בלי טלוויזיה: 7 עצות לעידוד קריאה אצל פעוטות
הם חסרי מנוחה, קורעים את הדפים ורק רוצים להגיע לבלון האדום שבסוף - איך להרגיל תינוקות להקשיב לסיפורים וליהנות ממה שיש להם להציע? עדנה אברמסון, אמא לפעוטה וחובבת ספרים מושבעת, מייעצת (רמז: מתחילים בכיבוי הטלוויזיה)
אגדה אורבנית מספרת שכילדה לא אהבתי לקרוא, ונאלצו להפעיל עליי לא מעט מניפולציות כדי שארצה להמשיך לקרוא בעצמי את הסיפורים המותחים. ובכן, הצליח להם. כמי שגדלה בבית קורא-ספרים ואוהב-ספרים ועמוס-בספרים, אני תופסת את עצמי מבועתת במחשבה שמא דווקא הילדים שלי לא יאהבו לקרוא. איזה אסון!
למה חשוב לקרוא עם ילדים:
- למה באמת כל כך חשוב להקריא לילדים סיפורים?
ספרים תורמים לנו כל כך הרבה מעבר לסיפור טוב: הרי כשיש לך ספרים אתה אף פעם לא לבד, אתה מסוגל להעסיק את עצמך ומפתח כישורים שתוכניות ריאליטי לעולם לא יכבדו: קשב וריכוז, דחיית סיפוקים, העשרת השפה (במקום שִנְמוך שלה) ופיתוח הדמיון (במקום לקבל את החיים לפרצוף בלי פילטר).
אבל איך מחבבים עליהם את הספרים כבר בגיל צעיר? איך מתמודדים עם בן שנתיים חסר מנוחה שרק שולח ידיים, הופך וקורע את הדפים ולא נותן לסיים את הסיפור? הנה כמה דרכים יעילות להכניס את הקטנטנים לעולם הקריאה המופלא:
1. להתחיל מוקדם
כשנולדה הבת שלי, לא הייתי בטוחה מה לעשות איתה. זאת אומרת, הינקתי וחיתלתי ובכיתי, אבל איך לעזאזל מבלים את שעות הערות, והיו הרבה כאלה, עם תינוקת? כשהייתה בת חמישה חודשים התחלתי להקריא לה סיפורים ושירונים קטנים בחרוזים במהדורות קרטון המיועדות לילדים.
שכבנו זו לצד זו על מזרן הפעילות, והקראתי לה כמה סיפורים ברצף, פעולה שארכה בסך הכל כמה דקות ובטווח הקשב האפשרי שלה.
הופתעתי לגלות כמה מרותקת היא הייתה לצליל שלי המקריא את הסיפור ולאיורים, ואפילו בחנה במיוחד את הטקסט (מי גאון של אמא?!).
מדי פעם היא החזיקה את הספר בעצמה וטעמה את הקרטון היטב מכל הכיוונים, לוודא שמדובר בספרות איכותית ולא סתם רומאן זול.
הרגילו את הילדים לבלות אתכם מגיל צעיר בקריאה ולהקשיב לקולכם. זה נעים גם להם וגם לכם, ועוזר להטמיע הרגלים חשובים להמשך.
2. לכבות את הטלוויזיה
הדבר אולי נשמע טריוויאלי, ובגילים צעירים הרבה הורים משתדלים ממילא שהתינוק או הפעוט ייחשף פחות לטלוויזיה, אבל באיזה שהוא שלב המפגש הופך בלתי נמנע – ובדיוק בנקודה הזו התחרות נגמרת. צריך להיות צנועים ובעיקר ריאליים, ולהודות שגם אישיותכם המלבבת והספר החדש שאתם מחזיקים בידכם לא יכולים להתחרות במסך מרצד וצבעוני ששרים ורוקדים בו ללא הפוגה.
הטלוויזיה מרתקת אותם וגונבת את תשומת הלב, כך שאם רוצים לקרוא – צריך גם לכבות את המכשיר.
התעקשו על כך, אחרת מובטח שתחושו תסכול כשהפעילות תופרע שוב ושוב כשהמתרחש בטלוויזיה ילכוד מחדש את תשומת לבו של הילד ויסיט את מבטו.
3. ללמוד להשתחרר מהסדר
כשהתינוקות הופכים לפעוטות ששולחים ידיים והופכים את דפי הספר באמצע הסיפור (באמצע הסיפור!) ולא מאפשרים להמשיך בו לפי הסדר, ההורים שלהם – יצורים בוגרים ורציונלים בדרך כלל – נאלצים לעבור תהליך קצר של עיבוד המצב החדש והשלמה.
הצטיידו בתה ירוק להרגעה וסלוטייפ להדבקת הדפים והפנימו את המצב: הם קטנים, הם מתוקים ויש להם אג'נדה משלהם, שלא תמיד מבינה שכדי שאבא יוכל לקרוא מהספר הוא צריך ממש לראות את מה שכתוב על הדף.
