הומואים, אל תסחרו בגופן של נשים

המאבק של גברים הומואים על אבהות באמצעות "שירותי פונדקאות" משקף את פניה המכוערים של התמסדותם ודומה למאבק למען זנות ופורנוגרפיה בחברה. הטוענים למען פונדקאות מתגלים כעוד קבוצת גברים שוביניסטית, המוכנה לרמוס את זכויות האדם של נשים כדי לממש את צרכיה.

עוד לא תמו מאבקיהם החשובים של ההומוסקסואלים על השוויון בחברה ונגד פגיעה בזכויות אדם שלהם, וכבר דבקו בהם התפישות והנורמות של ניצול נשים בחברה השוביניסטית שבה אנו חיים. על אף הרדיפה המתרחשת עד היום בחוגים שונים בחברה הישראלית ובעולם נגד הומוסקסואלים ולסביות, מתנכרים ההומוסקסואלים בעצמם לערכי כבוד האדם, הקשורים לנשים, בכך שהם מוכנים לסחור באבריהן. חלקם כבר אימצו את המהות המרכזית של החברה ה"מודרנית": את הכול ואת כולם אפשר לקנות בכסף. את שאיפת האבהות אפשר וראוי בעיניהם להגשים אם משלמים עבורה לנשים המשכירות להם את רחמן.

עוד בנושא זה בערוץ הדעות של ynet:

גם אני רוצה להיות אבא / יובל כדורי אלטמן

סקעת, צא להן מהרחם / שי זמיר

חוק הפונדקאות (1996) מסמל באופן קיצוני את ההידרדרות המוסרית של החברה המערבית-קפיטליסטית-פטריארכאלית. יש בו התגלמות הניצול של נשים, המצויות במצוקה כלכלית ובתחתית הסולם החברתי, דרגה אחת מעל למעמדן של נשים בעולם הזנות והפורנוגרפיה. יש בו ביטוי מחליא של מסחור מיניות ופוריות האשה ושל יכולותיה הביולוגיות ללדת בשל הרחם שבגופה, המאפשר לה להביא ילדים לעולם.

אין חווייה נשית מהותית יותר מחוויית הלידה ולכן, שכירת שירותי הרחם של אשה היא הדרך הנבזית ביותר של מה שמכונה "מימוש זכות להורות". לא בכדי קישר אחד הטוקבקיסטים את הפונדקאות ל"חוות הולדה". האסוציאציות למעשיהם של דיקטטורים (ושליטים במדינות לאום כמו ישראל) המגייסים את רחם הנשים כדי להרבות חיילים, הן לחלוטין לא מופרכות.

הטענה שבפונדקאות מדובר בבחירה חופשית של האשה אינה מורידה בכהוא זה את המשמעות המוסרית הנוראה של קניית שירותי נשיאת תינוק ברחמן של נשים. בדומה לתעשיית המין, הזנות והפורנוגרפיה, מתנהל גם המאבק של ההומואים על זכותם להגיע לאבהות באמצעות פונדקאיות, בחסות שיח ליברלי "נאור": זכותה של האשה על גופה, זכות הבחירה של האשה, דרך לגיטימית לשיפור תנאי חייה וחיי ילדיה.

כסף קונה הכול

תהליך "כיבוס" משמעות הפונדקאות דומה להפליא לאופן שבו האליטות בעלות ההון ובשלטון מקדשות את הזנות והפורנוגרפיה, הממסחרות את מיניות האשה, בשם חופש הביטוי והעיסוק וזכות האשה על גופה. כחלק מההתחסדות, הם מוקיעים את הסחר בנשים, שהוא התולדה המעשית והבלתי נמנעת של מסחור המיניות של האשה בעולם תאב ממון שבו אנחנו חיים. כך גם נחשפת הצביעות אצל ה"ליברלים הנאורים" המתנגדים ל"צנזורה" על פורנוגרפיה, אך מדגישים את ההכרח לחסום אותה בפני ילדים.

בעולם שבו הטכנולוגיה כבר מזמן קמה על יוצריה, אין אפשרות לחסום את הפורנוגרפיה בגיל כלשהו. כך גם ההסתתרות מאחורי חוקים דקדקנים, אינה מונעת את תהליך "המדרון החלקלק" בכניסת הפונדקאות כמוצר נוסף שאותו קונים זוגות בעלי יכולת, חשוכי ילדים. בהמשך יבקשו גם נשים בעלות אמצעים לחסוך לעצמן את ההריון והלידה. והרי כסף קונה הכול.

וכיצד, למשל, ניתן להתמודד עם הכמיהה המוצדקת של גברים הומוסקסואלים לאבהות? דוגמה אחת העולה בדעתי היא חברה לסבית שקיבלה תרומת זרע מגבר הומוסקסואל. היא מגדלת את הילדה, אך אביה משתתף בגידולה והילדה היא חלק ממשפחתו המורחבת. שותפות מעין זו ניתן למסד ולהבטיח אהבה, שיתוף וכבוד לטובת כל השותפים: ההורים הביולוגיים, הילדים, והמשפחות המורחבות. התינוק אינו סחורה לקנייה ומכירה וכך ההריון והלידה שלו מתרחשים מתוך שיתוף בהריון, בלידה ובגידול ולא באמצעות סחר בגוף האשה.

פרופ' אסתר הרצוג, אנתרופולוגית חברתית, מרצה במכללה האקדמית בית ברל ובמכללת לוינסקי ומרכזת פרלמנט נשים.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il