משווק החרדות
השוואת נתניהו לא הפכה את הכור בקום לאושוויץ. היא הפכה את אושוויץ לעוד מקום מסוכן. ההקבלות הללו הופכות את השואה לתופעה בנאלית ורק משרתות את אויבינו
כשבנימין נתניהו היה אדם צעיר הוא היה משווק רהיטים בחברת "רים". גם כשהוא ראש הממשלה, הוא ממשיך בשיווק. הפעם לא מדובר ברהיטים, אלא בדברים פחות מוחשיים: פחדים וחרדות. הוא כנראה לא למד כיצד משווקים תקוות. מבחינה זו, ניתן להגדירו כגדול משווקי הטראומות, וכשמדובר בטראומה אין דבר משמעותי יותר מהשואה.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
ביבי, הברווז הזה חשמלי / זאב גראואר
האם ישראל תתקוף באיראן? כן ולא / אורי בר-יוסף
בסיבוב הופעותיו האחרון בארצות-הברית יצר קשר בין הנשק הגרעיני באיראן, מספר אחד במצעד הפזמונים שלו, לבין נושא טעון ונפיץ שקשור לשואה: מדוע לא הפציצו את מחנה המוות אושוויץ ב-1944, שהיה אז המחנה הפעיל היחיד שבו הושמדו רבבות יהודי הונגריה. בנאומו נופף בתכתובת בין גורמים יהודים לבין הממשל האמריקני על אפשרות ההפצצה ויצר קשר בין מחנה המוות ב-1944 לבין הכור האטומי בקום ב-2012. הקשר אינו רציונלי ולא ביקורתי אלא אסוציאטיבי. הרי נתניהו לא מסוגל לפנות לשכל ולהיגיון, אלא רק למקום הכי נמוך ואפל בנשמה: בכל יום שאנו לא מפציצים את הכור, אנו מפקירים את חיי רבבות קורבנות יהודים. ההשוואה הזו דומה מאוד למשפט היהיר שהצהיר הרמטכ"ל אהוד ברק באושוויץ באביב 1992: "הגענו הנה, נציגי צבא ההגנה לישראל, חמישים שנה מאוחר מדי".
נתניהו מתייחס לשואה באופן גורף ולא באופן זהיר ורווי כבוד והוא לא היחיד שמתייחס לשואה כך. מי שהיה רב אומן בשימוש השואה היה ראש הממשלה השישי, מנחם בגין. דוגמא ידועה ובוטה לכך היא באגרת ששיגר ל"רון היקר", נשיא ארצות-הברית, רונלד רייגן, בקיץ 1982 בתקופת המצור האומלל על ביירות, בימי מלחמת לבנון הראשונה. הוא קבע בה כי מטרת המלחמה היא "חיסול מנהיג הטרוריסטים שנמצא במערב ביירות" (יאסר ערפאת) והשווה בין צה"ל לבין הצבא ש"נשלח לברלין כדי לחסל את היטלר בבונקר שלו".
הסופר עמוס עוז ענה לבגין במאמר ששמו "היטלר כבר מת, אדוני ראש הממשלה": לא. אדוני, המשל שלך אינו דומה לנמשל, וההשוואה עצמה מעידה על עיוות נפשי חמור. שוב ושוב, מר בגין, אתה חושף לעיני הציבור דחף מוזר להחיות את היטלר על מנת להרוג אותו יום-יום מחדש. אתה חייב, ולו במאמץ רגשי קשה, לשנן אחת ולתמיד לעצמך וגם לעם אשר בחר בך לעמוד בראשו כי היטלר מת ונשרף".
השוואות קלות דעת
ניתן לראות את הדרך שהשניים השתמשו בשואה כסוג של בומרנג. השוואת נתניהו לא הפכה את הכור בקום לאושוויץ. היא הפכה את אושוויץ לעוד כור, שעלול להיות מסוכן. מעבר לפן הנלעג, השוואת בגין לא הפכה את יאסר ערפאת לאדולף היטלר. היא הפכה את היטלר לעוד ערפאת.
ההשוואות האלה הן לא רק מקוממות אלא גם מסוכנות ביותר: הן הופכות את השואה לתופעה היסטורית בנאלית - עוד אירוע קשה וטראומטי ולא יותר מזה. כשהייתי סטודנט צעיר למדתי ממוריי ישראל גוטמן ויהודה באואר כי השואה היא תופעה ייחודית שלא ניתן להשוותה אפילו לאירועים רצחניים ורווי דם כמו השמדת הארמנים על-ידי הטורקים בימי מלחמת העולם הראשונה או השמדת הצוענים על-ידי הנאצים בימי מלחמת העולם השנייה. ייחוד השואה נובע מאופייה הטוטאלי. השמדת כל "הגזע היהודי" נתפשה כציווי עליון וכמעט מטרה דתית. לפני כחודש ציין העולם 70 שנה לוועידת ונזה, שהפרוטוקול המצמרר שלה מהווה עדות על מהותה. מטרת משתתפיה הייתה להגיע לכל יהודי אירופה, כולל הקבוצות הזעירות ביבשה, כמו יהודי אלבניה (היו בה כ-1,200 יהודים)
מעולם לא הייתה מערכת ביורוקרטית שמטרתה היחידה להשמיד עם מלא. יעקב טלמון שאל בקשר לכך איך ניתן להסביר ש"פקידים מגולחים למשעי, המהלכים על מרבדים עבים ורכים במשרדים מחוממים, עסקו בתכנון שיטתי, באותו מבצע של גרירת כל ילד בעליית-גג או במרתף".
ההשוואות קלות הדעת, כמו זו ששמענו השבוע, משרתות בעיקר את אלה שמטרתם היא להכחיש את השואה ולטשטש את משמעותה הייחודית. בפועל, נתניהו לא משרת את האינטרסים שלנו, אלא של אויבינו הגרועים ביותר. הוא לא קוסם, אולי מוקיון, ששולף ממגבעתו שפן ששמו "שואה".
פרופ' יחיעם ויץ, החוג להיסטוריה באוניברסיטת חיפה
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
