי מעניין היה ללמוד איך נראתה המדינה שאנחנו רגילים לתעב אותה ולחשוב עליה מחשבות חשוכות מאז קום המדינה. בעיראק היו גם תפיסות עולם רבגוניות. המחשבות האלו נכונות גם בהבדל בין יהדות לאיסלאם. יש לנו סוג של עליונות כישראלים וכיהודים, שחלקה היא סטראוטיפ לגבי זולתנו. מה שהיה נכון פעם, שבני עדות האזרח נחשבו לנחותים, והיום ערבים הם נחותים - זה עניין תרבותי. המחקר שלי נעשה מתוך מטרה לתת תמונה אמיתית על מה שהיה שם".
איך בחרת את שם הספר?
"השם הזה בא לי בפוקס כשנסעתי לכנרת ועשיתי סקי מים. הוא מבטא את ההיפוכים שיש בספר, את הרב-ממדיות, ואת העוקצנות. סוג של פיל בחנות חרסינה".
מהו המקום שאתה חולם לכתוב בו?
"אני חולם לכתוב על ספסל בשדרה. זה בטח אף פעם לא ייצא. יישאר כחלום".
מאיזה סופר היית שמח לשמוע דעה על כתב היד שלך?
"הייתי רוצה, יותר מסופרים, לשמוע דעות מאנשים קוראים. אמא ואבא שלי אהבו, וזה פנטסטי. כשכתבתי את זה ראיתי לנגד עיני את החברים והמכרים שלי, שליוו אותי בחוויות - אם טיילת, או התנשקת או רבת. בהמון סיטואציות בחיים הם היו שם, וחלק מזה נכנס גם לספר".
על איזה ספר ילדים גדלת?
"'דירה להשכיר', שכתבתי לו גם פרק המשך. לימדו אותנו שהיונה רודפת שלום, אבל אני ניסיתי לכתוב סיפור קצת אחר".
איזה ספר פרוזה השפיע עליך במיוחד?
"'אישה בורחת מבשורה' הוא יצירה מדהימה. היכולת של אדם כמו דויד גרוסמן לצלם מלמעלה עולם ואז לעשות זום למטה ולראות מערכת כל כך יפה, ולבצע ממש חקר של גוף האדם וירידה יפה לפרטים - זה הישג.
יש ספר אחר שנקרא 'חגיגת התיש' שנכתב מריו ורגס יוסה, שזה ספר מהמם על תקופת המשטרים המלוכנים ברפובליקה הדומיניקנית בחייו של מי שהיה השליט הנורא, תיש".
יש לך איחולים לספרות הישראלית?
"שתפרוץ מעבר לגבולות המדינה, ותוכל לעזור לעמים שכנים שאין להם מסורת של אהבת ישראל, שיראו מה יפה בנו".
מסר לקוראים:
"לפתוח את העיניים וגם את הלב".
