דפני ליף לצד גילה אדרעי: "עצרו הפרטת הרכבת"

המחאה החברתית בעד ועד עובדי הרכבת: דפני ליף ופרופסור יוסי יונה דורשים למנוע את העברת התחזוקה ב-132 קרונות חדשים לידי היצרנית. בעתירה דחופה שהגישו היום (ה') לבג"ץ, טוענים מובילי המחאה החברתית כי הסכם התחזוקה שנחתם בין רכבת ישראל והיצרנית, חברת בומברדייה, נועד להביא להפרטת הרכבת. בעתירה נטען כי המהלך שמובילה הרכבת דומה להקמה והפעלה בית הכלא הפרטי, שבוטלה בפסק דין של בג"ץ מ-2009.

עוד בערוץ הרכב של ynet:

• "גילה אדרעי תוקעת טריז בין אשכנזים ומזרחים"
• קץ הליסינג ומתנות לעשירים: על דו"ח שוק הרכב
• בועז סופר: ירון זליכה זורה חול בעיני הציבור
  

דפני ליף(צילום: גיל יוחנן)

ליף ויונה, ביחד עם שלושה עותרים נוספים, מבקשים מבג"ץ להוציא צו-ביניים, שיעצור לאלתר את יישום הסכם התחזוקה. יש לציין כי ההסכם ממילא אינו מיושם, וקיומו כפוף להשגת הסכם בין ההסתדרות והנהלת הרכבת. בעתירה גם מציינים העותרים כי יש לאפשר דיון ציבורי בעניין ההסכם, וזאת לאור חשיבות הרכבת במערך התחבורה הלאומי.

נקודה נוספת שמעלים העותרים נוגעת ישירות לוועד העובדים: לטענתם, "אין בישראל עובדי תחזוקה מיומנים לתחזוקת רכבות, למעט עובדי חברת הרכבת עצמם, וגם לפיכך אין זה ברור מהי ההצדקה להעברת העבודה מידם של עובדי הרכבת האמונים על תחזוקת קרונות כאלה ממש... לחברה אחרת". ראוי להזכיר כי במשרדי הממשלה, ואף בהנהלת הרכבת, טוענים כי תחזוקת הקרונות כיום אינה מבוצעת ברמה גבוהה מספיק.

את העותרים מייצגים עורכי דין המשמשים גם כיועצים משפטיים של ועד עובדי הרכבת, ומתוקף תפקידם מייצגים את הוועד בהליכים המתנהלים בבית הדין לעבודה - גם הם בעניין תחזוקת הקרונות, וצעדי המחאה שנוקטים העובדים.

יו"ר ועד עובדי הרכבת, גילה אדרעי(צילום: מוטי קמחי)

"אינטרס עסקי זר"

הטענה העיקרית שמעלים ליף ויונה היא שהעברת התחזוקה לידי היצרנית היא חלק מהפרטה "זוחלת", אותה מעוניינים משרדי הממשלה והנהלת הרכבת לבצע. לטענתם, ההחלטה להעביר את התחזוקה ליצרנית אינה סבירה, וקבלתה נעשתה ללא שיתוף הציבור, ותוך התעלמות מאינטרסים לאומיים. ההחלטה התקבלה, כך מציינים העותרים, "ללא התייחסות כלשהי להשלכות הציבוריות הרחבות של מהלך זה, שאינו אלא - בסופו של יום - מהלך של הפרטה".

למעשה, ליף ויונה רומזים כי מאחורי המהלך עומדים אינטרסים כלכליים: "האם אינטרס עסקי זר, הוא המניע פרטים מסוימים המושכים בחוטים בגורמים ציבוריים אלה? האם אינטרס אחר?", שואלים השניים באמצעות עורכי דינם. בישיבות דירקטוריון הרכבת שבהן אושר ההסכם, נטען כי לא עלו "שיקולים ענייניים, ציבוריים, המצדיקים את מיקור החוץ". אותן ישיבות, כך מוסיפים העותרים, "התנהלו בסודיות וחוסר שקיפות".

נקודה נוספת שבה נתלית העתירה היא אחריותה לכאורה של חברת בומברדייה לתקריות בטיחות חמורות ברכבת ישראל. בין השאר, כך נטען, החברה אחראית לשריפת קרונועים בדצמבר 2010 ונפילת רכבת ממסילה ליד כפר מנחם, ב-2009. ראוי לציין כי טענות אלה נדחו בעבר בתקיפות על-ידי היצרנית, ומקורות בחברה אף טענו בעבר בשיחות עם ynet כי לפחות חלק מתקריות הבטיחות אירעו כתוצאה מליקויים במערך התחזוקה של הרכבת עצמה.

יתרה מכך: מנכ"ל הרכבת לשעבר, יצחק הראל, אף הודה בעבר כי חלק מתהליכי העבודה ברכבת אינם מבוצעים כהלכה, ועלולים לגרום לליקויי בטיחות. בדו"ח פנימי שחשף ynet לפני כשלוש שנים, מצוטט הראל כאומר "יתכן שתהליכי החיסכון וההתייעלות שהתרחשו בשנים האחרונות, הובילו לביטול בעלי תפקידים שונים, אשר עסקו בתהליכי התפעול השונים". לאור זאת, הביע המנכ"ל את חששו כי "תהליכי התפעול אינם מתקיימים ברמת הבטיחות הנדרשת".

"פגיעה בזכות התנועה"

כאמור, ליף ויונה טוענים כי המדינה מבצעת הפרטה "זוחלת" של הרכבת. אלא שלדבריהם, אין היא מוסמכת לעשות זאת: "המדינה (אינה) רשאית להתנצל מחובתה, ולהפריט שירות שנועד להיות ציבורי, והכרוך בזכויות יסוד כגון זכות התנועה, במובן הרחב של המילה... ניתן, אם כן, להרחיב את הטיעון המשפטי שהתקבל בבג"ץ 'בתי הכלא', אשר לפיו המדינה אינה יכולה להפריט את סמכויות הליבה השלטוניות, ולומר כי ישנן סמכויות נוספות שאינן ניתנות להפרטה".

הפרטת הרכבת, כך הם ממשיכים, תפגע בזכות התנועה - שהיא זכות-יסוד. "עצם היותה של זכות התנועה המוגנת באמצעות תנועת רכבות ברמה הארצית, שהיא סדירה, מגיעה לקצווי ארץ ובמחיר אפשרי השווה לכל נפש, תוך הפעלתם של קווים מסוימים גם אם אינם 'רווחיים', היא זכות יסוד בעלת חשיבות, שעצם העלות שלה אינה מצדיקה הימנעות מהפעלתה - או התנערות משמירתה - על ידי המדינה והגופים הציבוריים האמונים עליה", לשון העתירה.

מנגד, במשרדי הממשלה ובהנהלת הרכבת טוענים כי אין כוונה להפריט את החברה, וכי העברת התחזוקה לידי היצרנית נועדה לאפשר ייעול, שיפור הבטיחות והתמודדות ראויה עם העלייה הצפויה במספר הנוסעים והרכבות בשנים הקרובות. יתרה מזאת, בהנהלה ובמשרד האוצר אף טוענים כי מערך התחזוקה של החברה אינו ערוך לקלוט מספר כה גדול של קרונות - 150 במהלך כשנה - בזמן כה קצר.