הבית באיראן, הלב בישראל. "אל תתקפו הגרעין"

"אם תפרוץ מלחמה בין איראן וישראל, במי תתמכי?". כך פתחה רויה חקקיאן, משוררת וסופרת יהודייה ממוצא איראני המתגוררת בארה"ב, מאמר שכתבה השבוע ב"ניו יורק טיימס". חקקיאן תיארה במאמר כיצד היא נקרעת באהבה שלה לשתי המדינות, את הדימיון וזהות האינטרסים של הישראלים והאיראנים, ובעיקר סיפרה על ההיסטוריה המשותפת של עזרה הדדית בין שתי המדינות - ממתן מחסה לניצולי שואה יהודים ועד לתרומה של ישראל והיהודים לפיתוחה של איראן.

איראן על סף גרעין - כותרות אחרונות:

• נתניהו עונה לאובמה: יש לנו זכות להגן על עצמנו
• אובמה על איראן: ישראל יודעת שאני לא מבלף
• איראן בוחרת: בלי פקחים, בלי כתבים
• דניס רוס: איראן לא יכולה להפתיע את העולם
  

בראיון ל-ynet מספרת חקקיאן, המתנגדת לתקיפה ישראלית באיראן, ש"חלק מהתגובות למאמר היו חיוביות, אבל היו גם תגובות נזעמות של יהודים ניצים שטענו שאני תמימה ולא מבינה שהפצצת איראן אין משמעותה הפצצת ההיסטוריה היהודית ושקיום ישראל קודם לכול".

"מסוגלת להזמין בעברית גלידה או עוף במסעדה". חקקיאן

חקקיאן דוברת עברית בסיסית. "אני מסוגלת להזמין גלידה או עוף במסעדה ולשאול אנשים לעזרה אם אני הולכת לאיבוד בנתניה, ירושלים או תל אביב. כל קרובי משפחתי חיים בישראל. הייתי בישראל בחנוכה. זה היה הביקור החמישי שלי בארץ. יש לי קרובים רחוקים באיראן ותודות לפייסבוק יש לי גם חברים חדשים בארץ הולדתי. פייסבוק הוא מפלצת שהמשטר בטהרן לא יכול לשלוט בה כפי שהוא רוצה ולכן השלטונות מדברים על יצירת אינטרנט איראני ועל סגירת האינטרנט כפי שעשו בסין".

"לצד מי אני? זה כמו לשאול ילד להורים גרושים"

בסכסוך המתמשך בין איראן לבין ישראל, חקקיאן מסרבת לבחור באחד משני הצדדים. "אנשים שואלים אותי לצד מי אני. זו שאלה מוזרה. זה כמו שההורים שלך ירצו להתגרש, אבל לא תוכל לשמוח ולא לומר את מי אתה אוהב יותר.

החיים מורכבים וכל אחת משתי התרבויות הללו היא חלק ממני. הלב שלי נמצא לחלוטין בשתי המדינות. אנחנו היהודים האיראנים חוגגים ב-21 מרס את הזורה (מלאכת זריית התבואה כלפי מעלה לאחר הדישה), וחוגגים בר מצווה ובת מצווה".

הסופרת היהודייה מסבירה מדוע תקיפה ישראלית באיראן איננה באה בחשבון לאור המסורת היהודית העתיקה ועקרונותיה. "יהודים איראנים בכל העולם לא מוותרים על סידור תפילה בעברית ובפרסית. אנחנו היהודים תמיד היינו המתקדמים ביותר, אנחנו קול ההיגיון, הקול של החלש ושל הצודק ועבורנו לאיים בהרס ולפתוח במלחמה זה דבר שמנוגד לעקרונות הערכים היהודיים".

"העם האיראני לא אוהב את הנשיא שלו". אחמדינג'אד(צילום: AP)

חקקיאן מודה שהיא לא מדברת על סוגיית הגרעין האיראני עם בני משפחתה בישראל, אבל בראיונות הרבים שהיא מעניקה בארה"ב, היא מטיפה ש"חשוב שהיהודים האיראנים יהיו קול השלום בעת הזאת. אנחנו, שיש לנו שורשים בשתי המדינות, מכירים את שתי התרבויות ואנחנו הם אלה שסבלו מידי הקיצונים באיראן כמו שמרבית האיראנים סובלים מהם עכשיו. רק יהודי איראן מבינים כיצד חשים כיום שאר האיראנים וכמה אומללות נסיבות חייהם. הם גם מבינים עד כמה כמהים האיראנים להיפטר מהמשטר".

לנצח את איראן בלי לזרוק עליה פצצה

"(מחמוד) אחמדינג'אד הוא מנהיג שאינו אהוב על עמו. העם האיראני מנסה להיפטר ממנו. הוא שולט באומה שקוראת לו נשיא לא חוקי. ביבי (בנימין נתניהו) רוצה להיות פרובוקטיבי ולהשיג רווח פוליטי על ידי הפחדה, אבל זה לא מדויק ולא מועיל לוויכוח על איראן. מדובר במשטר שמנסה להיאחז בשלטון וחלק מהשיטה שלו היא הרטוריקה והתעמולה האנטי-ישראלית ואמריקנית. זה בדנ"א של המשטר הזה".

