שלומי שבת בהופעה: האבא של המנטורים
בגיל 58 שלומי שבת נשמע צלול מאי פעם, כשבאמתחתו להיטי ענק שהפכו אותו לאייקון חשוב במוזיקה הישראלית. למרות החששות, אבי שושן גילה שהעולם לא תמיד שייך לצעירים
בדרך להופעה של שלומי שבת שהתקיימה אמש (ה') בהאנגר 11 בתל-אביב לרגל צאת האלבום הכפול החדש, הייתי בטוח שאני הולך להיות המשוגע היחיד שיצא מהבית, בזמן שבחוץ התחולל המבול. כשהגעתי ונוכחתי לגלות שהאולם הענק מלא עד אפס מקום, הבנתי שאני נמצא בבית חולים למשוגעים.
שבת, מזמן כבר לא אותו אמן שוליים מתייסר, הגיע להופעה כשהוא המנטור הרגיש של המדינה, הכוכב הענק שכולם אוהבים, הזמר והיוצר עטור הקבלות והלהיטים הענקיים. רגע לפני שהוא סוגר את העשור השישי לחייו, הוא זוכה כעת לעדנה מטורפת ולהערצה חסרת תקדים, שמוכיחה כי לא צריך להיות ילד בשנות ה-20 לחייו עם בטן שטוחה ושער שופע כדי לכבוש את ההמונים. שבת הוא סמל של תקווה לאמנים בני גילו ואי של שפיות בז'אנר המזרחי.
אני חייב להתוודות. מעולם לא הייתי ממעריציו של שבת ועל אף הקריירה ארוכת השנים שלו, זאת ההופעה הראשונה שלו שנכחתי בה. הציפיות היו בתחתית. אולי מסטיגמה קדומה שנשרשה בי: שהמותג ששמו שלומי שבת לא יחזיק את הקהל, לא יצליח לרגש מחוץ למסכי הטלוויזיה, ושהנשמה - אותה מילה שהוא מרבה להשתמש בה, לא תהיה קיימת על הבמה. התבדתי.
בית ספר למוזיקה
לא רק שהמופע אמש היה מצוין, הוא היה אחד המופעים הטובים והאיכותיים שהיו בז'אנר המזרחי בשנים האחרונות (והיו הרבה מאוד). כבר מהדקה הראשונה שבה הוא עלה על הבמה המושקעת והמרשימה, שבת כבש את הקהל ואותי יחד איתו. זה התחיל מהקול. כן, אותה תכונה שבגינה הוא מחליט למי להסתובב ב-"THE VOICE". שבת הוכיח אמש שהוא לא עוד מנטור, אלא האבא של המנטורים.
לרגעים מרוב שהוא נשמע מעולה, כבר רציתי לבדוק אם הוא לא משתמש בפלייבק, כי לא האמנתי שאדם בגילו ישיר באופן כל כך צלול על הבמה הענקית, כפי שהוא נשמע באלבום עצמו אחרי מיקסים ועיבודי מחשב. אבל שבת הוכיח שהוא מעל הכל, ווקליסט אדיר עם יכולת שירה שלא נופלת מאף זמר אחר בארץ.
אבל כדי לשיר טוב, צריך שירים טובים לא פחות, וכמות הלהיטים ששבת הפגיז אמש על הבמה היתה בית ספר למוזיקה. הוא פתח עם שירי הנשמה כמו "יש לך" מתוך האלבום החדש שכובש בימים אלה את תחנות הרדיו, "ואני שר" שיר הנושא של "THE VOICE", ו"שתדעי" וגרם ללא מעט נשים להוריד דמעה ולזוגות להתחבק ולהפגין אהבה. כשעבר לסאונד הלטיני שאפיין אותו במיוחד בזמן שיתוף הפעולה עם פבלו רוזנברג, הוא הרים את הקהל על הרגליים ונתן להם מחרוזת להיטים שהיה תענוג לשמוע אותה.
"חלום צועני", "מה ששלי שלך", "מרגריטה" ו"יום סבבה" היו רק חלק מזה. בהמשך הוא היכה במזרחית עם "היידה", "אוהב אותך", "גשם אהבה", "מתוקים" ו"טראפטוני" שהרימו את הקהל על הרגליים והפכו את
ההאנגר לחפלה בלתי נגמרת ומלאת שמחה. באמצע כמובן הוא ביצע את "אבא" שכבר הפך לקלאסיקה, והצליח בסיפורים על אביו , עוד לפני שהתחיל לשיר, לגרום לקהל לצחוק ולבכות כאחד.
כמו יין שרק משתבח עם השנים, כך הקריירה של שבת. כשהוא נמצא בשיא פריחתו המקצועית, הוא זוכה כעת לפרגון חסר תקדים מהקהל והתקשורת, שמבינים שהעתיד לא נמצא רק אצל הצעירים. כשקולגות בני גילו מככבים בתוכניות ריאליטי כמו "היכל התהילה" כדי לזכות בהכרה מחודשת, שבת מוכיח שהדרך הטובה ביותר להישאר רלוונטי ובעיקר לזכות במעמד של אייקון לאומי, היא רק בזכות עשייה של מוזיקה מצוינת.
הוא מצליח כי הוא מחדש, מעז, עובד ללא הפסקה ובעיקר מתעקש על חומרים חדשים. כשהמוזיקה טובה, כל השאר מגיע באופן טבעי. אמש, שבת הפך סופית מזמר ישראלי מצליח לאייקון מוזיקלי, שמהווה חלק בלתי נפרד מעולם התרבות הישראלי.
