תחבורה ציבורית בשבת? עדיף כיסא בקואליציה
ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, עורר סערה כאשר ביקש ממשרד התחבורה אישור להפעיל תחבורה ציבורית גם בשבת. אלא שחולדאי, כמו רבים אחרי התומכים ברעיון, יודע היטב כי מדובר בכותרת, ולא הרבה מעבר. ככה זה כשהכיסא חשוב יותר מהעיקרון
מדוע לא מקודמות יוזמות להפעלת תחבורה ציבורית בימי שבת? כי הכיסא בקואליציה תמיד חשוב יותר. לפני כשבועיים החליטה מועצת העיר תל-אביב לבקש אישור ממשרד התחבורה להפעלת תחבורה ציבורית בשבת. ראש העיר, רון חולדאי, תמך בהחלטה והצהיר באופן ברור, שלא ניתן לפרשנות, כי "אני חושב שבמדינת ישראל צריכה להתקיים תחבורה ציבורית ראויה ויעילה, כל ימות השבוע".
עוד בנושא תחבורה ציבורית בשבת:
- עיריית תל אביב החליטה: רוצים אוטובוסים בשבת
אז אמר. חולדאי יודע היטב כי עיריית תל-אביב לא תוכל להפעיל תחבורה ציבורית בשבת. ולא רק בגלל התנגדות הממשלה ומשרד התחבורה. חולדאי חתום על הסכם קואליציוני, הקובע כי הסטטוס-קוו בנושאי דת יישמר, וכי "הנהלת העירייה לא תסבסד, ולא תהיה מעורבת במישרין או בעקיפין, בשירותי הסעות לים או לכל מקום אחר בשבתות ובחגי ישראל".
עוד בערוץ הרכב של ynet:
- עובדי הרכבת: "בסוף ניאלץ לפגוע גם בנוסעים"
אחד בפה, אחד בהסכם
חולדאי כמובן אינו חריג בעניין זה. קחו למשל את מר"צ, מפלגתה של יוזמת ההחלטה בתל-אביב, תמר זנדברג, הנחשבת למובילה בכל הנוגע לחקיקה חילונית. עם חברי המפלגה בעבר נמנים יוסי שריד ואברהם פורז, שהרבו להתבטא בענייני דת ומדינה. אלא שאותה מפלגה ממש ישבה בממשלתו של אהוד ברק ב-1999, שחתמה על הסכם קואליציוני עם מפלגת ש"ס. ומה היה כתוב באותו הסכם?
"בתקופת כהונתה של הכנסת ה-15 יישמר הסטטוס-קוו בענייני דת, והממשלה תדאג לכך", נקבע בהסכם בין ש"ס ומפלגתו של ברק, ישראל אחת. בהסכם שנחתם עם מפלגת יהדות התורה, גם נקבע כי "הממשלה תעשה לכבד את השבת ומועדי ישראל, ששמרו על קיומנו כעם". המשמעות ברורה - לא תופעל תחבורה ציבורית בשבת, וכל ניסיון להפעילה יסוכל על-ידי הממשלה.
אפילו מפלגת שינוי, בהנהגת יוסף לפיד ז"ל, שרבים מייחסים את הצלחתה לקמפיין אנטי-דתי שהובילה, חתמה על הסכם עם שותפותיה לקואליציה, ולפיו "מתוך אחריות לאומית, מסכימים הצדדים כי בכפוף להסכמים שהגיעו אליהם, הם לא יזמו ולא יסכימו ליזמות של אחרים לשינוי במצב החוקי או הנוהג בענייני דת ומדינה, אלא לאחר התייעצות ולאחר שתושג הסכמה". ובמלים פשוטות: הסטטוס-קוו יישמר, ולא יישבר.
ראוי להזכיר כי מאז שנות ה-50, הוקמו כל הממשלות - מימי דוד בן-גוריון ועד בנימין נתניהו - על-בסיס הסכמים קואליציוניים שקבעו חד-משמעית כי הסטטוס-קוו בענייני דת יישמר. זאת, למרות שמעולם לא הפך אותו סטטוס-קוו לחוק, ומעולם גם לא הובא לאישור העם, במסגרת הצבעה דמוקרטית.
"השבת לא תהיה למידרך כף רגל"
למרות שמטרתו היא הסדרת יחסי דת ומדינה, הסטטוס-קוו לא מנע ויכוחים ומאבקים בעניין הדת בכלל, והפעלת תחבורה ציבורית בשבת בפרט. למעשה, מאז החל להופיע כסעיף מחייב בהסכמים קואליציוניים, ב-1955, משמש הסטטוס-קוו טיעון עיקרי בוויכוחים ציבוריים בענייני דת: חילוניים רוצים לשנותו או אף לבטלו, דתיים מבקשים להיאחז בו ולסכל כל שינוי. יתרה מכך: גם חילוניים וגם דתיים משוכנעים כי הצד שכנגד פוגע בשיטתיות בסטטוס-קוו.
ועדה ציבורית שפעלה ב-1957, מצאה כי "הסעת נוסעים בשבת מעוררת רוגז בציבור החרדי, הרואה בשבת אחד מעמודי התווך של הדת". אלא שאפילו הוועדה לא הייתה מאוחדת בדעותיה. חבריה הדתיים דרשו הפסקה מלאה של תנועת התחבורה הציבורית בירושלים בשבת, בעוד שניים אחרים - שהוגדרו "חופשיים" - המליצו להגביל את התחבורה רק בשכונות שבהן 75% מהתושבים יבקשו זאת. וכאשר זה היה המצב בוועדה שאמורה למצוא פשרה בעניין השבת, זה לא ממש מפתיע שדבר לא השתנה בשנים הבאות.
