לא רק חרבונא: את מי האמנים זוכרים לטוב?

אחד השירים הפופולריים ביותר בפורים הוא "וגם חרבונא זכור לטוב". חרבונא, למי שלא זוכר, היה יועץ המלך שהתערב ברגע הנכון והציע לאחשוורוש לתלות את המן על העץ שהכין למרדכי. בכך תרם חרבונא את תרומתו הצנועה להצלת העם היהודי.

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• איך נראית מגילת אסתר בת 400 שנה?
• חתונה לפני גיל 18: מי כאן הפרימיטיבי?
• כנסו כנסו: הטוקבקים של מגילת אסתר    
  

יותר מאלפיים שנה חלפו, ומתברר שעדיין ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא, המעוררים בנו זכרונות טובים (ומתברר שרובם ככולם - מורים).

אבי נשר

"כשהייתי סטודנט באוניברסיטת 'קולומביה' למדתי קולנוע אצל מרצה בשם אנדרו סאריס, שפיתח את תיאורית "האוטר" (תיאוריה המעמידה את הבמאי כיוצר המרכזי בעת עשיית הסרט). הוא לימד אותי לחשוב על קולנוע - וזה שונה מאוד מן המקובל, כי בדרך-כלל מלמדים איך לעשות

קולנוע אבל לא לחשוב עליו, מה שגורם ליצירה להתגמד ולא לתפוס את ההיבטים הרעיוניים, שבעיניי חשובים מאוד.

"לאחר מכן, כשהייתי במאי, נזקקתי לרעיונות שלו מאוד, כי כשאתה בתוך העשייה, אתה צריך לפעמים לעצור ולחשוב. כל פעם שאני מביים סרט אני מנסה לחשוב מה סאריס היה אומר. החל מבחירת המקום שבו צריך להיות מצולם הסרט וכלה בזוויות הנבחרות. המדהים הוא שסאריס עצמו הוא תיאורטיקן בלבד ומעולם לא ביים סרט, ובכל זאת השפיע המון על הקולנוע שלי.

"אחד האירועים המרגשים בחיי היה כאשר לפני כמה שנים ביימתי סרט בשם 'הסודות' וסאריס כתב עליו ביקורת ארוכה ומנומקת. הוא כמובן לא זכר שלמדתי אצלו, כי היו יותר מ-200 תלמידים בכיתה כשלמדתי אצלו. הוא ניתח את הסרט בדומה מאוד לכלים שבהם אני השתמשתי, שכמובן היו בהשראתו בצורה משמעותית מאוד. הוא איתגר את החשיבה שלי ואת היכולת להביא תיאוריה אל המציאות".

עברי לידר

"איש שממנו למדתי המון, ואני זוכר אותו לטובה בתור דמות בלתי נשכחת, היה המורה הראשון שלי למוזיקה, שלימד אותי באופן פרטי נגינה על פסנתר. קראו לו סאם. הוא היה בריטי, ובאופן כללי דמות צבעונית מאוד ובלתי נשכח. הפער בינינו היה בערך 65 שנה, כאשר אני הייתי בן חמש, הוא היה בן יותר מ-70.

"סאם נהג ללבוש חליפות, אפילו בקיץ, משום שהיה ג'נטלמן בריטי שלא הסתגל ללבוש הישראלי. על עינו היה מונוקל (משקף בודד) והוא נהג לדבר בעברית רצוצה ומצחיקה, שאותה תיבל בהומור בריטי. בפסנתר למדנו בעיקר יצירות קלאסיות כמו באך או מוצרט. הוא היה סבלני מאוד, למרות שהייתי תלמיד די שובב שהקשה עליו את הלימוד".

מיכל ינאי

"איש שאני זוכרת ומוקירה מאוד היה המורה שלי לתנ"ך בבית הספר 'תלמה ילין', שלצערי כבר נפטר לפני כמה שנים. היה

בו קסם מיוחד שמאוד קשה למצוא באנשים. בניגוד להרבה מורים אחרים, שדקלמו את החומר והכתיבו אותו, איתו פשוט קראנו את התנ"ך ביחד ודיברנו עליו באופן פשוט ומסקרן גם יחד. אלו באמת היו השיעורים היחידים שבהם הקשבנו למורה.

"מאז השיעורים הללו אמנם עבר זמן רב, אבל זה ממש היה שיעור לחיים. הוא גרם לי לדעת מתי אני מקשיבה ומתי לא. האופן המרתק שבו הוא העביר את השיעורים גרם לי לרצות לגרום לאחרים בדיוק את התחושה שהוא עורר בי בעת שהוא לימד - מרתקת, מסקרנת וסוחפת מאוד".