פיגוע אגו בקריה
בהתנהלות אשכנזי נפלו פגמים אתיים חמורים, אבל גם ברק קיבל כרטיס אדמדם. את המיומנות הקרבית והתחכום - גריסת מסמכים והקלטה סלקטיבית - ניצל השר באופן שפגע בביטחון. הוא לא ינוח עד שיציב את רגלו על צווארו של היריב וישאג לניצחון
ובכלל, כבר עכשיו די ברור שמבין הדמויות הציבוריות המבקר אינו מצביע על אשם אחד אלא מחלק את האחריות בין אהוד ברק, גבי אשכנזי ואנשיהם, אף שהאצבע המופנית בכיוון אשכנזי עבה יותר. מי שסופג בליסטראות של ממש הוא בועז הרפז שהתאמץ רבות ללבות את המריבה בין הרמטכ"ל לשעבר לבין שר הביטחון, כנראה במטרה לדוג במים העכורים שהוא עצמו ייצר.
השורה התחתונה היא שטיוטת דו"ח המבקר לא מחדשת הרבה. אשכנזי סופג הרבה ביקורת על קשריו עם הרפז, על הסתרת מה שמכונה "מסמך הרפז" ועל התנהלותו והתנהלות אנשיו כלפי שר הביטחון. עם זאת, המבקר לא מצא שום הוכחה לטענת ברק שאשכנזי תכנן "פוטש" במטרה למנוע מברק למלא את חובתו ואת זכותו על פי החוק - להמליץ לממשלה למנות את הרמטכ"ל הבא שיחליף את אשכנזי. עניין זה חשוב ביותר, מפני שהוא מנקה את אשכנזי ואת אנשיו מאשמה פלילית.
המבקר גם לא מצא הוכחה שאשכנזי ביקש לעצמו שנת רמטכ"לות חמישית, כפי שטענו בסביבת ברק אחרי ששר הביטחון הוציא הודעה תמוהה שלא יאשר לאשכנזי שנה נוספת. הודעה זו השפילה את אשכנזי וליבתה את המריבה ביניהם. המבקר גם לא מצא שום הוכחה לקשרים עסקיים בין אשכנזי לבין הרפז, והעיקר – אשכנזי ואנשיו לא היו, לדברי המבקר, מעורבים בחיבורו של המסמך שהרפז הביא ללשכת הרמטכ"ל, אותו מסמך שהרפז הודה תחילה שזייף ואחר כך חזר בו (המבקר מקבל את גרסת המשטרה, שלפיה הרפז חיבר בעצמו ולבדו את המסמך וזייף את הלוגו של משרד יחסי הציבור על הנייר שהדפיס).
לכל הפרטים הללו, המזימים את ההאשמות שהוטחו נגד אשכנזי, יש אבל. אבל גדול. מתיאוריו של המבקר מתקבל הרושם הברור שבהתנהגות אשכנזי נפלו פגמים אתיים חמורים. בעיקר חוסר לויאליות כלפי הממונה עליו והתנהגות הגובלת בחתרנות. חלקם של פגמים אלה נפלו לא בזדון אלא פשוט מחמת זחיחות הדעת ויצר עודף. אשכנזי שם את האמוציות לפני הרציו. תיאורים אלה ומשמעותם מביכים מאוד, במיוחד כשמדובר ברמטכ"ל שהדיח משורות צה"ל - בגין עבירות אתיות - שני קצינים בכירים מאוד, מפקדי שדה וקרב מצטיינים (צ'יקו תמיר ועימאד פארס). מן הסתם, בתגובתו ינסה אשכנזי להזים, או לפחות לרכך האשמות אלה. אבל הן עלולות להשפיע על עתידו אם יחליט להצטרף למערכת הפוליטית. אשכנזי צריך רק לקוות שתקופת הצינון בת שלוש השנים שהוא חייב בה תביא לכך שרישומן של האשמות אלה יתפוגג.
