איך זה להיות חיילת עם שיתוק מוחין?

שמי דינה, אני בת 19 וגרה בפתח תקווה. בכל בוקר אני נוסעת בעצמי באוטובוס קו 82 לבסיס בו אני משרתת - בסיס הקריה שם אני ממלאה את תפקידי כפקידה בחיל הים. בכל יום בשעה 16:30 אבא שלי בא לאסוף אותי וכך בעצם נגמר לו עוד יום שגרתי. אז אתם בטח שואלים את עצמכם למה אני בעצם כותבת את זה, הרי לא כל בחורה בגילי שמתגייסת לצבא יש עליה כתבה (אלא אם כן קוראים לה אסתי גינצבורג או משהו).

נולדתי לפני 19 שנה, עם מגבלה פיזית בשם C.P (שיתוק מוחין) שנגרמה לי בזמן הלידה

כתוצאה מחוסר חמצן בחלק במוח שאחראי על ההליכה. ביום יום אני נעזרת בהליכון ובכיסא גלגלים.

למדתי במשך 12 שנים בבית ספר לחינוך מיוחד בת"א. בית הספר הזה הוא בעצם כמו חממה. חממה בה הכול מותאם לצרכים שלי, עד לפרטים הקטנים. מההסעות שהיו מביאות אותי לשם ומחזירות אותי הביתה ועד לטיפולים שהייתי מקבלת פעם בשבוע באופן קבוע. יש לציין שעשיתי בגרויות, ולמדתי כמו כולם. בכלל במהלך כל אותם השנים, לא ראיתי את עצמי כשונה. כי הרי יש לי רצונות כמו לכולם, יתרונות וחסרונות, וגם דברים שאיני יכולה לעשות, אני יכולה לדמיין, ולהביע בכתיבה.

"אם לא הייתי נכה"

ביום שבו קיבלתי צו גיוס התרגשתי מאד, ובליווי של אחותי התייצבתי בבסיס תל השומר. כבר בהתחלה כששאלנו לאן עלינו ללכת אמרו לנו שאנשים במצבי בדרך כלל מגישים מסמכים על המצב הבריאותי ומקבלים פטור בדואר. אבל אם כבר הגענו נעשה הכל כמו שצריך. עליתי בקושי בקושי במדרגות לקומה השניה (במזל גדול אחותי לא שברה את הגב) שתי נכות במשפחה אחד זה קצת יותר מידי.

הגענו לחדר שאליו אנשים עמדו שעות בתור רק כדי לקבל פטור. כשהגיע תורי ונכנסתי לרופאה הצבאית היא הוציאה חותמת וחתמה לי על הפטור אפילו בלי שעמדתי בתור, אבל עוד לפני שהספקתי להתאכזב היא אמרה לי שאני יכולה להגיש בקשה להתנדב וכבר באותו היום פתחתי תיק. גם אני יכולה לתרום למדינה! אפילו שאני קצת שונה... גם לי מגיע ליהנות מ"נוף ירוק" של חיילים! אפילו שאני בכסא גלגלים.

וכך התחיל לו תהליך ארוך ומייגע במהלכו ביקשו ממני עוד ועוד בדיקות (כבר גיליתי בעצמי בעיות רפואיות שבחיים לא היו קיימות). אך בעזרתו של צוות בית הספר שעזר ותמך, התקשר, בירר ורדף אחרי מי שטיפל בגיוס שלי (כשבעצם בדרך כלל הצבא רודף אחרי מתגייסים). לבסוף התגייסתי והצלחתי להוכיח - לחברים, להורים שתמיד בפיהם המשפט הקבוע: "בשביל מה את צריכה את זה, יהיה לך קשה! ובמילא את לא זו שתציל את העולם".

