26 פעמים הגיע לרופא והתלונן - ובסוף מת מסרטן

"המנוח לא זכה לתהליך איבחון מסודר ומקובל, משלא הופנה לבדיקות רפואיות כנדרש במשך תקופה ארוכה. ומשהופנה המנוח לבדיקות, לא היו אלה הבדיקות המתאימות לתלונותיו, והיה זה בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי". במילים קשות אלו בוחר בית המשפט המחוזי לתאר את הטיפול לו זכה אב לשלושה ילדים קטינים שנפטר בגיל 42 לאחר שלא אובחן בגופו סרטן המעי הגס.

26 פעמים הלך לרופא - ולא אובחן

בשנת 2002 פנה לראשונה הגבר, אז בן 38 בלבד, אל רופא המשפחה בקופת חולים "כללית" תוך שהוא מתלונן על כאבי בטן וקיבל טיפול תרופתי נגד כאבי בטן עוויתיים. מאז במשך ארבע שנים הוא פנה 26 פעמים לרופאי הקופה, אך תלונותיו התכופות על כאבי בטן שלא מגיבים לטיפול תרופתי לא הדליקו אצל רופא המשפחה "נורה אזהרה". 

רק בשנת 2006 עבר הגבר בדיקת CT שבמסגרתה אובחן גידול סרטני במעי הגס וגרורות נרחבות בכבד ובבלוטות הלימפה. בשל הממצאים הוא עבר כריתה חלקית של המעי, אך כיוון שהגידול אובחן בשלב מאוחר מדי הוא נפטר כשהוא בן 42 בלבד והותיר אחריו אישה ושלושה ילדים קטינים.

משפחתו של הגבר תבעה את קופת החולים בגין רשלנות רפואית ובפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי רופא המשפחה והגסטרולוגים שבדקו את הגבר מטעם קופת החולים חרגו מסטנדרט הטיפול הרפואי הסביר. עוד קבע בית המשפט כי הרופאים התרשלו בכך שלא שלחו את המנוח לבצע בדיקת קולונוסקופיה בשלב מוקדם של הטיפול, בדיקה שאי ביצועה מנע את האפשרות לאבחן את הגידול הסרטני שפשט בבטנו. בדיקה חיונית זו יכולה הייתה להביא לריפוי מלא שלו או לכל הפחות להאריך את תוחלת חייו.

קביעה משפטית זו התחזקה לאור העובדה שבבדיקת CT שנעשתה בשנת 2005 לא נצפו גרורות בבטנו של הגבר. בפסק דינו קובע בית המשפט המחוזי כי "הרשלנות איננה מנת חלקו של הרופא המטפל בלבד, אלא מדובר בכישלון מערכתי של הנתבעת". הסיבה, כפי שעולה מפסק הדין, לכך שמדובר בכישלון מערכתי נובעת מכך ששלושת אחיו של המנוח נפטרו בגיל צעיר ומריבוי התלונות והכאבים העזים מהם הוא סבל לאורך תקופה ארוכה. כל אלו, כך על פי בית המשפט, הם שמדגישים את הכשל החמור והמתמשך בטיפול הרפואי.

חובת הרופא: להקדיש זמן לשיחה עם המטופל

נוכח הידע הרפואי שנצבר לאורך השנים, כמו גם ההתפתחות המתמדת בטכנולוגיות רפואיות כדוגמת בדיקת קולונוסקופיה וירטואלית, הלכה והשתפרה יכולתו של הרופא לבצע אבחון מוקדם של מחלות וגידולים. בכוחו של אבחון מוקדם זה להגדיל משמעותית את סיכויי המטופל להחלים ממחלתו - לעיתים עד כדי הצלת חיים. עם זאת, גם כיום אנו עדים ללא מעט תביעות ברשלנות רפואית כשבמרכזן ניצבת טענה מסוג של איחור באבחון מחלה.

איחור באבחון או במעקב הינו מצב שקיימים בו סימנים מוקדמים להתפתחות של גידול סרטני ושהרופא אינו ער אליהם. איחור זה יכול להיגרם כתוצאה מחוסר תשומת לב, חוסר ניסיון, אי ביצוע בדיקה נדרשת, עומס על המערכת ועוד. בשל איחור כזה עלול להתדרדר מצבו הרפואי של המטופל, תוך שנגרמים לו נזקים בלתי הפיכים - עד כדי קיצור תוחלת חייו.

כבר בשנת 2005 נאמר על ידי בית המשפט העליון במקרה של איחור באבחון גידול סרטני, שעל רופא המשפחה להקדיש זמן לשיחה עם המטופל. שיחה כזו ביכולתה לתת לרופא לראות את התמונה הבריאותית בכללותה, כמו גם לאפשר לו זהות את הסימנים המוקדמים, סימנים שבלא מעט מקרים צריכים להדליק אצל הרופא המטפל "נורת האזהרה".

במקרה אחר קבע בית המשפט כי "חלק מכישוריו של רופא סביר הם לדעת לשאול, לחקור ולברר בדבר קיומן או אי-קיומן של תופעות מסויימות. לא אחת, כדי לאבחן כראוי את מצבו של חולה נדרש הרופא שלא להסתפק במה שרואות עיניו, אלא מוטלת עליו חובה נוספת לחקור, לברר ולעקוב אחרי החולה הנזקק לטיפולו ואחר קורותיו, על-מנת לאמת או לשלול מימצאים מסויימים, ממצאים שיש בהם כדי לסייע לאיבחון נכון". מכאן שאי ביצוע בדיקות אבחנתיות במועד או אי זיהוי תסמינים מחשידים אצל המטופל, עשוי הדבר להיחשב כרשלנות בטיפול הרפואי, רשלנות שבגינה יהיה זכאי המטופל או עזבונו לפיצוי כספי.