לגבות תג מחיר כבד לירי לדרום

"איך עצמנו עינינו מלהסתכל נכוחה בגורלנו ומלראות את ייעוד דורנו במלוא אכזריותו? הנשכח מאתנו כי קבוצת נערים זו היושבת בנחל עוז נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים? אל נירתע מלראות את המשטמה המלבה וממלאת חיי מאות אלפים ערבים היושבים סביבנו. זו ברירת חיינו - להיות נכונים וחמושים, חזקים ונוקשים, או כי תישמט החרב מאגרופנו וייכרתו חיינו". במילים אלה בין השאר ספד הרמוכ"ל דאז, משה דיין, לרועי רוטנברג, שנרצח באפריל 1956 בידי מסתננים ממצרים בנחל עוז. להזכיר, לא מעט שנים לפני שאמתלת "הכיבוש הנורא והממאיר של 1967" הפכה עבור רבים מאתנו להסבר שאין בלתו למעשי הטרור של שכנינו, וכאשר ברצועת עזה לא נמצא ולו בדל של התנחלות ישראלית.

תושבי הדרום שמעוניינים להציע טורי דעה מוזמנים לפנות אלינו: opinions@y-i.co.il

עתה, 56 שנים מההספד והרצח ההם, וכמעט שבע שנים מאז עקירת הישוב היהודי עד היסוד מהמקום, שבעטיה אמורה הייתה להתבטל כליל עילת הטרור העזתי-פלסטיני, "באורח פלא" לא שככה אותה "משטמה המלבה וממלאת חיי מאות אלפים ערבים היושבים סביבנו". עזה, שלאחר צאתנו משעריה, הייתה אמורה לכתת את קסאמיה ולהפנות את משאביה המתפנים לטובת אזרחיה, העדיפה באורח "לא צפוי" להמליך על עצמה את חמאס, להעצים את חרושת מחרטותיה ולהגביר את תעבורת אמצעי הלחימה במנהרותיה. כל זאת כמובן כדי שלא לחדול חלילה מהמערכה המגה-טרוריסטית נגד ישראל, גם במחיר של מירור חיי תושבי הרצועה.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

הומואים, אל תסחרו בגופן של נשים / אסתר הרצוג

נתניהו, משווק החרדות / יחיעם ויץ

לכאורה, העזתים בפרט ושאר הפלסטינים מממשים עד תום דפוס עלות-תועלת מעוות לחלוטין, אלא שעיוות זה הוא בעיקר בעיני המערב וישראלים לא מעטים, שמאז ומתמיד סירבו להבין את השיקולים וההעדפות בלבנט. "הפסדם הבלתי נסבל", כפי שהוא נמדד במיטב סרגלי המדידה של רבים בישראל ובעולם הערבי, הוא מרכיב הקרבתי נסבל בהחלט לשיטתם של לא מעט פלסטינים בשקלול תכליתם העליונה: דחיקת רגלי הישות הציונית מ"מקום לא לה". שפת ההיגיון התועלתית המערבית אינה שפתו של העזתי, מושגי הרווח והפסד של המערב אינם מושגיו, ו"ציוויי אללה", שצרבו את תודעתו, עמוק בהרבה משעושים זאת איומינו, תגובותינו המדודות ופיתויי המודרנה. קשה שלא לראות בשימור מתכונת התגובות המאופקת הנוכחית של ישראל משום לעג לרש לתושבי הדרום.

משוואת הנזק שניסחה ישראל במבצע "עופרת יצוקה" חדרה אז גם לפדחת האיסלאמית של בכירי החמאס בעזה, שהבינו כי כשראשיהם בסכנה, מוטב גם להם לחשוב במונחי עלות-תועלת. זה היה יעיל לאין ערוך משלל איומי ישראל כלפי העזתים ערב מבצע ההתנתקות לבל יעזו לירות לעברנו לאחר יציאתנו מרצועה, איומים שלא הותירו רושם עז על הג'יהאדניק והחמאסניק.

הוא הדין במתקפת הטרור הקשה ביותר שידעה ישראל מעודה באינתיפאדה השנייה, שנמוגה כמעט לחלוטין ביהודה ושומרון רק בעקבות מבצע "חומת מגן" והסיכולים הממוקדים. אז, ערב המבצע חזר והושמע כלל הברזל של אוליגרכיית השמאל המקומית כי "הטרור לא ניתן להכרעה". עם תחילת יישומה של מדיניות הסיכולים הממוקדים נאלצנו לשמוע ממיטב פרשני הממלכה הישראלית וראשי האופוזיציה את "הדיבר האחד עשר": "אם פוגעים במנהיגי הטרור, המגה פיגוע הוא רק שאלה של זמן". זאת בעיקר אחרי שחסידי אומות האיסלאם - אחמד יאסין ועבד אל-עזיז א-רנטיסי - קיבלו מנוי של קבע ל-72 בתולות של מעלה. בעקבות חיסול יאסין, קבע שמעון פרס כי פתחנו בכך חזית איומה של מלחמה דתית עם האיסלאם.

גם אם, הפלא ופלא, עדיין לא נצפה סלאח א-דין בשערי ירושלים והאיסלאם טרם יצא בהמוניו למלחמת חורמה בישראל, דומה שהרוח השמעון פֵרֵסית הרופסת חזרה לשרות על קברניטי המדינה אחרי "עופרת יצוקה", שמפליאים במדיניות "הכלה". הם שוקדים על מיגון הדרום לדעת ונמנעים כמו מאש מתחזוקה שוטפת ולא מגומגמת של "עופרת יצוקה", נמנעים ריבוי סיכולים ממוקדים ויצירת מדיניות תג מחיר קשה ומכאיבה על כל ירי מעזה. כשבעזה יפנימו כמעט מדי יום, ולא רק במבצע של אחת לכמה שנים, כי משורת הטרור משחרר רק המוות, וכשבישראל יבינו כי בעתיד הנראה לעין נאכל חרב, ושאותה החרב לא תישמט ולו לרגע מאגרופינו - יינשאו בקרבנו פחות הספדים, וחיי התושבים בדרום יהיו קצת פחות קשים מנשוא.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il