"התקפת מתקני הגרעין - יום רע ליהודי איראן". איספהאן(צילום: EPA)

"מה שבאמת חשוב", אומרת חקקיאן, "הוא שמה שישראל רוצה שיקרה במזרח התיכון, קורה כבר באיראן - חל שינוי בדעת הקהל נגד המשטר. דעת הקהל באיראן איננה נגד ישראל. במלחמת לבנון השנייה ב-2006, איראן הייתה המקום היחידי במזרח התיכון שבו לא היו הפגנות נגד ישראל. הסכסוך של ישראל והפלסטינים לא מעניין את האיראנים והם לא קונים יותר את התעמולה של המשטר בשום נושא, וגם לא בנושא הישראלי. ישראל היא מדינה שמאוד מסקרנת את האיראנים".

"דעת הקהל נוחה לביצוע מהפכה"

רויה חקקיאן היא ליברלית שחגגה עם חבריה את נפילת שלטון השאה ב-1979 ודי מהר נגמלה מהתחושות המהפכניות שלה ונבלעה במציאות הקשה שאילצה את משפחתה להסתלק מאיראן באמצע שנות השמונים. לטענתה, מבחינת דעת הקהל, המצב ברפובליקה האיסלאמית נוח ביותר לביצוע מהפכה.

"משרד ראש העיר של טהרן ערך לפני עשור סקר ומצא ששני שלישים מהאיראנים לא מתפללים באופן קבוע. אני לא חושבת שהם איבדו את אמונתם באלוהים ובדת, אבל יש שינוי לטובה בדעת הקהל באיראן ואזרחי המדינה מאמצים ערכים חילוניים", מספרת חקקיאן ומסבירה את ההבדלים הקיימים בין ארץ הולדתה לבין מדינות אחרות ששילבו בין דת למדינה.

"הזכייה באוסקר - ניצחון לאופוזיציה". "פרידה" מול "הערת שוליים"(צילום: רן מנדלסון)

"במצרים, לאנשים שנשלחו לפרלמנט (האחים המוסלמים) יש שורשים דתיים מאוד עמוקים. לעומת זאת, באיראן אחרי עשרות שנים של שלטון דת, אנשים השתכנעו שבמשטר יעיל צריך להפריד בין הדת לבין המדינה. האיראנים למדו על בשרם את מה שהפקיסטנים, העיראקים והמצרים לא יודעים".

"חשוב שהישראלים יזכרו: האיראנים שונאים את משטרם"

אז אם דעת הקהל באיראן בשלה למהפכה משלה, כמו ב"אביב הערבי", מדוע לא יוצאים האיראנים לרחובות כפי שעושים מתנגדיו של בשאר אסד בסוריה? לדברי חקקיאן,"האיראנים יצאו להפגין ב-2009 וזה יצר אש בעולם הערבי. המשטר בטהרן מחץ את המפגינים, אך האחרונים עוקבים עכשיו אחרי מה שקורה בסוריה ובמדינות אחרות באזור. הם רוצים שהיציאה הבאה שלהם לרחובות תהיה מוצלחת. הכי חשוב זה שהישראלים יזכרו שאזרחי איראן מתעבים את המשטר בדיוק כמוהם".

ובחזרה לסוגיית הגרעין האיראני. כאשר חקקיאן נשאלת מה יקרה אם ישראל תתקוף את מתקני הגרעין באיראן, היא לא רואה יותר מדי סיבות לאופטימיות אלא אם שתי האומות יפעלו בשיתוף פעולה. "אני לא רוצה לחשוב על זה. זה יהיה יום רע ליהודי איראן שיצטרכו להסתתר ויביא לנסיגה בכוחה של ישראל באזור", אומרת חקקיאן. 

לדבריה, "מה שישראל עשתה במשך שישים שנה זה לחשוב על העתיד. האומה האיראנית יכולה להיות בעלת ברית גדולה של ישראל באזור עוין, ואיראן יכולה להיות המקום שבו יתחיל השינוי כלפי ישראל".

ישראל ואיראן אולי לא הכריזו מלחמה אחת על השנייה, אך בשבוע שעבר הוכרעה מלחמה אחת ביניהן - תרבותית מסוגה - בטקס האוסקר האמריקני. הסרט האיראני "פרידה" זכה בפרס הסרט הזר הטוב ביותר וגבר על הסרט הישראלי "הערת שוליים". במי תמכה רויה חקקיאן בליל האוסקר, בסרט הישראלי או באיראני? "כולם רצו שהסרט האיראני ינצח, בעיקר האנשים שנלחמים במשטר. הזכייה באוסקר מהווה ניצחון לאופוזיציה באיראן".

Read this article in English