אובמה דיבר ישראלית
מעל הדוכן באיפא"ק אובמה פנה אל בוחריו, עקץ את הרפובליקנים, חיבק את הנשיא פרס ולבסוף עקץ את נתניהו ודיבר מעל לראשו היישר אל אזרחי ישראל אחוזי הפחד. בעצם הוא אמר: יש הזדמנות לדיפלומטיה, הפסיקו לדבר על מלחמה
אם לסכם בשתי מילים את נאומו של ברק אובמה בוועידת איפא"ק בוושינגטון, הן יהיו "סמכו עליי". אחרי שרשרת הספקולציות והרינונים על חוסר מחויבותו לביטחונה של ישראל, רצה נשיא ארצות הברית רק דבר אחד: לטעת בבאי הוועידה תחושת ביטחון שלפיה כל זמן שההגה בידיים שלו - ישראל בטוחה. ואם צריך להמר כבר בשלב הזה: נראה שהוא הצליח במשימתו. לפחות חלקית. את הנשיא שמעון פרס הוא שכנע. בוודאות.
בהינתן המציאות הפוליטית בארצות הברית והלחץ המופעל על הנשיא האמריקני בנושא האיראני, ועל רקע החשש הכבד מעלייה דרמטית במחירי הנפט והדלק, אובמה סיפק את הנאום הפוליטי החכם ביותר שניתן היה להעלות על הדעת. הוא פנה ישירות אל הבוחרים שלו, עקץ את יריביו הרפובליקנים, חיבק את הנשיא פרס שיצא מגדרו כדי לשבח אותו רק כמה דקות לפני כן, ולבסוף - דיבר מעל לראשו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, היישר לאוזניהם של אזרחי ישראל המודאגים ואחוזי הפחד. בלשונו של נתניהו - אובמה דיבר דוגרי. "כשאתם צריכים אותי", הוא אמר, "אני מגבה אתכם".
אפרופו, הנשיא האמריקני לא שכח גם לעקוץ את נתניהו, ובדרך מתוחכמת. כשדיבר על המנהיגות הישראלית, הוא טרח להזכיר גם את שר הביטחון אהוד ברק באותה הנשימה עם ראש הממשלה, משל היה ברק חלק אינטגרלי מראש הממשלה עצמו, או לפחות חציו הטוב יותר.
אובמה נמצא בעיצומה של שנת בחירות. בעוד כחצי שנה יתבקשו אזרחי ארצות הברית להכריע: האם להעניק לנשיא קדנציה נוספת, או לאפשר לרפובליקנים לחזור לבית הלבן. אובמה מתהדר בחודשים האחרונים בשיפור הכלכלה האמריקנית, בירידה המשמעותית באחוזי האבטלה וביציאה מן המיתון. אלא שמחירי הנפט והדלק המרקיעים שחקים הם פקטור דרמטי בשיח הציבורי האמריקני. אם הם ימשיכו לעלות, ואם האמריקני הממוצע ימשיך להכניס את היד לכיס כדי להגיע לעבודה – הוא עשוי לאבד את הסבלנות כלפי הממשל הנוכחי.
כתבות נוספות בערוץ החדשות של ynet:
- לשכת ברק: ההקלטות שנוטרלו, המסמכים שנעלמו
- אין הפתעות ברוסיה: פוטין נבחר לנשיא ברוב גורף
- בלש זוכה מעלילת שווא של חבריו לאחר 6 שנים
לכן דיבר ברק אובמה בהיגיון כה רב אל מאזיניו. לכן הוא איית כמעט את כל רשימת הצעדים המדיניים והביטחוניים שממשלו עשה בשנים האחרונות כדי לעמוד לצד ישראל. לכן הוא כל כך הדגיש את האופציה הדיפלומטית מול איראן, ואת הסנקציות, ופנה אל ההיגיון של אזרחי ישראל, ואל הגיונם הבריא של שרי הממשלה. כשפנה ישירות אל השכל הישר של הישראלים,
אובמה כמעט התחנן להרגיע את הרוחות וביקש להפסיק את תופי המלחמה ואת קשקושי הקרב שמקפיצים את מחירי הנפט בעולם. יש עוד זמן, אמר הנשיא האמריקני, הסנקציות יוחרפו, האיראנים בלחץ, אנחנו עם האצבע על הדופק. יש הזדמנות לדיפלומטיה. לא צריך למהר ללחוץ על ההדק. תפסיקו לדבר על המלחמה. סמכו עליי.
בצעד מבריק הפכו כותבי הנאומים של אובמה את דבריו ל"ישראליים". בשלב מסוים בנאומו הוא דיבר "ישראלית": על שליחת חיילים לקרב, על הנופלים שלא שבו, על המחשבות שמלוות אותו ועל ייסורי המלחמה. הוא דיבר בדיוק כפי שכל מנהיג ישראלי דיבר בעשורים האחרונים. הוא דיבר כמו רבין, וכמו פרס, וכמו ברק, ואפילו כמו שרון וכמו אולמרט. הוא דיבר על השכול ועל הכאב של המשפחות, הוא דיבר על כך שהמלחמה צריכה להיות האופציה האחרונה. ואם אין ברירה, הדגיש הנשיא, אז אני לא אהסס להשתמש גם באופציה הצבאית, ולא אמנע מישראל להגן על עצמה.
אחרי נאום כזה, ולאחר הפגישה הלבבית בין אובמה לפרס, וזו הפחות לבבית (כנראה) עם נתניהו מחר - יש להניח שהשיח הציבורי סביב דרך הפעולה מול איראן ישתנה, לפחות לתקופה מסוימת. הנשיא האמריקני סיפק הערב את הסחורה, הדגיש חזור והדגש את האופציה הצבאית ואת זכותה של ישראל להגן - מה שאמור לספק את ראש הממשלה. מחר אמורים אובמה ונתניהו להגיע להבנות שיאפשרו לנשיא להתמודד עם הבחירות בארצות הברית עם הרבה פחות רעשי רקע ומשברי דלק.
לפנייה לכתב/ת 
