פרשת שבוע כלכלית: למה דווקא חצי שקל?

פרשת "כי תשא" עוסקת בכמה נושאים מרכזים: הציווי על מתן מחצית השקל, מצוות השבת, חטא העגל ובניית המשכן

• לכתבות נוספות במדור פרשת שבוע כלכלית
  

החלק המרכזי של הפרשה עוסק בחטא עגל הזהב. כאשר משה עלה להר סיני להוריד את לוחות הברית, העם חטא בעגל. זמן ההמתנה הארוך מרט את עצבי העם והם תיעלו את הלחץ שלהם למקומות לא נכונים.

פרשת "כי תשא" היא אחת הארוכות בפרשיות התורה, היא מונה 139 פסוקים. בכל שבת עולים לתורה שבעה קרואים. הראשון "כהן", השני "לוי" וכל השאר הם "ישראל". פרשת "כי תשא" אינה פרופורציונאלית. שתי הפרשיות הראשונות ("כהן" ו"לוי") הן ארוכות ביותר. המסורת מספרת כי רק 3,000 איש חטאו בעגל. בני שבט לוי לא חטאו בחטא זה, לכן מזכים "לוי" לעלות לתורה, כאשר קוראים את סיפור חטא העגל.

חצי אני וחצי אתה - ואז נהיה שלמים

"ויְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם: זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה' ". (שמות ל', י"א-י"ג)

מוזר הדבר, אם מצוות מחצית השקל היא עבור כופר נפש מדוע נקבע הסכום של חצי שקל ולא שקל שלם? האם האדם מכפר רק על חצי מנפשו? בגמרא ב"ירושלמי" יש דיון ארוך בשאלה זו ומרבית המפרשים שם עוסקים בכפרה על חטא העגל.

ר' משה אלשיך מביא פרוש מעניין (1507-1600). הוא מביא את דבריו של הרב שלמה אלקבץ: "שמעתי שהוא להורות את בני ישראל יחס אחדותם, בל יעלה על לב איש מהם שהוא נפרד מחברו, כי אם כאילו כל אחד חצי, ובהתחברו עם כל אחד ואחד מישראל נעשה אחד שלם, על כן כל אחד יביא מחצית".

דברים נפלאים אלו מעידים על האחריות החברתית שיש לנו כלפי הסובבים אותנו. החשיבות היא להיות חלק מתוך שלם כללי. זה החיבור החזק ביותר של העם היהודי.

שמחת הנתינה. מי שנותן -מקבל

בהקשר לרעיון זה ולחג הפורים, התגלגלה לידי דרך המרשתת(רשת האינטרנט) גרסא חדשה ונפלאה של מגילת אסתר עם פירושים של רבני "צוהר". המגילה כתובה בכתב ברור עם פירושים קצרים ועדכניים לתקופה שלנו, והיא עוד אחד מהפרויקטים החשובים של ארגון זה.

מצאתי שם פירוש מעניין על מצוות "משלוח המנות איש לרעהו ומתנות לאביונים" (מגילת אסתר ,ט')

"משלוח המנות מבטא אחדות ורעות ובעיקר - נתינה. בטבענו אנו אוהבים לקבל ולקבל וחושבים, שככל שנקבל יותר נהיה מאושרים יותר. אולם כאשר חושבים מעט יותר לעומק, מגלים, שיש שמחה בנתינה, המשתווה ואף עולה לעיתים על שמחת הקבלה. הנתינה מאפשרת לאדם להשתחרר מאנוכיותו, להיפתח ולהתחבר לאחר".

נטל המסים משנה את המעמדות בישראל

על נושא מתנות לאביונים נכתב שם: "הדבר מרגיל אותנו לשלב בכל שמחה, שאנו חוגגים, גם את הזולת. שעת אושר מזמינה אותנו לזכור את מי שאין ביכולתו לחגוג, ולאפשר גם לו להיות שמח".

"וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ: כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, לְדֹרֹתֵיכֶם--לָדַעַת, כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם..וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם.. שֵׁשֶׁת יָמִים, יֵעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיהוָה;... וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם. בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם: כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ". (ל"א, י"ג-י"ז).

ההתכנסות האבסולוטית רק סביב "השמור" גורם לחלקים רבים לאבד את השבת, את היופי שלה ואת האפשרות "לעשות" אותה בדרך שלהם.עלינו לזכור אנו צריכים להשלים את המחצית של האחר.

מתי אלפר, מרצה במרכז ללימודים אקדמיים באור-יהודה, יועץ לשיווק ואסטרטגיה