רצח התכשיטן באילת: 'נעל עם הדם - לא מהרצח'
סנגוריו של ג'ו נחמיאס, המואשם ברצח ארנון סייג, טענו כי מקור הנעל שנמצאה ומשמשת כראיה מאירוע דקירה אחר, שהתרחש באשקלון תשעה חודשים לפני הרצח
ארבע שנים אחרי האירוע, מגיע משפט הרצח של סוחר התכשיטים מאילת לישורת האחרונה: הבוקר (ה') החל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע שלב הסיכומים במשפטו של ג'ו נחמיאס, המואשם ברצח התכשיטן ארנון סייג בחנות במרכז "רזים" בעיר. מול הרכב בראשות סגנית נשיא בית המשפט, רויטל יפה כ"ץ, הסנגורים טענו כי גרסת התביעה מבוססת על ראיות נסיבתיות בלבד, וכי קיימים תסריטים אפשריים נוספים לאירוע.
הרצח התרחש בינואר 2008. סייג, סוחר תכשיטים, הגיע למקום כדי לערוך עסקה עם בעלי החנות, אייל קוזינסקי. למקום פרץ שודד כשקסדה לראשו ודרש מהשניים כסף ותכשיטים. כשהתנגדו לו הוא ירה בשניהם. סייג מת באותו ערב ואילו קוזינסקי נפצע קשה. הנאשם נחמיאס נעצר בירושלים כמעט שנתיים לאחר מכן כשהוא מחופש לחרדי.
בין הראיות שהובילו להגשת כתב אישום הייתה נעל מוכתמת בדמו שלו שנתגלתה במכולת אשפה. הנעל הייתה עטופה בציפית לכרית שעליה דמו של המנוח ו-DNA של הנאשם. הסנגורים, עו"ד אורון שוורץ ויוגב נרקיס מהקליניקה לפרקטיקה סנגוריאלית בקריה האקדמית אונו, הציעו בדיון הסבר ולפיו מקור הנעל מאירוע דקירה אחר, שהתרחש באשקלון תשעה חודשים לפני הרצח. עוד הם טענו כי ייתכן שציפית הכרית שייכת לחבריו של הנאשם.
לדבריהם, הנאשם היה חלק מקבוצה עבריינית שנהגה לחלוק את רכושם המשותף של חבריה, ולכן ייתכן שהראיות מצביעות על אחד משותפיו.
בתגובה הציע השופט אריאל ואגו: "ישנה עוד תזה שלא העליתם, והיא של סיוע לאחר מעשה". התביעה ביקשה לדחות את התיאוריות החלופיות שהועלו. נציגת הפרקליטות, עו"ד אליזבת אברהם, אמרה כי "הנאשם, בעדותו בבית המשפט, אמר 'אני לא הייתי ולא עשיתי', ולא נותן הסבר של סיוע לאחר מעשה".
בסיום הדיון אמרה אלמנתו של סייג, עדי, כי דברי הסנגורים רק חיזקו את אמונתם באשמתו של נחמיאס. "הנאשם הוא הרוצח", אמרה, "ברגע שאנחנו מגיעים לבית המשפט ורואים את הרוצח, פתאום הכול חוזר חזרה, כל הכאב, האובדן וההפסד. זה מעצים אותם למימדים בלתי נתפסים כמעט. ליהי, בתי הקטנה בת ה-4 וחצי, מרצה בגן הילדים לכולם איך איבדה את אבא שלה. כל הגננות יודעות מי זה ג'ו נחמיאס".
אמה של עדי, יהודית קציר, סיפרה: "ליהי ביקשה לספר לי סוד, ואמרה לי 'בואי נלך שתינו יחד ונחפור ונוציא את אבא'. כשאמרתי לה שאבא לה יחזור היה בכי נוראי, קורע לב. רק עכשיו היא מתחילה להבין שאבא לא יחזור".
על אף שבאה לצפות בדיון בבוקר, אחרי הצהריים המשיכה עדי סייג לאירועי פורים עם ילדיה: עומר (11 וחצי), עומר (9 וחצי) וליהי. "ניקח אותם למדרחוב בירושלים", אמרה עדי. "אבל בכל שמחה אצלנו, בכל חג ובכל אירוע משפחתי יש תמיד כיסא מיותם ושלושה ילדים עם עצב בעיניים".
לפנייה לכתב/ת 