אבל בסוף הוכחתי לכולם שאולי לא אציל את העולם אבל כן אוכל לעזור קצת בחיל הים. יום הגיוס היה הכי מרגש שיש!! סטאטוס שכתבתי בפייסבוק מייד אחריו: "אבא ואני הגענו לבקו"ם וראינו המון המון מתנדבים, עם מגבלות מכל הסוגים אבל עם כוח רצון עז.. שבעצם התחילו להילחם עוד לפני שבכלל התגייסו - להילחם על הזכות להיות כמו כולם! הגענו לשרשרת החיול. צילמו אותי לחוגר (יצא מזעזע יש לומר) לקחו ממני טביעות אצבעות, כשהגענו לצילומי השיניים הייתה תקלה במחשב וחשבו לתת לי פטור מצילום השיניים (שנעשה למטרת זיהוי של כאלה שאי אפשר לזהות. לא עלינו).

אז הייתי חייבת לתקוע בדיחה כמובן: "נו באמת מה ייפול עליי טיל בקרייה? וגם אם כן ולא יהיה ניתן לזהות אותי הכסא גלגלים תמיד יישאר, תזהו לפי זה. החייל המסכן היה בהלם לא רק המחשב לא קולט, גם לו לקח כמה שניות לקלוט מי נפלה עליו. הייתי כל כך שמחה!! שאפילו בשלב החיסונים לא היה אכפת לי שדוקרת אותי חיילת ולא חייל (למרות שזה באמת קצת חבל) אחר כך קיבלתי את המדים עליתי לאוטו, חזרתי הבייתה ונכנסתי אל תוך עתיד בו אני מתגלגלת לצבא.

צה"ל - צריך הרבה להתעקש

הגיע היום הראשון בצבא, קמתי בבוקר בהתרגשות גדולה וירדתי למטה. ולא בשביל לחכות להסעה של בית הספר אלא בשביל לעלות לאוטובוס כמו כל אדם רגיל בן גילי. אחרי שני אוטובוסים שלא הסכימו להתקרב למדרכה ולאפשר לי לעלות והרבה אכזבה אמרתי לעצמי שאחרי שהנסיבות לא הצליחו לעצור אותי להתגייס לצבא, שני אוטובוסים לא יהיו אלה שיעצרו אותי! (אם כבר אני אהיה זו שאצליח לעצור אותם).

"מוגבלת מקובלת" ועכשיו גם חיילת. עם חברות בבסיס. צילום: דובר צה"ל 

אז האוטובוסים התרגלו אליי, ואני גם לאט לאט מתרגלת. הרי אני "מוגבלת מקובלת" ועכשיו גם חיילת! אני משרתת עם צוות מדהים, מפקד מתחשב וחיילים מקסימים. היום, כשמגיעים למשרד והחיילים מתלוננים שאין מספיק כסאות, רק אני עונה בחיוך: "העיקר שהבאתי כסא מהבית". את החתיך אני עדיין מחפשת... ויום אחד עוד אמצא (צריך רק לשכוח את המטרייה ביום גשום ולקוות שאיזה חייל יזמין אותי להתגלגל תחת המטרייה שלו).

עד היום בצה"ל הייתה "להקה צבאית" אבל אני זה כמו צוות בידור שלם. ועכשיו לא רק אני מתגלגלת - כולם "מתגלגלים מצחוק". אני חושבת שאני יכולה לתרום בצבא ומרגישה שהוא נתן לי הזדמנות לקבל עצמאות, להתבגר ולהכיר את החיים האמיתיים. אתם בטח אומרים לעצמכם "במקום לעבוד היא כותבת כתבות?!" אז זהו שבשבילי צה"ל פירושו - צריך הרבה להתעקש :).

• "בגוף ראשון "- מדור המאפשר למתנדבים לספר בעצמם על פעילותם והמקום בו הם מתנדבים. חומרים ותמונות ניתן לשלוח ל - shlomit-sh@y-i.co.il ולציין בנושא - עבור מדור "בגוף ראשון ". הפרסום בהתאם לשיקולי המערכת.
• לעדויות נוספות של מתנדבים לחצו כאן .
• עמותת "רוח טובה " מחברת כל השנה בין אנשים הרוצים להתנדב וארגונים הזקוקים לעזרת מתנדבים. העמותה מתאימה התנדבות לפי תחומי עניין, שעות נוחות ואיזור מגורים. הכנסו או התקשרו ל 9093*.