נתניהו ואובמה, אל תחמיצו הזדמנות
בפגישתו עם הנשיא האמריקני צריך ראש הממשלה לעשות הכול כדי לשקם את האמון בין שתי המדינות. הקמפיינים התקשורתיים שמנהלים שני הצדדים רק גורמים נזק
המאמץ המתוקשר של ממשל אובמה להניא את ישראל מתקיפה באיראן תפש השבוע מימדים לא סבירים. אין כמעט אמצעי תקשורת נחשב בארה"ב שלא גויס כדי לשמש במה לבכירי הממשל שניסו לשכנע בראיונות גלויים ובאמצעות הדלפות, עד כמה תקיפה ישראלית תהיה חסרת תועלת ותוחלת וכמה סבל ונזק תגרום לאזרחי העולם בכלל ולאזרחי ישראל בפרט.
העיתוי וההיקף חסר התקדים של המתקפה התקשורתית, שלא לדבר על המידע הסודי המתפרסם במסגרתה, מעידים שהאמריקנים מעריכים שישראל שוקלת ברצינות לתקוף בקרוב באיראן (באביב או בקיץ 2012), מהלך שיביא לנסיקה דרמטית במחירי הנפט והגז בשוק העולמי.
דיווחים אחרונים על איראן ב-ynet:
צבא ארה"ב: הכנו אפשרויות למתקפה נגד איראן
אובמה יבקש: חכו עם איראן, תראו את צ' קוריאה
סבא"א: "פעולות" בבסיס איראני, לבקר שם דחוף
לשתי עובדות אלה יהיה מחיר כלכלי ופוליטי כבד מנקודת ראותו של הממשל: עלות אנרגיה גבוהה תחבל בהתאוששות הכלכלית המסתמנת במשק האמריקני, וכתוצאה מכך גם ייפגעו סיכויי בחירתו מחדש של ברק אובמה לנשיאות.
אבל הקמפיין התקשורתי האמריקני מעיד על דבר נוסף, חמור לא פחות: על חוסר אמון עמוק ביותר בין הממשלים. הדרג העליון, הקברניטים בוושינגטון ובירושלים אינם מסוגלים להידבר ולהגיע להבנות חיוניות בנושאים אסטרטגיים קריטיים, שהדיון בהם מתבצע באופן נורמלי בחדרי חדרים.
תחת זאת מכופפות וושינגטון וירושלים זו את ידה של זו באמצעות התקשורת. בתחילת תקופת נשיאותו של אובמה זה היה בנושא הפלסטיני, כעת זו איראן. הממשל האמריקני פונה לציבור הישראלי באמצעות התקשורת ומעל לראשיהם של ראש הממשלה ושר הביטחון, במטרה לשכנעו שתקיפה באיראן תהיה פיאסקו וכי עליו ללחוץ על הממשלה כדי שלא תעשה זאת. הממשל גם דואג להודיע לאיראנים בפומבי כי הוא מתנגד לחיסול מדעני גרעין ומומחי טילים איראניים.
נתניהו וברק וכמוהם שרי השמינייה לא נשארים חייבים ומתדרכים סנאטורים, חברי קונגרס ועיתונאים אמריקניים במטרה להסביר להם כי הממשל שלהם גורר רגליים בעניין הסנקציות ומחבל בהרתעה הישראלית.
מי שמשלם את מחיר ההתגוששות הזו הם אזרחי ישראל. המתפרסם בתקשורת האמריקנית מכניס רבים מהם לחרדה עמוקה מפני מה שייפול על ראשם בקיץ. מי שיוצא נשכר הם האיראנים, שכבר מזמן הגיעו למסקנה שישראל אינה יכולה לתקוף בלי אישור מארה"ב ולכן יש להם זמן להעשיר אורניום ולפתח את הנשק גרעיני לפחות עד לסוף השנה הנוכחית, כלומר עד לבחירות בארה"ב. אחר כך, אללה הוא אכבר, הם יהיו במצב שבו יוכלו להחליט אם ברצונם להרכיב מתקן גרעיני ואחריו ראש קרב גרעיני או שהמנהיג העליון חמנאי יחליט להישאר במצב של "מדינת סף" שמעניק בפועל לאיראן עוצמה של מעצמה גרעינית.
לשקם את האמון
המפגש ביום שני הקרוב בין נתניהו לאובמה הוא הזדמנות שאסור להחמיצה לשקם את האמון בין ההנהגות ואת התיאום האסטרטגי בדרג הגבוה ביותר. לא רק בנושא האיראני אלא גם בנושא הפלסטיני (בינתיים לא לזעזע את הסירה) ובמכלול הנושאים הנובעים מהטלטלה בעולם הערבי.
