אלו הדרישות שהציג נתניהו לאובמה
עוד לפני הנשק, הקו האדום צריך להיות "יכולת גרעינית" איראנית, התעקש ראש הממשלה, וביקש לברר בין היתר: האם תחלצו טייסים שלנו שייאלצו לנטוש? על כישלון הפסגה נלמד מהר, במקרה אחר - נדע רק כשהדברים יתחילו להתממש בשטח
הפגישה אמש (יום ב') בין נשיא ארצות-הברית ברק אובמה לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו הוכנה היטב. עם זאת, לא היה קשה להבחין בפוטו-אפ שבתחילת הפגישה שאובמה מתוח מאוד וכמוהו גם האורח מישראל. יש מי שייחס זאת לחוסר החיבה, אולי אפילו העוינות הכרונית בין שני האישים, ולכעס של אובמה על כך שנתניהו משלח בו את חברי הקונגרס והסנטורים ומספק תחמושת למתקפות הפוליטיות של הרפובליקנים נגדו. אבל נראה שהפעם המתח ענייני. הוא נובע מהפערים הגדולים לגבי האסטרטגיה והטקטיקה בנושא הגרעין האיראני.
ביום ראשון אובמה נאם באיפא"ק והצהיר שארצו תגן על ישראל. בתחום ההצהרתי האינטרס של אובמה חופף לחלוטין לאינטרס הישראלי: הוא רוצה בתמיכת הבוחרים היהודים, חשוב לו להדוף את ההאשמות שמטיחים בו המועמדים הרפובליקנים לנשיאות ועל הדרך לא אכפת לו גם להלחיץ את מנהיגי איראן, כדי שישלחו נציגים למשא-ומתן רציני ויצירתי עם נציגי מדינות המערב על פתרון מדיני לבעיית הגרעין.
כדי להשיג את כל הדברים, מוכן אובמה הפוליטיקאי לשחרר הצהרות פחות עמומות - ואפילו התחייבויות קונקרטיות - מאלו שנתן בעבר. אבל ערכם של הצהרות וניסוחים דיפלומטיים מפי פוליטיקאים מותנה במידה רבה בפרשנות שנותן להם ציבור השומעים ובאמון שהם רוחשים לפוליטיקאי. אין ספק שנתניהו ואהוד ברק, וכמותם כל שרי הממשלה, היו מרוצים מאוד מהרוח שנשבה מנאום אובמה באיפא"ק ומההבטחות המרומזות שהדיפו ניסוחיו.
מקרים ותגובות
אבל די ברור שנתניהו החליט, בעצת ברק ובסיועו, לעשות ככל שביכולתו כדי להגיע במפגש הפסגה עם אובמה להבנות והסכמות על צעדים ולוחות זמנים קונקרטיים ומעשיים. מנקודת ראותה של ישראל, המפגש אמור להזכיר הליך המכונה בלשון הצה"לית "מקרים ותגובות": לפני יציאה לפעולה, אחרי שניתנה הפקודה הכללית למבצע, המסכמת בין השאר את
מטרותיו את המודיעין ואת המתווה המבצעי שלו, מעלים המפקדים תסריטים והתפתחויות אפשריים במהלך הקרב ומציעים פתרונות לכל מצב.
נתניהו, כאיש סיירת מטכ"ל ופקודו של ברק, יודע שההצלחה והכישלון טמונים בפרטים. לכן הוא שאף להגיע לתיאום פרטני עם נשיא ארה"ב ואנשיו בעניין המטרות האסטרטגיות, יעדי הביניים וכיצד יפעלו ישראל וארה"ב במקרה שהצעדים שינקטו בנושא האיראני לא יביאו את התוצאה המבוקשת. נתניהו יודע שאובמה זקוק לו בשנת הבחירות לנשיאות והוא ניסה כנראה למנף עובדה זו עד למקסימום.
לכן פתח נתניהו את החלק המתוקשר במפגש ביניהם בהצהרה מתריסה, בדבר זכותה של ישראל לדאוג לביטחונה בעצמה. הוא ידע שהאיראנים - ולהבדיל, הרפובליקנים - שומעים את דבריו וכי אובמה - אף שהצהיר כי אכן זו זכותה הריבונית של ישראל לנקוט צעדים הנראים לה להגנת אזרחיה - חושש מאוד ממצב שבו תממש ישראל את זכותה זו לפני הבחירות.
אחרי שקיבל את רוב מה שרצה בתחום ההצהרתי, מה ביקש נתניהו להשיג? בתחום הצעדים המעשיים ישראל מעוניינת, ממש כמו ארה"ב, לתת הזדמנות לסנקציות הכלכליות ולצעדים הדיפלומטיים. בירושלים מסכימים שיש לפחות עוד שישה עד תשעה חודשים שבהם ניתן למצות את המשא ומתן. בהערכת המודיעין לגבי הסטטוס של תוכנית הגרעין האיראנית - אין חילוקי דעות בין וושינגטון לירושלים.
