הנערים מאריתריאה חולמים בניצנה

ארץ ישראל היפה: לפני מעט יותר משנה הוקמה הפנימייה לנערים מבקשי מקלט שהסתננו לארץ בניצנה שבנגב. הם התגלגלו לישראל לבדם וללא הוריהם וחלקם הצליחו לשרוד את מעשי הזוועה והעינויים שהתחוללו במחנות המבריחים הבדואים בסיני. השוהים בפנימייה מנהלים את חייהם בדרום הרחוק ומי שמחפש הוכחה לכך שמדינת ישראל יודעת לעתים כיצד לטפל בפליטים שבתחומה, מוזמן להגיע לפנימייה.

מבצע גירוש המסתננים מדרום סודן שמתנהל בימים אלה לא נוגע לנערים בפנימייה - הם מוגנים זמנית מפניו נוכח מצבם הייחודי. פנימיית הפליטים שייכת למנהל לחינוך התיישבותי במשרד החינוך וממוקמת במרכז החינוכי של הסוכנות היהודית. עד עתה לא התאפשר סיקור תקשורתי שלה, כיוון שמדובר בנערים ששוהים בארץ ללא מלווים. אולם דף הפייסבוק שפתחו אנשי הצוות בניצנה, מאפשר הצצה לחייהם המיוחדים.

בני נוער בכפר בניצנה. "היו רוצים להתגייס לצה"ל"(צילום: ישראל יוסף, "ידיעות אחרונות" )

בדף הפייסבוק ניתן להתרשם משפע הפעילויות שלהם, הכוללות בין היתר שיעורי תיאטרון וטיולים. כך ניתן לראות שביקרו בגן החיות התנ"כי בירושלים ובחוף הים של תל-אביב וגם השתתפו בצעדת בן-גוריון.

אמי סער, מנהלת קשרי ממשל במאבק בסחר בבני אדם במוקד הסיוע לעובדים זרים, סיפרה: "נפגשנו עם הצוות ולמדנו על הפנימייה ועל הקשיים של המקום. הנערים היו עסוקים מאוד בפעילויות שונות ועוד לא ידעו את השפה, ואנחנו לא ידענו כיצד לתקשר איתם. הצוות עצמו צעיר ומלא ברצון טוב".

הפנימייה גם מלאה בחלומות. שניים מהנערים החליטו לכתוב תסריט הנוגע לחייהם במהלך לימודי התיאטרון. השניים אף החליטו שהם רוצים להפיק סרט על חייהם וביקשו את עזרת הפנימייה.

עדיין לא נמצא המתנדב שיצייד את השניים במצלמה וטרם אותרו שחקנים, אך הנערים מקווים שבעתיד מישהו ירים את הכפפה ויסייע להם להגשים את החלום.

תהליך הקליטה של נערי הפנימייה מתבצע בהדרגתיות. לדברי סער, "קולטים בכל פעם כמה מהם, ארבעה או שישה. לנו קצת הפריע שנערים שהמתינו לכניסה לפנימייה, שהו לפני כן בכלא סהרונים. יש רשימת המתנה". כאשר אנשי המוקד סיירו בפנימייה שהו בה רק 19 נערים ולטענת סער, "בפועל המקום יכול לקלוט כ-50".

"שתי מחנכות ומורה לאנגלית" 

כיום מונה הפנימייה 41 חניכים בני 16-14 - כולם יוצאי אריתריאה. עשרה חדרי אכסנייה הוסבו לחדרים שמשמשים את הנערים. בפנימייה הוקם גם בית ספר, לאחר שחדרי ההדרכה הוסבו לכיתות לימוד. הנערים מגיעים לכיתות הלימוד חמישה ימים בשבוע ולומדים עם שתי מחנכות. בנוסף, מורה לאנגלית מגיעה לבית הספר פעמיים בשבוע.

"החזון הוא לתת כמה שיותר כלים", אמרה אחת מאנשי הצוות. "הגדולים כבר בני 16 וחצי ויש להם כאן עוד שנה וחצי ואי אפשר לדעת כמה זמן הם יהיו פה, אף אחד לא יכול לתת תשובה על זה. החשש שלהם הוא שאם הם יחזרו לאריתריאה, ירצחו אותם. אבל אף אחד לא יכול להבטיח להם שהם יוכלו להישאר כאן".

שפע פעילויות שנועדו להשכיח את העבר הקשה

לצד הצוות המצומצם שמשתדל להעניק לנערים את המרב, מטפלת בהם עובדת סוציאלית, אולם בפנימייה אין ליווי פסיכולוגי. "כשביקרנו שם", סיפרה סער, "ראינו הרבה ילדים שעברו טראומה והיו במחנות בסיני. גם נערים שהיו בכלא ארבעה חודשים, ויש כאלה, סובלים מטראומה. הרבה מהם הגיעו לארץ ותכננו לעבוד ולשלוח כסף הביתה וכעת הם חייבים להישאר בפנימייה. חלק מהם שיוצאים לחופשה, לא רוצים לחזור לפנימייה ומעדיפים להישאר בעיר".

סער הוסיפה כי "הם הגיעו עם מנטליות אחרת. נכון שמצד אחד צריך לזכור שהם ברחו ממדינה איומה ואם הם לא היו בורחים, היו מגייסים אותם להרבה שנים בצבא ומצד שני הרווח שלהם הוא שאם הם ברחו, הם יכולים לעבוד. אבל לפי חוקי מדינת ישראל הם צריכים ללמוד ולא לעבוד". אחד מאנשי הצוות ציין בסיפוק כי "רוב הנערים מדברים כיום עברית. הם שוהים בישראל יותר משנה ולמדו כמו שצריך".

כאמור, עתידם של הנערים לוט בערפל. אשת הצוות סבורה כי רבים מהם היו רוצים להתגייס לצה"ל כדי להשתלב בחברה הישראלית. עדות לכך ניתן למצוא בסיפורו של פליט מדרפור, שעקב הסירוב לאפשר לו להתגייס לצבא, החליט להתנדב לשנת שירות בניצנה.

עו"ד אסף וייצן, יועץ משפטי למרכז, סיפר כי "הפרויקט הזה, שבמסגרתו לוקחים את הנערים הלא מלווים ומאפשרים להם ללמוד ולהתפתח, הוא דבר מקסים. הלוואי שהיינו רואים יותר ממנו במדינת ישראל".

יחד עם זאת, הוא הזהיר מהבעייתיות שנוצרה בעקבות שהותם בישראל. לדבריו, "שיעור ההכרה בפליטים עומד בעולם המערבי על כ-84 אחוזים. בישראל זה עומד על אפס. נותנים להם הגנה זמנית אבל לא נותנים להגיש בקשות מקלט. הם הללו הם בעצם קטינים מבקשי מקלט, שלא מאפשרים להם להגיש בקשה ולקבל מעמד של פליט".