שלום לך מדינה יקרה

אני לא בטוח אם יצא לנו להיפגש פעם באופן אישי. לא בטוח שאת זוכרת אותי, למרות שעבדתי בשבילך עד לא מזמן. אולי את לא זוכרת כל-כך כי פיטרת אותי לאחרונה. פיטרת אותי לא בגלל שלא הייתי עובד טוב - הייתי אפילו עובד מצטיין, את בעצמך אמרת. פוטרתי כי הגעתי לתקופה של שנתיים בעבודה, תקופה שאמרת לי שאחריה אני אבוא אליך בדרישות כמו קביעות וביטחון תעסוקתי. אני לא יודע מי אמר לך את זה, אני רק רק רציתי לעבוד. אז החלטת לסיים את הקשר, וחבל.

"עובד קבלן", את שואלת? לא. הייתי עובד מן המניין של מדינת ישראל היקרה. אז אני זה הסטודנט שעבד במחלקת ילדים בבית חולים לבריאות הנפש, מקום עבודה שממש אהבתי - וגם הילדים, אני חושב, אהבו שאני שם. "איך אני יודע", את שואלת? כי ראיתי את זה בעיניהם הקטנות, כשהייתי שם בשבילם וקניתי עבורם דברים חיוניים ממשכורתי הזעומה. עיניים שאמרו לי בכל בוקר כמה הם אוהבים אותי. ראיתי את זה גם כשהם ביקשו שאני אכסה אותם בלילה, או שאני אעזור להם להתלבש, או סתם להרגיע אותם כשהם פוחדים. כי אין להם משפחה להגיד להם את זה, או שיש להם אבל אני לא ראיתי אותה המון זמן.

את עדיין זוכרת אותי?(צילום: רויטרס)

עוד בערוץ הדעות של ynet:

ליכודניקים, עדכנו את הסטטוס-קוו / ברק הרשקוביץ

המשחק האחר של החרדים / משה רט

טוב אז אולי אינך זוכרת אותי ממקום העבודה. אולי מהשירות הצבאי? נו באמת! גם לא משם? חשבתי שאחרי שלוש שנים תזכרי אותי. נתתי לך מיטב שנותיי, אבל אני לא כועס. שירתתי במקומות רחוקים, מדבריים ומאובקים כך שגם אני לא כל כך הייתי מזהה את עצמי בין כל לובשי המדים וגם הייתי די שקט.

לא כועס עליך שאת לא זוכרת, גם טסתי אחר כך וגרתי בניו-יורק קצת. אולי זה מה שגרם לך לשכוח אותי. היה לי נחמד שם, תודה שאת שואלת, אבל משהו היה חסר. לא הרגשתי שם בבית ונראה לי שעצבנתי את כולם כשלא הפסקתי לדבר עליך, על הים שאני כל-כך אוהב, על הכנרת, על ים המלח (או מה שנשאר ממנו) ועל הדרום המדהים. אני זוכר שכולם אמרו לי כמה לא טוב אצלך וכמה קשה בישראל, אמרו לי שאת מדינת אפרטהייד, אמרו שאת מדינה גזענית שמדירה נשים, מדינה חשוכה ששולחת את החלשים שלה - אתיופים, רוסים, ערבים וסתם עניים - לגור במקומות רחוקים, ואפילו שם לא מוכנים לקבל אותם.

אמרו שיש שחיתות אצלך, שהמון אנשי ציבור נאשמים בפלילים, אמרו שאת מקום ראשון בעולם בכלכלה דורסנית, קפיטליסטית, מדיניות ניאו-ליברלית כושלת שהורסת כל חלקה טובה. אמרו שאת מבולבלת, שאת נלחמת בעובדים סוציאליים, ברופאים, במורים - אך מתרפסת בפני הציבור היחיד שאינו אוהב אותך, אינו תורם לך ואפילו מנצל אותך. אמרו שאתה בוחר מפלגה מסוימת והיא לאחר הבחירות מוכרת את מצביעיה עבור נזיד תורה.

אבל אני שמרתי לך אמונים ואת הכרטיס חזרה. התגאיתי בך. אל מול כולם עמדתי וטענתי שיש לנו דמוקרטיה בין הטובות בעולם, שאנשי הציבור שנמצאים בכלא זה סימן טוב לשלטון חוק תקין ושההפרטה תקדם את התחרותיות, ותחרותיות זה חשוב; אפילו ארגון ה-OCED דיבר בשבחך. עובדים סוציאלים ורופאים לא מקדמים את הכלכלה, הם לא יצרניים. כשאני חושב על זה, גם עבודתי לא הייתה יצרנית. הם לא מדברים במונחים של שוק חופשי ויש להם רעיונות מוזרים שתורתם איננה אומנותם, ושבני האדם הם לא סחורות. טוב, אולי חוץ מהרופאים שאחרי 26 שעות תורנות רואים גם בעצמם סחורה.

אין לי כיפה וגם לא באסטה

אמרו לי שאת מנוכרת, מיליטריסטית, יהירה, אגרסיבית כלפי אזרחיך ובוחריך וגם כלפי אלו שלא. אמרו שאת דיקטטורה כלכלית בשם הדמוקרטיה - אך אני, בתמימותי, סירבתי להאמין וסירבתי להקשיב. קצת ובערך כמו שאת לא מקשיבה לי. והתווכחתי, תאמיני לי שהתווכחתי. גם כשעמדתי מול הפגנות נגד ישראל, גם כשסירבו לקבל אותי במסעדה כי אני ישראלי. לא ויתרתי ולא שתקתי. כי אין לי ארץ אחרת, או לפחות כך אומר השיר.

עדיין לא זוכרת? מוזר. אולי אנחנו צריכים להיפגש סוף-סוף? למרות שאני יודע שזו עדיין לא תקופת בחירות ואין לי כיפה על הראש, לא כסף לתרום לך ולא באסטה בשוק, אני אשמח אם תמצאי זמן עבורי. יש לי הרבה ממנו. סיימתי עכשיו את התואר הראשון ובדיוק מכתב הפיטורין נכנס לתוקף.

אני אשמח אם תאספי אותי ונוכל לשתות קפה איפשהוא (את מזמינה). הייתי אוסף אותך, אבל אני לא יודע איפה את גרה בימים אלו ובנוסף, אני בלי רכב וגם הרכבת מושבתת מדי פעם. אני מקווה שזה יהיה ממש בקרוב, כי אני מתחיל לאבד את סבלנותי. אני מתחיל להרגיש קצת מוזר, מעין תחושת ניכור למדינה, לצבא, לדגל, להמנון ולשאר הסמלים עליהם חונכתי. ככל שעוברות השנים, אני מרגיש פחות ופחות שייכות ואחריות כלפיך, קצת בערך כמו שאת מרגישה כלפיי.

אז קבענו? שבת בבוקר יכול להיות נחמד.

מחכה כבר לראותך.

שלך,

דורי שלום

הכותב סטודנט בן 29 למדעי ההתנהגות והחברה באוניברסיטת בן גוריון שבנגב.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il