סנקציות מאוחרות מדי?
ארה"ב מסכימה עם ישראל שהסנקציות פוגעות קשה באיראן, אבל אינן משיגות את המטרה. עד שהסנקציות, בחומרה ובקצב שהן מוטלות היום יניבו תוצאות, איראן תהיה כבר בעלת יכולת לייצר מתקן גרעיני ראשון אם לא מעבר לזה, טוענים בישראל. לכן ישראל רוצה בהידוק מיידי של הסנקציות וביישומן בלוח זמנים קצר, הרבה לפני יולי השנה. מדובר באמברגו יותר הרמטי על יצוא הנפט והגז האיראניים ובשיתוק הקשרים של הבנק המרכזי האיראני והעיסקאות שלו עם כל חברה שסוחרת עם ארה"ב בלי "פטורים", שהנשיא מתכוון לתת לכמה חברות אמריקניות ומערביות מאיסור זה.
האמריקנים אומרים - חכו קצת. הנה האיראנים כבר הודיעו לאירופים שהם מסכימים לבוא לשולחן הדיונים, כדי לחדש את המו"מ במטרה למצוא הסדר לבעיה. בעוד חודש, מקסימום חודשיים, יבואו נציגי איראן לאיסטנבול לשיחות עם נציגי קבוצת ה-5+1 (חמש חברות מועצת הביטחון וגרמניה). צריך למצות מהלך זה תחילה לפני שמטילים סט חדש של סנקציות משתקות על איראן. אם המהלך הזה ייכשל ויהיה ברור שאיראן רק מנסה למשוך זמן באמצעותו, אנו נבחין בכך מהר מאוד. אבל אז יהיה אפשר לשכנע גם את רוסיה וסין לא להתנגד ל"חבילה" נוספת, חמישית במספר, של סנקציות שתאשר מועצת הביטחון. כך אומרים האמריקנים.
עמדתו של נתניהו שונה בעיקר בתנאי הסף שהוא מציע לכניסה למו"מ עם האיראנים וללוח הזמנים הקצר. הוא דורש שהמעצמות יעמידו לאיראנים מיד בהתחלה שלוש דרישות:
- השעיה מיידית של העשרת האורניום בשיטחה של איראן לרמה של 3.5% ושל 20%.
- העברת 5,600 ק"ג של אורניום שהועשר לדרגה נמוכה אל מחוץ לשטחה הריבוני של איראן.
- הפסקת התקנת הצנטריפוגות ופירוק הקיימות במתקן פורדו, הנמצא במעבה ההר סמוך לעיר קום. (הפעלה בתפוקה מלאה של 3,000 צנטריפוגות במתקן זה נחשבת מבחינת ישראל למצב שבו כבר אין ביכולתה לעכב ביעילות את תוכנית הגרעין האיראנית באמצעות תקיפה אווירית. המתקן נמצא מתחת לעשרות מטרים של סלע גרניט. זו המשמעות המעשית של המונח "מרחב החסינות").
עד היום טענו האמריקנים כי דרישה משולשת זו אינה מעשית. אסור להלחיץ את האיראנים ולהעמיד להם את התוצאה הסופית הרצויה כתנאי לתחילת השיחות. צריך לנהל משא ומתן תוך הפגנה מקסימלית של התחשבות ורצון טוב במטרה ליצור אווירה חיובית, שתאפשר לאיראנים לרדת מהעץ, מבלי לצמצם את הסנקציות אך גם מבלי להדק אותן. אווירה חיובית ופתרונות יצירתיים אי אפשר להשיג באמצעות העמדת תנאי סף נוקשים לאיראנים ותוך כדי השמעת איומים כלפיהם - אומרים בכירי הממסד בוושינגטון לעמיתיהם הישראלים. זו אחת מנקודות המחלוקת הראשונות שכנראה עלו בשיחת המנהיגים היום בחדר הסגלגל.
ואם הסנקציות לא יעבדו?
נושא נוסף שעלה בחדר הסגלגל הוא כיצד יפעלו האמריקנים במקרה שהשיחות עם האיראנים ייכשלו. במקרה זה מבטיחים האמריקנים סט נוסף של סנקציות משתקות, שינסו להעביר במועצת הביטחון בשיתוף או לפחות בלי התנגדות של רוסיה וסין. ישראל דורשת אמברגו מוחלט על נפט ומוצרי נפט לאיראן וממנה, על שיתוק הסחר והעברות הכסף עם הבנק האיראני ועונשים כבדים על מי שיפר את החרמות האלה.