כרטיס צהוב לאהוד ברק
ברק, תדמיתו ואנשיו יוצאים הרבה פחות ניזוקים מטיוטת דו"ח המבקר. השמחה ששררה היום בלשכת השר הייתה מוצדקת, אבל גם ברק קיבל כרטיס צהוב – אולי אפילו אדמדם. הוא ואנשיו נהגו בשכל ובתחכום רב בהשוואה ליריביהם באגף האחר של הקומה ה-14 של בניין הביטחון בקריה, אך הם לא עשו את מה שיכלו כדי לכבות את להבות המחלוקת.
להיפך. ברק ואנשיו ליבו את המריבה וטיפחו אותה גם בשעה שיכלו לכבות את הלהבות בלי להפסיד דבר. הכוחנות המודעת שאפיינה את ברק ואת אנשיו פרטה באכזריות ובכוונה על נקודות התורפה הרגשיות והתפקודיות של הרמטכ"ל.
בהקשר זה צריך גם להעיר על חוסר סימטריה בין חומר הראיות שעמד לרשות המבקר ביחס לשני האישים ועוזריהם. אשכנזי העביר למבקר מאות שעות של הקלטות טלפון מלשכת הרמטכ"ל. הקלטות אלה התבצעו בסמכות וברשות על פי הוראה שנתן בשעתו הרמטכ"ל דן חלוץ. אשכנזי לא הפסיק את הנוהג ולכן עמדו לרשות המבקר גם שיחות שהתנהלו בלשכת הרמטכ"ל שבהן דובר במונחים לא מחמיאים - גם לרמטכ"ל ולאנשיו - על הקשרים עם השר ולשכתו. מערכת דומה מותקנת גם בלשכת שר הביטחון, אולם ברק הורה להפעילה באופן סלקטיבי, כך שלא כללה שיחות פנימיות אלא רק מגעים עם זרים. בלשכת השר גם "לא מצאו" מסמכים רבים שהמבקר ידע על קיומם, אך באורח פלא הם נגרסו. גם בעניין זה הפגינו השר ואנשיו יותר ניסיון ותחכום. מצד אחד זה טוב ששר הביטחון מפגין מיומנות קרבית, מצד שני זה רע מפני שהמיומנות הזו מנוצלת לצרכים שבעקיפין פוגעים בתפקוד מערכת הביטחון ולכן גם בביטחון מדינת ישראל.
הפרשה הזו, בדיוק כמו פרשת הד"ר עוזי ארד שהתפוצצה שלשום, ראויה להגדרה "פיגוע אגו". פיגועים מסוג זה גורמים נזק ממשי בכמה תחומים חיוניים: הם מכרסמים אנושות באמון הציבור בקברניטים המדיניים והביטחוניים ובפיקוד הבכיר של צה"ל, הם מכניסים דם רע, כעסים ותסכולים למערכת הביטחון וגורמים לאלופי המטכ"ל והפקידים הבכירים לחשוד אלה באלה. מה שמפריע להם לתפקד כצוות בעיתות חירום (זה היה אחד הגורמים העיקריים להתנהלות ולתפקוד הלקויים של בכירי צה"ל במלחמת לבנון השנייה). בנוסף לכך, מלחמת ההשמצות המנוהלת על ידי אשפי ספין משני הצדדים גוזלת אנרגיה וזמן מראש הממשלה, משר הביטחון, מהרמטכ"ל ומהכפופים להם, ומעוותת את החלטותיהם בנושאים מרכזיים, החל ממינויים בכירים וכלה בהחלטה על תקיפה באיראן או בעזה.
הקו הכוחני של ברק מתבטא גם בתגובה הראשונית שלו לטיוטת דו"ח המבקר. הוא אינו נותן לו ולהדלפות ממנו לעשות את שלהם וגם אינו סומך על התקשורת והציבור שיסיקו מסקנות אינטליגנטיות ממה שאומר המבקר. לכן הוא מפרסם הודעה ארכנית שבה הוא מנסה לקבע בדעת הקהל את גרסתו ופרשנותו לאירועים שהיו בפרשת מסמך הרפז ובראשם עניין "הפוטש" שהמבקר טרח אך לא גילה. ברק, כך נראה, לא ינוח ולא ישקוט עד שיציב את רגלו על צווארו של היריב, יטפח על חזה עצמו וישאג שאגת ניצחון. כיאה וכנאה למי שהוא שר ביטחון של הווילה בג'ונגל.
לפנייה לכתב/ת 