אין כל דרך להילחם בזה והפעוט ימשיך להשתלט בזמן הקרוב על הדפים, כך שעדיף לשחרר ולהניח לילד לרכוש בעצמו את יכולת הדפדוף. גם ככה תדעו מהר מאוד בעל-פה את הסיפורים הקלאסיים שוא אוהב, ותמשיכו לדקלם בקלות בזמן שהוא נע קדימה-קדימה בספר כדי להגיע ישר לבלון האדום של אלון.
4. להציע ספרים עם אטרקציות
אמנם קצת קשה בתחילה לנטוש את הספרים המסורתיים לטובת פעלולים ואפקטים, אבל הילדים מתים על זה, ואם זה מאפשר להם להחזיק עוד חצי דקה בלי לפנות לטלוויזיה או להרס שיטתי של הבית - גם אתם תמותו על זה.
יש ספרים מקסימים עם דלתות קרטון שהילד צריך לפתוח במהלך הסיפור ולגלות מה מסתתר מאחוריהן, ספרים עם חורים לאצבעות או דמויות פרווה בולטות שאפשר ללטף. כל אלה הופכים את הילד לשותף פעיל בחוויית הקריאה ומחבבים עליו את הישיבה המשותפת.
5. לנסות גם ספרי בישול
בספרייה הפרטית שלנו מככבות כבר תקופה ארוכה הבחירות המפתיעות "עוגות ברגע עם חנה שאולוב", "קאפקייקס" של מרתה סטיוארט ושני אלבומי תמונות של פעוטת הבית מרגע היוולדה. מבחינתה לעלעל באלו מדובר בשעת סיפור לכל דבר, והיא מרותקת אליהם דקות ארוכות (במיוחד לתמונות של עוגות שוקולד...). בגיל הזה מדובר בזמן נצח.
אם הילד שלכם בתקופה שבה נמאס לו קצת מספרים (לא מתרגשים כשזה קורה, יעבור), מצאו סוגים פחות קונוונציונליים שימשכו אותו לישיבה משותפת והפיקו ממנה את המרב. אמנם מפסידים כאן את הטקסט המוכן-מראש ואת העלילה המובנית, אבל מרוויחים ערכים אחרים כמו ישיבה בריכוז, הקשבה ושיתוף, דפדוף והתקדמות ליניארית, המצאת סיפור אישי ומשחקי דמיון בלי סוף: מציעים לבובה עוגות מהספר, מזהים בני משפחה באלבום, מסבירים במילים את הסיטואציה שבתמונה וכו'.
נסו עיתון יומי (יש תמיד פרסומות מלהיבות למכוניות), מגזינים, חוברות פרסום לצעצועים וכל פריט אחר בבית שאפשר לעלעל בו.
6. לתת להם להקריא
אתם לא חייבים תמיד להחזיק במושכות הפעילות ולהנהיג את הקריאה. פעוטות מרגישים סופר-חשובים וסופר-גדולים כשהם יושבים לבד עם הספר, מדפדפים ומקשקשים את הסיפור במילים שלהם שכבר אפשר לזהות או בג'יבריש.
במיוחד כשמגיעה תקופת ה"אני לבד", אפשרו היפוכי תפקידים מסוג זה באמירה "עכשיו אתה תקריא לי". הילד מחקה בקלות את פעולת ההקראה ואפילו את התנוחה שבה ההורה נוהג לשבת, והדבר מאפשר לו להתנסות בחיבור סיפור משלו, גם אם הוא היחיד שמבין את הפטפוטים שהוא מפיק.
7. לקחת לספרייה
לכל ההורים שמחפשים איך להעביר עוד אחר צהריים אינסופי: בחורף היא מקורה, בקיץ היא ממוזגת - הספרייה העירונית הקרובה לביתכם. ובטוח שיש אחת כזאת. אם אתם הולכים להחליף לעצמכם ספרים (גם אמא ואבא צריכים לקרוא!), קחו אתכם מדי פעם את אחד הילדים. רוב הספריות מציעות פינות קריאה נוחות שבהן אפשר לשקוע יחד ולשלוף מהמדפים סיפורים חדשים.
כשהסבלנות נגמרת, במוקדם או במאוחר, אפשר לשחק יחד משחקים שקטים כמו למצוא ספרים שעל הכריכה שלהם מצויר כלב או חתול, למצוא ספר שמופיעה בו רכבת, ללמוד לזהות את האות אל"ף וכו'.
בשלב זה אני פחות ממליצה על חנויות ספרים, כי אני מאמינה גדולה בספריות ובהנגשת הספרים לכולנו, אני מאמינה גם בערך הכלכלי של שאילת ספרים בחינם ובאפשרות לחדש בכל שבוע מבלי להוציא סכומים אדירים, ובעיקר נהנית מהאווירה שמאפשרת לשהות זמן רב בספרייה מבלי לחשוש שאנחנו (והילדים שלנו) מעיקים על מישהו.
יהיה הרבה פחות נעים אם הפעוט המתוק שלכם יתחיל לעשות בלגן או לקרוע בטעות דפים בחנות ספרים מפונפנת.
הכותבת היא מבקרת ספרי ילדים ב-ynet, בעלת M.A בספרות ובעלת הבלוג "הרפובליקה הספרותית
"
לפנייה לכתב/ת 