האמריקנים נוטים לעשות דברים בהדרגה. להדק כל פעם את הברגים ולהמתין לתוצאה לבל יתפתו האיראנים לצעדים פזיזים והמשטר יזכה לתמיכת האוכלוסייה הסובלת.
הנושא הקשה ביותר לפיצוח הוא מה שמכונה בתקשורת "הקו האדום" של ארה"ב. כלומר, המצב שאליו יגיעו האיראנים בפיתוח תוכנית הגרעין הצבאית שלהם ושיש הסכמה בין ארה"ב לבין ישראל שהוא יחייב פעולה צבאית ישראלית או אמריקנית או סוג כלשהו של שילוב בין השניים. הנשיא אובמה אמר בוועידת איפא"ק כי "ארה"ב לא תסבול מצב שבו לאיראן יש נשק גרעיני". ישראל אומרת שהגדרה זו של הקו האדום תאפשר למעשה לאיראנים להפוך למעצמה גרעינית.
הם אמנם לא יחזיקו בראש קרב גרעיני לטיל או בפצצת אטום, אולם הם יהיו במצב שבו יוכלו בכל רגע נתון לייצר מתקן גרעיני (מה שמכונה לפעמים ובטעות פצצה מלוכלכת), ממש כמו שעשתה צפון קוריאה בשעתו. במצב כזה צריכה ההנהגה האיראנית רק להחליט ואז היא תייצר תוך חצי שנה לכל היותר נשק גרעיני שאותו פיתחה בהסתר. בניגוד להעשרת אורניום - את פיתוח הנשק עצמו אפשר להסתיר די בקלות ולכן האמריקנים אפילו לא ידעו עליו, כמו שלא ידעו כשפקיסטן, הודו וצפון קוריאה הפכו ממעצמות סף למעצמות גרעין צבאיות בפועל.
מהו "הקו האדום"?
ההשלכות של מצב זה על ישראל, על האזור ועל העולם זהות לגמרי להשלכות שיהיו אם איראן תחזיק בפועל בנשק גרעיני. לכן דורשת ישראל למעשה ש"הקו האדום" האמריקני יהיה "יכולת גרעינית", כלומר המעבר של איראן לייצור חומר בקיע (אורניום מועשר 90%) או כמות גדולה (מאות ק"ג) של אורניום מועשר לדרגה של 20%. כמו כן הבהיר נתניהו לאובמה כי הקו האדום של ישראל הוא מצב שבו מתקן ההעשרה החדש התת קרקעי בפורדו יתקרב למצב של הפעלה מלאה. מבחינת ישראל לא פיתוח הנשק עצמו הוא הקריטי, אלא הרבה לפני כן - היכולת להעשיר במהירות אורניום לדרגה גבוהה של חומר בקיע.
נושא לא פחות סבוך ומלא מוקשים הוא מה יקרה אם ישראל תחליט לממש את הזכות הריבונית שאובמה מכיר בה להגן על אזרחיה, באמצעות תקיפה באיראן. אפשר להניח שבלי לפחות מידה מסוימת של אור צהוב אמריקני תתקשה ישראל לפעול.
לכן אפשר להעריך שבעניין זה שאל נתניהו את אובמה ואת שר ההגנה פאנטה ברחל בתם הקטנה שאלות כמו: האם חיל האוויר הישראלי יורשה להשתמש בקודים האלקטרוניים של ארה"ב, המזהים מטוסי קרב ידידותיים במרחב אווירי שלארה"ב יש בו שליטה או נוכחות? האם האמריקנים ישתתפו בפעולות חיפוש והצלה של טייסים ישראלים שיצטרכו לנטוש? כלומר שאלות שהמענה עליהן מציין דרגות שונות של שיתוף פעולה או אי שיתוף פעולה.
בהקשר זה יכולות להיות לישראל גם בקשות מקדמיות: למשל שארה"ב תמכור או תשאיל לה מטוסים לתדלוק מטוסי
קרב באוויר או שארה"ב תסייע פיננסית לישראל להאיץ את ההצטיידות בסוללות "כיפת ברזל" נוספות, אולי גם בסוגי חימוש חדשים.
לארה"ב יש הרבה מה לתת לישראל במסגרת תיאום והבנות אסטרטגיים אם יושגו במפגש הנוכחי. נתניהו גם הוא לא בא לפגישה בידיים ריקות. הנושא האיראני הוא כבד וחיוני לשלום העולם, ליציבות האזור וליכולתה של ישראל לקיים חיים נורמליים פחות או יותר. עכשיו נותר לראות מה הושג בפועל. אם המפגש היה כישלון נדע על כך די מהר. אם הוא יביא תוצאות המקובלות על שני הצדדים נדע רק כשהדברים יתחילו להתממש בשטח.
לפנייה לכתב/ת 
