הבלתי מתורגמים: הארד-בוילד אגרול

"לספרות הפשע והבלשים אין 'קלאסיקות'. אף לא אחת. קלאסיקה היא טקסט הממצה את האפשרויות של הצורה שבה הוא נכתב וכמעט בלתי אפשרי להתעלות עליו. אף סיפור או רומן מתח עדיין לא עשה זאת. מעטים התקרבו לכך. וזו אחת הסיבות שבגללן אנשים הגיוניים בדרך כלל ממשיכים להסתער על המבצר".

"צ'יינהטאון". כזאת שלא הכרתם (עטיפת הספר)

רוצים לקרוא קטע מתורגם מתוך "שנת הכלב"? היכנסו לכאן!

הציטוט שייך לריימונד צ'נדלר, שנחשב לאבי ז'אנר הנוּאַר האמריקני ולמי שעיצב כמה מהערכים האסתטיים הבסיסיים ביותר של התרבות המודרנית (שלישראל חלחלו, בין היתר, בדמות ג'וש שירמן, הבלש פרי עטו של יאיר לפיד). הנרי צ'אנג, מחבר "שנת הכלב", לא מסתער על המבצר הבלשי כדי לנסות לגעת בנצח, אלא כי יש לו סיפור לספר. יותר מאחד, למעשה. ספרו הוא מעין דברי ימיה של צ'יינהטאון הניו-יורקית, השכונה שבה גדל ושאותה עם השנים ראה משתנה באורח דרמטי.

במרכז הספר (והטרילוגייה שאליה הוא משתייך) עומד ג'ק יוּ, בלש ממוצא סיני במרחב צ'יינהטאון של NYPD. בעקבות ההצלחה בתיק רצח קודם, יו מקודם ומועבר לברוקלין, מרחב מוצלח ומבטיח יותר. אבל כמו שקורה לבלשים ספרותיים לא אחת, ג'ק יוּ יכול לעזוב את צ'יינהטאון אבל השכונה ממש לא עוזבת אותו.

הרפתקאה בחג המולד

כבר בפתח העלילה מקבל יוּ תיק התאבדות קבוצתית ותמוהה של משפחה טייוואנית עשירה. בהמשך מזמנת לו משמרת חג המולד הרפתקה פעילה יותר (ג'ק תמיד עובד בחגיהם של ה"גְוואי-לוֹ" - הכינוי הסיני ללבנים ולממסד האמריקני כולו, שמילולית פירושו "אנשי רוחות"), כאשר נער משלוחים סיני נעלם. האקשן לא מאחר לבוא, ומבלי להסגיר יותר מדי פרטים ניתן לומר שיותר מפעולות בילוש מתוחכמות יידרש ג'ק להשתמש בכלי נשק ובידיו החשופות.

צ'יינהטאון. קפיטליזם בסינית. ככה זה נראה (צילום: יונתן פיין)

במקביל להתפתחות החקירות של ג'ק, "שנת הכלב" מספק הצצה פנורמית נרחבת אל חיי הפשע של צ'יינהטאון לפני כמה עשורים. לאקי, מנהיג כנופיית "הרוחות", הולך ומאבד "פֶייס" בעקבות שורת פריצות לעסקים שמהם הוא גובה דמי חסות ("והוא יודע מצוין שבלי פייס, אין עתיד"). כל הסימנים מוליכים לעבודה מבפנים, של צוותים

שקוראים תיגר על המנהיגות שלו. ואכן, מתחת לאף של לאקי פועל קוּ-ג'אי, צעיר מטופח ורודף שמלות שמורד בסינדיקט עם צוות עצמאי משלו.

לאקי מגביר את הפיקוח על הרחובות, ואחד הסיורים הליליים שלו - שבהם הוא יוצא ונכנס ממאורות הזונות תחת השפעה תמידית של כדורי אקסטזי - מוביל לפגישה מקרית עם חבר ילדות יקר (שזהותו לא לגמרי תפתיע את הקורא). במקביל מרימות ראש גם הכנופיות של הפוּקִינֵזִים, גל המהגרים האחרון מסין, זרים בתוך זרים עם ניב לשוני משלהם ומושגים משלהם של כבוד ואלימות. לקלחת מצטרף גם ג'ין-סי, בכיר ב"כנופיית המעגל האדום"; הוא מגיע מהונג-קונג, שהאחיזה הכלכלית ההולכת וגוברת של עשיריה בשכונה הניו-יורקית מחלחלת גם לאפיקי השקעה פחות סולידיים, כדי לפקח באופן צמוד על מעגל הונאות האשראי וההברחות.