בכל אחד מנושאים אלו עלולה לחול הידרדרות השנה ובשנים הבאות, וכשזה יקרה - נזדקק לסיוע אמריקני. הנשיא אובמה זקוק לנתניהו ולקול היהודי (שאייפא"ק מייצגת חלק ניכר ממנו) בבחירות הקרובות. לכן טורחים שני הממשלים להכין היטב את המפגש בין אובמה לנתניהו ואת הנאומים שיישאו שני המנהיגים בוועידת אייפא"ק.
בדיוק בעניין זה עוסק שר הביטחון ברק שנסע לשם כך לוושינגטון ערב ביקורו של ראש הממשלה שם. למעשה קדמו לו שם השר לעניינים אסטרטגיים משה (בוגי) יעלון, השר דן מרידור וגם שר החוץ ליברמן שעסקו גם הם בהכנה של הביקור.
מה רוצה ישראל להשיג במפגש המנהיגים?
הדבר החשוב ביותר מנקודת ראות ישראלית הוא קיצור לוח הזמנים לביצוע הסנקציות "המשתקות" שארה"ב והאיחוד האירופי הטילו על איראן בתחום הנפט והבנקאות. ישראל רוצה בנוסף לכך שהבית הלבן לא ייתן "פטורים" מביצוע הסנקציות לחברות כלכליות הסוחרות עם איראן, שמשמשות גם כמנועי צמיחה למשק האמריקני.
זה לא הכל. ישראל מבקשת שארה"ב תטיל סנקציות עוד יותר דרקוניות על איראן כבר בזמן הקרוב, כדי שהלחץ על טהרן יגבר בקצב שיכריח אותה להיכנס בזמן הקרוב לדיאלוג אמיתי עם המערב, או לחילופין שיסכן את שרידותו הפוליטית.
בעניין הסנקציות רשמו לזכותם נתניהו וברק הישג מרשים כששלפו מנדנה את חרב האיום בתקיפה מונעת באיראן. די ברור שהסנקציות המשתקות שהטילו ארה"ב ואירופה הגיעו כתוצאה ישירה לכך.
ההישג השני שישראל מעוניינת בו הוא שארה"ב תקבע, ומה שלא פחות חשוב, תצהיר על כך במפורש קבל עולם, מהו הקו אדום שאם איראן תחצה אותו ינקטו נגדה אמצעים חריפים ביותר כולל תקיפה צבאית.
עד כה הסתפקה ארה"ב בקביעה עמומה של שני פרמטרים לתרחיש יום הדין שלה: האחד הוא ניסוח 'הקו האדום' האמריקני: "ארה"ב לא תשלים עם נשק גרעיני בידי איראן". האחר הוא חזרה של הנשיא על המנטרה ש"כל האופציות על השולחן".
מהו "הקו האדום"?
ביחס ל'קו האדום" טוענת ישראל שההגדרה האמריקנית שלו עלולה להביא לכך שאמריקה תצא לפעולה כאשר כבר יהיה מאוחר מדי לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית. לאיראן תהיה יכולת גרעינית צבאית מוכחת גם אם לא יהיו לה פצצה או ראש קרב אטומיים לטיל. אבל מצב כזה ייתן לאיראן מעמד של מעצמה גרעינית על כל ההשלכות הנובעות מכך לגבי ישראל והאזור כולו.
לכן דורשת ישראל שנשיא ארה"ב יאמר במפורש כי ארצו לא תשלים עם "יכולת גרעינית" בידי איראן. המשמעות היא שהקו האדום של ארה"ב ביחס לתוכנית הגרעין האיראנית ייחצה ברגע שבו איראן תתכונן או תתחיל להעשיר בפועל אורניום לדרגה גבוהה של חומר בקיע, שהוא ליבת מתקן וגם נשק גרעיניים, מה שיעניק למשטר בטהראן חסינות וכושר סחיטה גרעיניים כמו אלה שיש לצפון קוריאה.
בנוסף לכך טוענת ישראל שאם נשיא ארה"ב יסתפק במנטרה "כל האופציות על השולחן" ולא יאמר במפורש (לא רק באמצעות יו"ר המטות המשולבים) שהוא שוקל תקיפה צבאית באיראן – האיראנים לא ייקחו את האיום ברצינות.
הדרישה הישראלית השלישית היא שארה"ב תפסיק את הקמפיין התקשורתי שנועד להפעיל לחץ על ברק ונתניהו שלא לתקוף באיראן. הקמפיין הזה, אומרים ברק ונתניהו, לא רק שמכרסם בהרתעה הישראלית ועל ידי כך פוגע במרכיב חשוב של המערכה נגד התגרענות איראן, אלא שהוא גורם לאיראנים לחשוב שהם חסינים מפני פעולה צבאית לפחות עד לבחירות בארה"ב.