למשל, ב-1963 פנה שר הדתות, זרח ורהפטיג, לשר התחבורה, ישראל בר-יהודה, ודרש כי תופסק נסיעתו של קו מספר 63 בימי שבת בכפר-אתא (קריית-אתא כיום). נסיעתו של הקו בשבת מפרה את הסטטוס-קוו, התרעם ורהפטיג. מנגד, שר התחבורה הסביר כי הקו נוסע בימי שבת כבר משנות ה-50, וכי מסלול נסיעתו תוכנן כך שיעבור בשכונות שאין בהן בתי כנסת, ומרבית תושביהן חילוניים.
שנתיים מוקדם יותר, דווקא הצליח לחץ מצד החרדים לעצור נסיעת קו אוטובוס בשבת. ביולי 1961 פנה ח"כ מנחם פרוש מאגודת ישראל למנהל קואופרטיב "המקשר", ודרש כי יפסיק את נסיעת קו מספר 19 מירושלים למרכז הרפואי הדסה. "הציבור החרדי, שמסר בעבר את נפשו על קדושת השבת, לא ירשה שהשבת תהיה למירמס ולמידרך כף רגל", כתב פרוש בזעם. מנהל הקואופרטיב הורה מיידית על הפסקת הנסיעות בשבת, והודיע לפרוש כי הוא מתחייב להימנע מהפעלת הקו עד שתשיג הנהלת הדסה את הסכמת הרבנות.
דיון שנערך לפני כעשרה ימים בוועדת הכלכלה בכנסת, בעניין החלטת מועצת עיריית תל-אביב, מעיד כי לא השתנה דבר. ח"כ דניאל בן-סימון ממפלגת העבודה אמר כי "המסמך של הסטטוס קוו נכתב ב-1947 כשהיו במדינה 400 אלף יהודים. התבגרנו, וחלקנו רוצים להיות ככל העמים". מנגד, ח"כ אורי אורבך מהבית היהודי אמר כי "יש משמעות חמורה להפעלת תחבורה ציבורית בשבת", ואף דרש לבדוק את "ההפרה השיטתית והמתמשכת של הסטטוס קוו בתל-אביב.
כמה מילים על ביקוש כבוש
כשבוע לאחר שהחליטה מועצת עיריית תל-אביב לפנות למשרד התחבורה, העלה ח"כ ניצן הורוביץ - גם הוא ממפלגת מר"צ - הצעת חוק פרטית, הקובעת כי תחבורה ציבורית תופעל בימי שבת בכל הארץ, אך בהיקף מצומצם ובתדירות נמוכה. וממש כמו בפעם הקודמת שבה העלה את ההצעה, לפני כחצי שנה, היא נדחתה ברוב גדול בהצבעה במליאת הכנסת.
סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, שייצג את עמדת הממשלה והקריא את תשובת שר התחבורה, ישראל כץ, הבהיר כי "הביקוש הנמוך הצפוי לשימוש בתחבורה הציבורית ביום המנוחה השבועי, אינו מצדיק את הנטל הכלכלי הגבוה של עלות שכר כפולה מהרגיל בהפעלה ביום המנוחה השבועי ואת הפרת הסטטוס-קוו". ליצמן ביטא עמדה מוכרת היטב של משרד התחבורה, לפיה הציבור כלל אינו זקוק לתחבורה ציבורית בשבת. האמנם?
מאז 2007 מפעיל משרד התחבורה, בשיתוף עם חברות האוטובוסים, את פרויקט "קווי לילה" - שירות אוטובוסים בלילות חמישי ומוצאי שבת, מחצות ועד 04:00 בבוקר. על-פי הסברי המשרד, הקווים נועדו "כדי לאפשר לצעירים בכל הארץ לבלות ולחזור הביתה בשלום, בלי להסתכן בנהיגה בשכרות, התנהגות מסוכנת בדרכים, לקיחת טרמפים, ובלי להוציא סכומי כסף נכבדים על דלק, מוניות וחניה". אכן, מטרות ראויות.
ההצלחה של הקווים, כך טוען משרד התחבורה עצמו, מסחררת. לפני כחמש שנים, כאשר יצא הפרויקט לדרך, הופעלו חמישה קווים בלבד - כולם בירושלים. היום כבר פועלים יותר מ-40 קווים, בחלקים נרחבים של המדינה. יתרה מזאת: במשרד מעריכים כי מספר הנוסעים בקווים קרוב ל-700 אלף. לדברי השר כץ, ב-2011 חל גידול של 94% במספר הנסיעות השבועיות של הקווים, ומספר הנוסעים צמח ב-37%.
ומה עם ליל שישי? מתוקף הסטטוס-קוו, מופסק שירות "קווי לילה" דווקא בלילה שבו יוצאים לבלות מרבית הצעירים - למשל חיילים בחופשה. אלא שכאמור, במשרד התחבורה סבורים כי בליל שישי, ובכלל בשבתות וחגים, אין ביקוש לתחבורה ציבורית.
לפנייה לכתב/ת 
