"מרוששות": להיות עני זה קוּל

אומרים שאתה יודע שהתגברת על משהו כשאתה מוכן לצחוק עליו. הסיטקום "מרוששות" (2 broke girls) של CBS שעלתה לפני חודשיים בארצות הברית ואתמול ב-HOT, מוכיחה שהמשבר הכלכלי בארה"ב עבר את שלב ה-too soon והגיע לטלוויזיה גם מהצד של הקומדיה.

אם זה לא מספיק, הסיטקום שמספר את סיפורן הקורע (לב) של שתי בחורות בברוקלין שממלצרות למחייתן והחלום האמריקני שאורב לפתחן מסתכם בהקמת מאפייה, כבר זכה בתואר הבכורה הקומית הנצפית ביותר בעשור האחרון בארה"ב, וזה מן הסתם אומר שבדיחות על עניים ועל המשבר הן כבר לא מילה גסה, אפילו בעיני הצופים האמריקנים של ערוצי הברודקאסט. (סוציאליזם, לעומת זאת עדיין כן).

"מרוששות". נועזת יחסית(צילום: באדיבות קומדי סנטרל)

מקס בלאק (קאט דנינגס) היא מלצרית למודת ניסיון חיים בדיינר ברוקלינאי. קרוליין צ'אנינג (בת' בהרס) היא בתו של איש עסקים ו'מושחת נמאסת', שכל הרכוש של המשפחה שלה עוקל והיא מצטרפת לדיינר כדי להרוויח קצת פפלינוס. החיבור ביניהן הוא חיבור קלאסי לסיטקום קלאסי – שני עולמות מתנגשים, והפעם זה גם כיף, כי העשירים אוכלים אותה והעניים הרבה יותר קולים מהם. לפחות מקס, שמהווה את הציר השפוי מול ערימת ישויות הקיצון שסביבה, שואפת בעיקר להישרדות כלכלית. "אין לי עתיד", היא אומרת, באנטיתזה מרעננת למלצריות שמחלקות אוכל בין אודישן אחד לשני.

לא כמו רייצ'ל מ"חברים"

"מרוששות" (שמגיעה מהיוצרים של "סקס והעיר הגדולה") בהחלט עושה מאמץ לייצר אמירה על פערים חברתיים בין עניים לעשירים, או לפחות עניים שהיו פעם עשירים ועדיין חושבים כמו עשירים, ומזכירה במשהו את "רוזאן", אולי הקומדיה הראשונה שהביאה למסך את מעמד הביניים של ארה"ב, שמתמודדים עם בעיות אמיתיות כמו משכורת וחינוך, ולא נראים כמו רייצ'ל מ"חברים".