כל אלה הולכים ומצטלבים זה בזה לקראת הסיום. לאורך הקריאה מתברר, בזכות הזרקור שמאיר לעבר כל המוקדים בפיזור כמעט שווה, שמעבר לפאם-פאטאל סינו-אמריקנית זו או אחרת הגיבורה האמיתית של הספר היא השכונה עצמה: הסיפורים שקנו בה מיתולוגיה, רגעי הרוך הנדירים במעטפת הקשיחות הגדולה. כזה הוא למשל קו העלילה הצדדי של סַאי-גוֹ, מפעיל בתי הימורים מבוגר הגוסס מסרטן, והכיוונים שאליהם מתפתח הקשר האבהי אל הספרית שלו, שהוברחה לתוך המדינה.

אומה משוסעת

מ"שנת הכלב" אם כן ניתן ללמוד לא מעט על הסביבה שבה הוא מתרחש. אני למשל הגעתי אליו בהמלצת מרצה באוניברסיטה, כשחיפשתי חומר על מנהגי לוויות סיניים בארצות הברית (עולם מופלא בפני עצמו). בעומק הבמה העלילתית אפשר להתוודע לגלי ההגירה שנקלטים ושלא נקלטים בשכונה, לסוגיות עירוניות של מרחב ציבורי וג'נטריפיקציה, להזנחה ממסדית בשכונה ובעיקר - להיסטוריה הפרטית של דייריה. על המוטיבציה הזו אפשר ללמוד כבר מהקדשתו של הסופר: "לאמא, שחצתה את האוקיינוס בלא מעט אומץ והשאירה מאחוריה אומה משוסעת במלחמה בדרך לאמריקה, בדרך לצ'יינהטאון של עבודת כפיים, סדנאות יזע וחיי משפחה".

הברחת סחורות והלבנת מזומנים בשפע(צילום: יונתן פיין)

ויחד עם זאת, בידיו של הנרי צ'אנג ההתעכבות על נושאים מקומיים לא הופכים לקורס בסוציולוגיה. זה אולי הישגו הגדול, לכרוך בטבעיות את ההיבטים האלה בעולם שהוא בורא, מבלי להפר לרגע ציפיות קלאסיות של קוראי מותחנים וספרות פשע: יש הברחת סחורות והלבנת מזומנים בשפע, יש שוטר קשוח מבחוץ ורך מבפנים, יש ראשי ארגוני פשיעה אכזריים שמעתירים על בנות הבורדלים תכשיטי ענק ותיקי לואי ויטון מזויפים (הסיפור מתרחש כשהם עוד נחשבו לסמל סטטוס). בקיצור, כדרכם של מותחנים טובים, אנחנו שוחים בטבעיות בעולם שאין רחוק ממנו עבורנו, ועדיין נדמה לנו שאנו מכירים אותו על בוריו.

סגנונו של "שנת הכלב" ידידותי וקצבי למדי, מחולק לפרקים בני שלושה-ארבעה עמודים ולמשפטים מדודים היטב. הסיפור רווי במונחים, בריחות ובמאכלים של צ'יינהטאון, שמי שביקר בה חווה את ההלם שהם מפילים על המבקר מן החוץ. אבל צ'אנג, אולי בזכות היותו יליד השכונה, לא חוגג את האקזוטיות ולא נרתע ממנה: הוא מביא אותה כפי שהיא בעיניו, בצורה חיה מאוד. על הייחוד והזרות של ניו-יורק של צ'אנג אפשר ללמוד מהעובדה שהספר ראה אור בהוצאת "סוהו-פרס", שמתמחה בספרות בלש עולמית (ולא אמריקנית). ואכן, בקטלוג ההוצאה ג'ק יוּ מוצג כתף אל כתף עם קולגות מכפר דייגים באיסלנד, מריו דה ז'נרו ומדרום-אפריקה של ימי האפרטהייד.

"שנת הכלב" הוא כאמור הספר השני בטרילוגיה של צ'אנג. פותח את הסדרה

"chinatown beat" (על שם המרחב המשטרתי של השכונה), שמביא לעולם את הבלש ג'ק יו. בספר הביכורים הוא מתמודד במקביל עם רצח גנגסטר סיני חשוב, דקירה של חבר ילדות וגסיסתו של אביו החולה. הספר קצר שבחים רבים, וב"בוסטון גלוב" אף הצהירו כי "חובבי הנוּאר לא ימצאו ספרים יותר טובים מהרומן המהמם הזה". ב-"Red Jade", ספרו השלישי של צ'אנג, חקירה חדשה לוקחת את יוּ אל החוף המערבי, לצ'יינהטאון של סיאטל שמתגלה כעולם שונה לגמרי.

הטרילוגייה הפכה את צ'אנג, שעבד כמנהל אבטחה, לאחד מהקולות הבולטים בספרות האסיאתית-אמריקנית; גם אם ההסתערות שלו לא טלטלה את חומות מבצר הקלאסיקה הבלשית של צ'נדלר, היא בהחלט הותירה עליהן כמה שריטות נאות ששווה להתעמק בהן.