ריסון שכר הבכירים אושר בוועדת השרים לחקיקה
ההצעה תגיע לשולחן ועדת הכספים רק במושב הקיץ, בתקווה שהחקיקה תושלם לפני הפגרה שתחל בסוף יולי. השר יעקב נאמן: "מדובר בהצעת חוק מאוזנת שנעשתה לאחר מחקר משווה בכל העולם"
ההצעה לריסון שכר הבכירים אושרה היום (א') פה אחד בוועדת השרים לחקיקה. בשבועות הקרובים תעלה ההצעה לקריאה ראשונה במליאת הכנסת, אך היא תגיע לשולחן ועדת הכספים רק במושב הקיץ, לאחר פגרת האביב, בתקווה שהחקיקה תושלם לפני הפגרה הנוספת שתחל בסוף יולי.
- מסתמן: הגבלת שכר הבכירים בשיתוף הממשלה
שר המשפטים, יעקב נאמן, ציין בישיבה כי ועדת השרים לחקיקה תעקוב אחרי ביצועי החוק וההתפתחויות בשוק בעקבותיו. לדברי נאמן, ב-2015 תיערך בדיקה מקיפה של הנושא. "מדובר בהצעת חוק מאוזנת שנעשתה לאחר מחקר משווה בכל העולם וב-OECD. אני מאמין שישראל תשמש אור לגויים בתחום חשוב ומורכב זה".
המשנה ליועמ"ש, אבי ליכט, הדגיש בדיון כי שכר עובדי הקבלן באותן חברות יהוו שיקול בקביעת מדיניות השכר. כמו כן ציין כי יהיה אישור פרטני של שכר המנכ"ל ממנו נגזרים משכורות שאר הבכירים בחברה, וכי בחלוקת אופציות יתחשבו בביצועים ארוכי טווח של הפירמה.
חלק מחברי הכנסת, לרבות יו"ר ועדת הכספים, משה גפני, מעוניינים לראות גרסה נוקבת יותר של הצעת החוק, כך שתמנע רמות שכר מופרזות ביותר בהירות. לפיכך, יוזמי החוק המקורי להגבלת שכר הבכירים חברי הכנסת, שלי יחימוביץ' (עבודה) וחיים כץ (ליכוד), צפויים לתבוע בכנסת הכנסתם של שינויים בהצעה.
ההמלצות
לפי ההמלצות, תיקבע מדיניות תגמול על ידי ועדה מיוחדת שימנה הדירקטוריון. הוועדה תהיה מורכבת מרוב של דירקטורים חיצוניים ושאר חבריה יהיו דירקטורים בלתי תלויים. המלצות הוועדה יוגשו לאישור הדירקטוריון ומשם לבעלי המניות, שם המדיניות תאושר רק ברוב של בעלי מניות המיעוט, שאינן קשורות לבעל השליטה. במידה והמדיניות לא אושרה, הדבר יחזור לדירקטוריון שיהיה חייב להתייחס לתוצאות האסיפה הכללית ולבסוף הוא זה שיבחר את המדיניות כך שההכרעה הסופית היא של הדירקטוריון.
כוח לדירקטוריון
במלים פשוטות, הוועדה דורשת מהחברה, או יותר נכון מהדירקטוריון, להתנהג בבגרות. נאמן ואנשיו מאמינים שחברה רצינית תתבייש להעניק שכר למנכ"ל שגבוה פי 50 או 100 מהשכר הממוצע בחברה (בהמלצות המתוקנות, הממוצע כולל עובדי קבלן). המלצות נאמן משלימות תיקוני חקיקה רבים בשנים האחרונות המגבירים את כוחם של בעלי מניות המיעוט, עצמאותו של הדירקטוריון ואחריותו וכן התגברות כוחם של המוסדיים.
הראשונות שייכנסו לכוונת המוסדיים הן החברות שבהן השכר מאוד לא פרופורציונלי לביצועים. עלות שכרו של מנכ"ל אל על אליעזר שקדי, למשל, הסתכמה ב־2010 ב־16.8 מיליון שקל. באותה שנה עמד הרווח הנקי של החברה על 57.1 מיליון דולר. לעומת זאת, בתשעת החודשים הראשונים של 2011 הפסידה החברה 41.6 מיליון דולר. מדיניות תגמול כפי שדורשת ועדת נאמן הייתה מתנה את הבונוס ביכולת ארוכת טווח של שקדי להשיא את תוצאות החברה.
חברה נוספת שתעמוד על הכוונת היא החברה לישראל ובמיוחד חברת הבת כיל. החברה לישראל אישרה ב־2010 חלוקת אופציות שביום החלוקה היו שוות 80.6 מיליון שקל לעשרה מנהלים בכירים. "מטרת הענקת האופציות הינה לתמרץ את המשך העסקתם לטווח ארוך של מנהלים מוכשרים ומיומנים בחברה" נכתב בדברי ההסבר של החברה עם חלוקת האופציות. מאז הספיקו המנכ"לים המתומרצים להוביל את צים להיות על סף הסדר חוב נוסף ושווי החברה צנח ב־25% — אובדן של כ־6 מיליארד שקל בשווי השוק.
בניגוד לתיקון 16 שהוביל לגל של שינויים בתפקידי בעלי השליטה בחברות הציבוריות, לא נראה מנכ"לים שעוברים ממקום למקום. מה שכן נראה הם שינויים בהסכמי שכר לא מידתיים: מדוע עלות שכרו של מנכ"ל הפניקס אייל לפידות (14.1 מיליון שקל ב־2010) כפולה מזו של מנכ"ל הראל מישל סיבוני ומנכ"ל מגדל יונל כהן (7.1 מיליון שקל) ישאלו את עצמם המוסדיים שיבואו לאשר את הסכם השכר בפניקס.
לפנייה לכתב/ת 
