יפן, שנה אחרי הצונאמי: "זה ניסוי וטעייה"
שנה לאחר שהכה בה הצונאמי וגרם למשבר גרעיני, נמצאת יפן בעיצומו של מבצע טיהור רדיואקטיבי חסר תקדים. "בצ'רנוביל נטשו את האדמה, אנחנו לא נוותר", הבטיח שר הסביבה, אך תושבת מתארת את תהליך הניקוי כמרדף חתול ועכבר שבו מזיזים קרינה ממקום למקום. צפו בתמונות לפני ואחרי
שנה לאסון הצונאמי - כתבות נוספות:
האו"ם: 2011 - שנת האסונות היקרה בהיסטוריה
חשש שטוקיו תיחרב: "הוכנה תוכנית לפינוי המוני"
המפונים עדיין בלי בית: "לא אוכלת ולא ישנה, רוצה הביתה"
עבודתם הסיזיפית היא חלק ממשימה מונומנטלית ויקרה שמידת יעילותה לא ברורה – הניסיון להפוך את האזורים שזוהמו במשבר הגרעיני
שפרץ בעקבות הצונאמי ביפן
למתאימים שוב למגורי אדם. הממשלה העניקה רישיונות לקבלנים שונים לעסוק במלאכת הניקוי בשיטות מגוונות: חלקם משתמשים בכימיקלים, בעוד אחרים דבקים באתים ובזרם מים בלחץ גבוה. הדרכים היעילות ביותר ימשיכו לשמש בשלב הטיהור הבא שיחל בחודש אפריל.
"זה עניין של ניסוי וטעייה", מסביר קזואקי איג'ימה, מומחה לקרינה בסוכנות היפנית לאנרגיה אטומית המפקחת על מיזמי הניקוי. "משמעות הטיהור היא שאנחנו רק מזיזים את הזיהום ממקום למקום. אנחנו יכולים לפחות להרחיק אותו מהאנשים, אבל לעולם לא נוכל להיפטר ממנו לחלוטין".
דליפת הקרינה מתחנות הכוח הגרעיניות בפוקושימה הואטה באופן משמעותי ובדצמבר הכריזה הממשלה על מצב של "כיבוי קר". העבודה במפעלים תמשיך עד לסגירתם הסופית, אך בינתיים התחיל השלב הבא – ניקוי האזור מקרינה רדיואקטיבית בתקווה ש-100 אלף המפונים יוכלו לשוב לבתיהם.
המומחים שעומדים בראש המבצע לא יכולים להבטיח הצלחה. לדבריהם, אין תקדים למה שהם מנסים לעשות. גם אם יצליחו בניקוי עצמו, הם יוצרים בתוך כך בעיה נוספת שאינם יודעים כיצד לפתור - איך להיפטר מהאדמה הנגועה ומהפסולת שהם מפנים.
המשרד לענייני הסביבה מעריך כי תהליך הניקוי יביא להצטברות 100 מיליון מטרים מעוקבים של אדמה מזוהמת. בינתיים האדמה נשמרת בשקים שנקברים בבורות עמוקים. הממשלה מצפה לבנות מתקנים בטוחים יותר באזור הסגור בשלוש השנים הקרובות.
טוקיו הקציבה לניקוי 14 מיליארד דולר עד מרס 2014, אך המבצע עלול להימשך עשרות שנים.
חוסר הוודאות מלווה את העוסקים בטיהור. אחד מהפועלים שפינה את שכבת האדמה העליונה בפוקושימה סיפר כי הוא וחבריו לא היו בטוחים כיצד עליהם למדוד חמישה סנטימטרים של קרקע לא ישרה או מה עליהם לעשות בשלג שהצטבר עליה.
"לעתים קרובות אנחנו נתקלים במצבים שלא כלולים בהוראות ומוצאים את עצמנו תוהים אם אנחנו עושים את הדבר הנכון", סיפר תקהירו וותנאבה בתום יום עבודה. "כדי להיות בצד הבטוח, ארזנו גם את השלג בשקים".
מהעלים הנושרים ועד לאדמה
הקרינה מצטברת באדמה, בצמחים ובקירות חיצוניים. הפועלים מתחילים את תהליך הניקוי בקיצוץ ענפי עצים ובאיסוף עלים נושרים. אחר כך מנקים את תעלות הניקוז של הבניין ושוטפים את הגג במים בלחץ גבוה. בשלב הבא מנקים את הקירות והחלונות. לבסוף מחליפים את שכבת האדמה העליונה בשכבה חדשה.
