קולטים את הענף: קאנו וקיאקים בלונדון 2012

מספר אולימפיאדות: 17.

מתי נכנסו נשים: לונדון 1948.

על רגל אחת

כבר לפני 4,000 שנה השתמשו בחלק הצפוני של חצי הכדור הצפוני בסירות קיאק וקאנו כדי לצוד באגמים. בשבעת העשורים האחרונים מנסים לצוד בעזרתן מדליות אולימפיות. הסירות הן צרות ואורכן משתנה בהתאם למספר היושבים בהן - אחד, שניים או ארבעה. בניגוד לחתירה, שם משתמשים בשני משוטים שלכל אחד מהם להב נפרד.

ובמה שונים הקיאק והקאנו זה מזה? בקאנו המתחרים כורעים על הברך וחותרים במשוט בעל להב בודד, המועבר לסירוגין מצד לצד. בקיאק נתנו להם "הנחה" - הם יושבים ומשתמשים במשוט בעל שני להבים. נשים מתחרות רק בקיאק, ולמרות הדרישה ההולכת וגוברת קאנו עדיין מחוץ לתחום עבורן.

בקיאק ובקאנו חותרים בעזרת משוט אחד(צילום: ראובן שוורץ)

ישנה חלוקה נוספת בענף המורכב הזה, הפעם לשני מקצועות: סלאלום - קאנו וקיאק במים גועשים (white water), וספרינט - קאנו וקיאק במים רדודים (flatwater).

הסלאלום הוא המקצוע הצעיר יותר והופיע לראשונה רק במינכן 72', כגרסה האקסטרימית של הספרינט המסורתי. אם בספרינט המתחרים לא מזגזגים אלא חותרים בקו אחד למרחק שבין 200 ל-1,000 מטר, בסלאלום (בדומה לגלישה במורד) הם צריכים להתגבר על המכשולים המימיים לאורך מסלול שאורכו כ-400 מטר, ובנוסף לעבור בין 25 השערים שהוצבו בדרך. וכל פספוס עולה ביוקר.

בקאנו המתחרים כורעים על הברך בניגוד לקיאק שבו יושבים(צילום: רויטרס)

השערים צבועים באדום או בירוק. המתחרים צריכים לעבור בין עמודי השער הירוקים במורד הנהר, ואילו בין העמודים האדומים עליהם לעבור בניגוד לזרם - וזה כבר הרבה יותר קשה.

המטרה: להגיע לקו הגמר בזמן הקצר ביותר, ובסלאלום גם עם כמה שפחות החמצות שערים.

החוקים:

• נגעת, שילמת: בסלאלום, כל נגיעה באחד מעמודי השער (על ידי המתחרה, הסירה או המשוט) גוררת עונש של שתי שניות. מעבר בכיוון ההפוך או כישלון לעבור בין העמודים בכלל מעניק תוספת של 50 שניות ועלול להוות את סיום החלום האולימפי.

• אחת, שתיים: כל חותר מתחרה פעמיים, התוצאה הטובה ביותר היא שנחשבת.

• הסוטים ייענשו: 9 סירות קיאק (לפעמים גם פחות) או קאנו משתתפות בכל מקצה, ואסור למתחרים לסטות מהמסלול.

המעצמות הגדולות

בסלובקיה גרים 5.5 מיליון איש, פחות מבישראל, אבל בקאנו - ובעיקר במים גועשים - אין לה ממש מתחרים בשנים האחרונות. מתוך 24 מדליות שבהן זכתה המדינה הצעירה שנולדה לפני פחות מ-20 שנה, 13 הגיעו מענף ספורט זה - שבע מהן מוזהבות. תאומי הקאנו פאבל ופטר הושורנר וחברם לנבחרת מיקאל מרטיקאן הם האחראים העיקריים לשליטה הסלובקית בסלאלום קאנו במילניום הנוכחי.

נשים מתחרות רק בקיאק(צילום: Gettyimages)

בקיאקים העסק הרבה יותר פתוח. באופן מדהים, בבייג'ינג חולקו 9 מדליות זהב ל-8 מדינות שונות. המעצמות המובילות לאורך השנים היו מדינות מזרח אירופה (ברה"מ, מזרח גרמניה, הונגריה, צ'כוסלובקיה ורומניה). גם לגרמניה ולשבדיה ייצוג כמעט קבוע בטופ של הקיאק והקאנו.

