שביתות זה מבאס, אבל אין לנו ברירה

שביתות זה מבאס. זה ממש מבאס כסטודנטים: יש לנו חיים, ותוכניות וזה ממש לא הגיוני ששכר הלימוד המשמעותי שאנחנו משלמים כסטודנטים לא מתחשב בכמות השיעורים שמתבטלים. כי לא משנה כמה שובתים, אנחנו את הכסף הזה לא נראה בחזרה. אבל זה גם מבאס מהצד השני, כסגל. ביחד עם המרצה, הכנו את הקורס לקראת תחילתו, תאמנו תאריכים, ליקטנו חומרי קריאה, גזרנו מסקנות משנה שעברה ובנינו קורס. ועכשיו, כל התכנון הזה יורד לטמיון. התרגשנו וציפינו לתחילת הסמסטר, לדיון עם הסטודנטים מהתואר הראשון ולפגישה מחודשת עם חומרים אהובים. אני מאוכזבת שלא אהיה שם בכיתה כדי לקחת בזה חלק.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

שלום לך מדינה יקרה / דורי שלום

ליכודניקים, עדכנו את הסטטוס-קוו / ברק הרשקוביץ

אז למה הצבעתי בעד שביתה? כי צריך. אין לי כוונה להלאות כאן עם מספרים ואחוזים. ההסכם הקיבוצי שנחתם הסתיים וצריך לחתום על הסכם חדש. חלק מדרישות הוועדה לתכנון ולתקצוב אינן סבירות בעליל, בראשן הדרישה שהסגל הזוטר יוותר על ההצמדה של השכר שלו לזו של הסגל הבכיר. הסכמה לתנאי שכזה תהיה בכייה לדורות. יתרה מכך, מי מאיתנו מורשה להחליט על כך בשם דור העתיד, הסטודנטים לתואר ראשון שלא לוקחים חלק בדיונים האלה?

בסמסטר א' היו כל מיני-השבתות קטנות ודי נעימות (כסטודנטים). מהסוג שנותן לך בדיוק את שלושת הימים הנוספים שצריך כדי לסיים לכתוב עבודה. באותן השביתות הושגו כל מיני הסכמות, בעיקר בנוגע לביטחון תעסוקתי ושכר מתרגלים. עכשיו חזרו בהם חברי הות"ת. פשוט, ממש כמו שזה נשמע. היה "מסמך הבנות" שנוסח במשא ומתן, שני הצדדים חתמו עליו, ומשום שלא יצאנו לשביתה בתקופת הבחינות, הם חזרו בהם. מה זה אומר עליהם שהם לא מכבדים את המסמך שעליו חתמו? הרי התרגיל המלוכלך הזה הוא לבדו עילה לשביתה.

יכולנו למנוע את התרגיל המסריח הזה כמובן. יכולנו לשבות בתקופת הבחינות. אבל זה צעד אכזרי ביחס לסטודנטים. תארו לכם שסיום התואר שלכם יידחה בסמסטר כי הסגל הזוטר החליט להפגין שרירים? או שכל המבחנים היו נדחים לסמסטר ב', בזמן הלימודים? זה תרחיש גרוע, והנפגעים העיקריים הם הסטודנטים. אז לא שבתנו בתקופת הבחינות, והמחיר הוא ההתנהגות הגועלית של הות"ת ודרישות מופרכות ולא מוסריות.

תנאי העסקה מחפירים

אני שונאת לחשוב על זה כעל "כוח מיקוח". אני רוצה לחשוב שהסכמים נחתמים כי צד אחד משכנע את האחר שהוא צודק, ולא כי הוא יכול לפגוע במספיק אנשים ולהחליש את כוחו הפוליטי של שר החינוך. אני לא רוצה לפגוע באף אחד. לא רוצה שאף אחד ישלם מחיר כדי שהתנאים שלי ישתפרו. יש אלימות בשביתה. שביתה באקדמיה בעייתית כפליים משביתות אחרות, כי תמיד את המחיר משלמים הסטודנטים, לא אלו שנגדם השביתה, שבאמת רק רוצים ללמוד ולהוציא תואר. זו לא אשמת אף סטודנט שהשכר של הסגל הזוטר בזיוני, שתנאי ההעסקה מחפירים ושהות"ת חסרי עמוד שדרה מוסרי. זו לא אשמתו של אף סטודנט, ולכן זה לא הוגן שהסטודנטים משלמים את המחיר.

הסטודנטים והסגל הזוטר לא חולקים רק במחיר השביתה, אלא גם ברווחיה. שיפור תנאי ההעסקה של הסגל הזוטר ישדר ישירות על התנאים בכיתות, בבדיקת העבודות והמבחנים ובזמינות המתרגלים. אני עובדת כרגע בארבע עבודות, אחת מהן היא תרגול. איזה הבדל היה בבדיקת העבודות והמבחנים, בהכנת השיעורים או במענה למיילים אם לא הייתי מתמרנת בין ארבע עבודות ולימודים? לא מגיע לכם מתרגל שיש לו את הזמן להשקיע בכם כמו שצריך? או מורה מן החוץ שיכול ללמד אתכם תכנים אמיתיים ולא לחשוש מאקדח הפיטורין המוצמד לראשו בכל סמסטר?

אני חלק מהשביתה הזו, על מחיריה ומשמעויותיה, כי היעדרה חמור מקיומה. אני חלק מהשביתה הזו כי חשוב לי להיות המתרגלת הכי טובה שאוכל להיות. אני שובתת כי מבנה התעסוקה בהשכלה הגבוהה הוא מעליב ומאכזב. אני שובתת כי אם נשתוק היום, מחר נבכה. אני שובתת ובצדק.

מיכל בן-נח, עוזרת הוראה למדעי החברה, חברת ארגון הסגל האקדמי הזוטר בירושלים.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il