אלונה פרנקל: "מדהים שאנשים כמהים לסיפורים"

ברומן "אישה", מסיימת אלונה פרנקל לספר את סיפור חייה בטרילוגיה שכלל לא התכוונה לכתוב. אחרי שנים של כתיבת ספרי ילדים מפורסמים ואיורם, הכתיבה למבוגרים נבעה ממנה כאקט לא מתוכנן. "התחלתי לכתוב למבוגרים ברגע קשה בחיי", היא מספרת. "אימי נפטרה והילדים כבר לא היו בבית". 

מתוך אותו רגע של בדידות, וקופסת נעליים שבתוכה נשמרו כל מסמכי ותמונות המשפחה שנשמרו מזמן השואה, החלה פרנקל לכתוב את הרומן "ילדה", שאף זיכה אותה בפרס ספיר לשנת 2005.  

התגובות לספר עודדו אותה להמשיך ולספר את סיפור חייה ברומן "נערה", וכעת ב"אישה". "אישה"

עוסק בנקודת מבטה של פרנקל הבוגרת על החיים, על החמלה והחסד שבהם, על בעלי חיים ובני האדם שסובבים אותם, תוך כדי ההיסטוריה הקשה של ילדותה.

פרנקל כותבת על קרעי דפים תוך כי שירבוטים של איורים אסוציאטיבים, בחדר העבודה בביתה, רצוף התמונות, הספרים ופסלוני הפילים שמעוררים בה השראה. "בגיל מוקדם מאוד הבנתי כי היכולת שלי לספר סיפור, ושכולם מקשיבים, תציל את החיים שלי. זה היה לפני שקראתי את שחראזדה ולמדתי שיש כזה מוטיב בספרות".  

אלונה פרנקל, ילידת פולין, 1937, העבירה את ילדותה במחבוא בזמן השואה, ועלתה לארץ ב-1949. פרנקל החלה את הקריירה הספרותית שלה באיור ספרי ילדים. בהמשך חיברה את סדרת הספרים של "נפתלי" שזכו להצלחה רבה מאז ועד היום בארץ ובעולם. הרומן "אישה" (הוצאת חרגול, עם עובד) חותם את הטרילוגייה עם שני ספריה הקודמים למבוגרים העוסקים בביוגרפיה האישית שלה: "ילדה" -זוכה פרס ספיר לשנת 2005, ו"נערה" (2007).