החותרים הגדולים

אין גדולה כבירגיט פישר. הקיאקיסטית המזרח-גרמנייה הייתה אלופה בשש אולימפיאדות שונות (1980 עד 2004), שיא כל הזמנים. עד לעידן פישר, נחשב גרט פרדריקסון השבדי לחותר הקיאק מספר 1 בכל הזמנים, עם 6 מדליות זהב, חמש מהן בתחרות בקיאק יחיד.

תחרויות הקאנו והקיאק בלונדון 2012

תאריכים: 29 ביולי עד 2 באוגוסט.

מקום: לי ואלי ווייט ווטר סנטר (סלאלום), איטון דורני (ספרינט).

מספר משתתפים: 330.

מספר תחרויות הגברים: 11 (סלאלום: קאנו יחיד, קאנו זוגי, קיאק יחיד. ספרינט: קאנו יחיד 200 מ', קאנו יחיד 1,000 מ', קאנו זוגי 1,000 מ', קיאק יחיד 200 מ', קיאק יחיד 1,000 מ', קיאק זוגי 200 מ', קיאק זוגי 1,000 מ', קיאק רביעייה 1,000 מ').

מספר תחרויות הנשים: 5 (סלאלום: קיאק יחיד. ספרינט: קיאק יחיד 200 מ', קיאק יחיד 500 מ', קיאק זוגי 500 מ', קיאק רביעייה 500 מ').

את הפודיום תופסים בעיקר הסלובקים(צילום: AP)

מבנה התחרויות

אח, הלוואי שזה היה כל-כך פשוט. קאנו, קיאק, גברים, נשים, יחידים, זוגות, רביעיות, מים רדודים, מים גועשים. 16 תחרויות שלמות, ומלבד המבנה הבסיסי - מקצי מוקדמות, מקצי חצי גמר וגמר - כמעט כל אחת שונה מקודמתה.

כדי לא לסבך, נספר רק שבספרינט נערכים מקצים מוקדמים (שניים או שלושה), שמהם מעפילים חותרים לחצי הגמר או אוטומטית לגמר, תלוי במקצה.

בסלאלום המתחרים עוברים את המסלול פעמיים בשלב המוקדמות. התוצאות שהשיגו בשני המסלולים מסוכמות, והזמנים המצטברים המהירים ביותר עולים לחצי הגמר, שבו מבוצע המסלול רק פעם אחת. המהירים ממשיכים לגמר, שם הם עוברים את המסלול שוב פעם אחת בלבד, והתוצאה מחוברת לזמן שהשיגו בחצי הגמר.

אבל עזבו, זה רק נשמע מסובך. אם יש לכם הזדמנות לראות תחרויות ספרינט ובעיקר סלאלום - לכו על זה. לא תצטערו.

הזווית הישראלית

קיאקים הוא אחד מבין שלושה ענפים בלבד שהביאו הביתה מדליה כחולה-לבנה. מיכאל קלגנוב היה האחראי לכך, עם ארד ביום הנעילה של אולימפיאדת סידני 2000, במקצה ל-500 מ' במים רדודים (ספרינט, כמו שאתם כבר יודעים).

מיכאל קלגנוב. מדליית ארד בסידני 2000(צילום: יוסי רוט)

קולגנוב, שסיים רביעי במרחק הכפול בסידני ונשא את דגל המשלחת הישראלית בבייג'ינג 2008, היה חלק מדור הזהב של הענף, שכלל גם את רועי ילין ולריסה פסחוביץ' (גמרים באתונה 2004) ורמי צור (היגר לארה"ב וייצג אותה באתונה ובבייג'ינג). גם הם התחרו בקיאקים במים רדודים - חותר קאנו או חותר במים גועשים ברמה בינלאומית עדיין לא היה כאן.

אבל כל זה היסטוריה. בשנים האחרונות גם הקיאקיסטים הישראלים רחוקים מאוד מהטופ ובאופק לא נראים ממשיכים לקלגנוב וילין.