באחד המקומות אספו הפועלים 60 טונות של פסולת רדיואקטיבית מבית מגורים, שנארזו ב-60 שקים אטומים למים. הבית ממוקם כ-60 קילומטרים מהמפעל הגרעיני, באזור שזוהם אך איננו חלק מהשטח האסור - שטח של 20 קילומטרים סביב המפעל שפונה כבר בימים הראשונים למשבר, ונשאר סגור מאז. השלטונות עודדו את התושבים בשטחים הקרובים לעזוב, אך לא פינו אותם בכוח. חלקם נשארו בבתיהם, כמו המשפחה שאת חצר ביתה ניקו הפועלים. בשבועות הקרובים מקווים השלטונות להגדיר מחדש את האזור המפונה ולפתוח חלק ממנו לתושבים.
וותנאבה הניח מד-קרינה על הקרקע שכוסתה בשכבה חדשה של אדמה נקייה. 0.24 מיקרוזיוורט לשעה, כחמישית ממה שנרשם לפני הניקוי, קרוב הרבה יותר ליעד של 0.2 מיקרוזיוורט. "נראה כאילו זה ירד קצת", אמר וותנאבה.
אך לכמה זמן? כל השטח סביב ספוג קרינה, וייתכן מאוד שוותנאבה וחבריו ייאלצו לחזור ולגרוף את הקרקע. במקומות שבהם נוהגים להתאסף ילדים, כמו בתי ספר וגני שעשועים, רף הקרינה נמוך עוד יותר.
"חייבים להמשיך לנקות", מתעקש טושיאקי קוסאנו, האחראי על ניהול מצב החירום בפוקושימה. לעיר הוכנה תוכנית טיהור למשך חמש שנים שניתנת להרחבה.
ההשוואה ההיסטורית היחידה היא לצ'רנוביל, אך שם נותר האזור המזוהם סגור גם 26 שנים לאחר הפיצוץ במפעל הגרעיני.
"הם נטשו את האדמה", אמר השר לענייני סביבה, גושי הוסונו, בפגישה של תושבים ובעלי תפקידים מקומיים בחודש שעבר. "אנחנו לא נוותר. האדמה שייכת לכל כפר. לכל תושב. כל עוד יש אנשים שרוצים לחזור הביתה, נעשה ככל יכולתנו לעזור".
בפני העיתונאים הודה השר כי מבצע ניקוי אדיר ממדים שכזה "לא נוסה מעולם".
"רוצה ללכת הביתה מחר"
רוב 5,500 תושביה של עיירת החוף השקטה הירונו, הממוקמת בסמוך לאזור הפינוי, עזבו בשל חשש מקרינה. בשל חוסר הוודאות סביב תהליך הניקוי, רבים מהמפונים נקרעים בין רצונם העז לשוב הביתה לבין דאגה לבריאותם.
שוזו אוקדה, בן 70, שכר פועלים כדי לטהר את ביתו, אך עדיין מסרב לשוב ולהתגורר שם בשל התוצאות שמראה מד הקרינה. "כבר דאגתי שינקו את כל הבית, אבל זה לא מספיק", הוא מסביר. "אנחנו חייבים לחזור על כך שוב ושוב. אני מקווה שיום אחד נוכל לחזור. אני איש זקן, כך שאני לא כל כך מפחד מהקרינה אבל אני בספק אם הצעירים ירצו לחזור".
מסאטו ימזאקי, גמלאי בן 68, מתגעגע לגן הירקות בביתו בנאמי, עיירה ספוגת קרינה מצפון-מערב למפעל.
"אני רוצה ללכת הביתה כבר מחר, אם רמת הקרינה תרד והמים והחשמל יעבדו שוב", אמר ימזאקי בביתו הזמני, דירה מסובסדת בת שני חדרי שינה בניהונמאצו, שהוא חולק עם אשתו, בתם ושני נכדיהם. אשתו הירוקו, בת 64, לא מאמינה שיום השיבה יגיע. היא החלה לפקפק בכך כשצפתה בתהליך הניקוי של גן ציבורי מול דירתם. היא מתארת זאת כ"מרדף של חתול ועכבר" שבו מזיזים קרינה ממקום למקום.
המשפחה גם נדהמה לגלות שהיסודות לביתם הזמני כוללים חצץ שזוהם בקרינה מהמפעל בפוקושימה. הפקחים העירוניים טענו שרמת הקרינה בטוחה, אך כל דיירי קומת הקרקע עזבו.
"אני לא חושבת שהטיהור עובד ואני לא מרגישה בטוחה בקשר אליו", מסבירה ימזאקי. "אבדה תקוותי לשוב אי-פעם לביתנו".
לפנייה לכתב/ת 