משמעות הדבר מבחינתם היא שעד סוף 2012 הם חופשיים לצבור אורניום מועשר בדרגה נמוכה (3.5%) ובדרגה בינונית (20%) בכמות מספקת לייצור מספר מתקנים גרעיניים ולהמשיך לפתח את מערכת הנשק. בסוף התקופה הם יוכלו להחליט מה ברצונם לעצות כשעל פי ראייתם כל האופציות הרצויות מונחות על השולחן.
ובכלל, הקמפיין התקשורתי שמנהל הממשל נגד כוונות התקיפה של ישראל והקמפיין הפוליטי הנגדי שמנהלת ישראל בוושינגטון מזיקים לשני הצדדים ומחלישים אותם, במצב שבו המזרח התיכון אינו יציב ושתי המדינות זקוקות זו לזו.
מה מקווים האמריקנים להשיג מהמפגש בין אובמה לנתניהו?
ראשית, התחייבות ישראלית שלא לתקוף באיראן גם כשישראל תדע שאיראן מתקרבת למצב ששר הביטחון ברק מגדיר אותו כ"מרחב החסינות". כלומר, מצב שבו איראן התקינה ומפעילה כ-3,000 צנטרפוגות במתקן ההעשרה בפורדו, מתחת להר סמוך לעיר קום.
המתקן הזה נמצא מתחת לשכבות סלע גרניט קשה בעומק של 83 מטרים ושום פצצה ישראלית או אמריקנית לא יכולה לחדור אותו. האיראנים מתכוונים כנראה להעביר למתקן זה אורניום מועשר בדרגה נמוכה שייצרו במפעל ההעשרה בנתנז (גם הוא מתחת לקרקע אך ניתן לחדור אותו) ושם, בפורדו, להעשיר אותו לרמה בינונית. אחר כך, אם וכאשר המנהיג העליון חמנאי יחליט, ייצרו ממנו חומר בקיע עבור מתקן גרעיני או פצצה.
כשם שישראל מבקשת מהאמריקנים להתוות "קו אדום" חדש ביחס לאיראן, יבקש נשיא ארה"ב מנתניהו שגם ישראל תפסיק להטריד עם מרחב החסינות (ה"קו האדום" הישראלי) ותסמוך על ארה"ב שהיא היחידה שיש ברשותה יכולת חימוש ומפציצים כבדים שיכולים לפגוע ביעילות במתקני הגרעין האיראנים.
בנוסף, ארה"ב יכולה לחזור על ההפצצות מספר פעמים ובמשך פרק זמן לא ממושך, עד שהאיראנים יגיעו למסקנה שאינם יכולים לשקם את מה שנהרס. את פתחי המתקנים שנחסמו, את הכבלים שנקרעו את הצנטריפוגות שנסדקו והוזזו מבסיסן וכו'. מה שברק אומר לאמריקנים בהקשר זה הוא שלישראל אין ספק שארה"ב יכולה לעשות מה שצה"ל אפילו לא יכול לחלום עליו. השאלה היא רק אם האמריקנים יהיו מוכנים לעשות זאת אחרי שנכוו בעיראק ובאפגניסטן.
לא ברור אם ברק השיג משהו בהקשר זה בשיחות ההכנה, אך ברור לגמרי שנתניהו ינסה לחלץ מאובמה לפחות משהו הדומה להבטחה לפעולה אמריקנית (אם האיראנים יהיו קרובים להשגת יכולת גרעינית) בתמורה להסכמה ישראלית להתאפק בעניין התקיפה לפחות עד אביב-קיץ 2013.
בנושא הפלסטיני כמו גם בנושא הסורי והמצרי לא צפויים חילוקי דעות משמעותיים בין שני המנהיגים.
ולבסוף, אובמה אולי לא יאמר זאת במפורש אבל לראש הממשלה הישראלי יהיה איכשהו ברור שהוא מצפה ממנו אם לא לסייע לו ממש בגיוס הקול היהודי, אז לפחות שלא לתקוע מקלות בגלגלי עגלתו הפוליטית.
סביר בהחלט להעריך כי הפגישה בין אובמה לנתניהו עשויה להיות אבן דרך חשובה ביחסים בין שתי המדינות. היא נערכת במצב נדיר שבו הבית הלבן וממשלת ישראל זקוקים זה לזה כמעט במידה שווה ובמצב שבו כמעט ברור לגמרי שאובמה ייבחר לקדנציה שנייה בחדר הסגלגל. מי שמצרף שתי עובדות אלה יחד, יבין את גודל ההזדמנות הגלומה במפגש עבור ישראל וכמובן את מימדי ההחמצה הצפויה אם המפגש ייכשל.
לפנייה לכתב/ת 
