לא רק בילדים: ההתמודדות עם ADHD כבוגרים

ההגדרה המתאימה להפרעת הקשב היא "קושי בעיכוב תגובה". הקושי בעיכוב התגובה מתבטא בתחומי חיים רבים כמו הפיזי, המילולי, התחושתי, המחשבתי והרגשי. אצל ילדים עם ADHD הקושי לעכב תגובה בתחום הפיזי מתאפיין בהיפראקטיביות (תנועתיות יתר). הוא בא לידי ביטוי בקושי לעכב את תנועות הגוף, בעמידה, בישיבה או בשכיבה לאורך זמן.

היפראקטיביות מתאפיינת בתנועת רגליים מהירה, התעסקות עם חומר או עצם כל שהוא בידיים תוך כדי משימה הנתפסת כמשעממת (לכן, לדוגמה, ילדים עם הפרעת קשב נוטים לצייר במחברת תוך כדי שיעור), התנדנדות על הכיסא בזמן השיעור, ריצות, קפיצות וכול תנועת גוף אחרת. תנועתיות היתר מסייעת לילד לשמר ריכוז קשב ומיקוד במשימה.

במצבי קיצון ובשילוב עם בעיית גבולות/התנהגות נמצא ילדים היפראקטיביים עם נטייה לאלימות פיזית. חשוב להבין כי ילדים עם הפרעת קשב אינם ילדים בעייתיים או אלימים. השילוב של הקושי הנוירולוגי המייצר התנהלות אימפולסיבית והיפראקטיבית, יחד עם חוסר בגבולות ברורים, גורמים לחלק מילדי ה-ADHD לגלוש שלא בטובתם להתנהגויות לא רצויות.

מבוגרים: בוחרים לרוב בעבודה בתנועה

ההיפראקטיביות כפי שאנו יודעים כבר שנים אינה נעלמת בגיל ההתבגרות. היא מתמתנת מעט ובעיקר משנה את צורתה. הילד ההיפראקטיבי הופך מבוגר עם תנועה מרובה בחייו. במקרה הטוב הוא ימצא תחומי עיסוק ועבודה המתאימים לתנועתו המוגברת. לכן אנחנו מוצאים אנשים בעלי הפרעת קשב וריכוז באחוזים גבוהים בצבא קבע, במשטרה, בשב"כ ובמוסד. נמצא אותם גם בתחומי המדיה השונים, שם העבודה בתנועה מתמדת ובאינטרוולים של דחיסות אנרגטית.

מבוגרים רבים עם הפרעת קשב עוסקים במקצועות המשלבים שימוש רב בידיים, כיוון שזה מאפשר ריכוז ומיקוד לאורך שעות. נמצא אותם גם בהייטק, בעיקר בתפקידי שיווק ומכירות, המצריכים טיסות תכופות וקשרים יום יומיים סביב העולם.

רבים מאנשי ה-ADHD הם "וורקוהוליקס" ומעדיפים להימצא במקום העבודה המאתגר מאשר לבצע תפקידים הוריים ומשימות ביתיות הנחוות בעיניהם כמשעממות ומדכאות "דופמין". הדופמין הוא נויירוטרנסמיטור שאחד מתפקידיו הוא שימור המיקוד והריכוז במוח. הוא אחראי על התפקודים האקזקיוטיביים של האדם ביום יום ועל תחושת הסיפוק מחייו. ובמקרים רבים נמצא שאצל אנשים הסובלים מ-ADHD רמת הדופמין הטבעית נמוכה מהנורמה.

גם שעות הפנאי של המבוגר בעל הפרעת הקשב עם היפראקטיביות (ADHD) יופנו פעמים רבות לפעילות שתאפשר תנועה והוצאת אנרגיה פיזית רבה. ריצה, חדר כושר, אופניי שטח וספורט אתגרי מגוון, אלו, מייצרים ריגוש מעלים דופמין ומשפרים מיקוד וריכוז. במקרים פחות חיוביים נמצא את הצעיר והמבוגר עם הפרעת הקשב רוכשים את אותו המיקוד דרך התנהגויות מזיקות יותר, כמו שתייה מרובה של קפה, עישון סיגריות, שתיית אלכוהול, סמים, פלרטוטים, בגידות, פעילות מינית מוגברת ויכוחים, מריבות, יצירת דרמות יום יומיות ועוד.

מחקרים מוכיחים באופן ברור כי ילדים היפראקטיביים שלא טופלו כראוי בגיל צעיר יפנו באחוזים גבוהים לחפש פיתרונות מיידיים לריפוי עצמי של הפרעת הקשב שלהם דרך חומרים ממכרים. לכן חשוב לטפל בהשלכות ההפרעה בגיל הצעיר ביותר האפשרי ולהסביר לילד ההיפראקטיבי כי הקושי הנוירולוגי הוא המפעיל אותו ואין כל פגם באישיותו. גם לצעירים ולמבוגרים בעלי ההפרעה, יש כיום מענים מגוונים לקשיים שהם חווים כמעט בכול תחומי החיים. אל תחכו, לימדו להיעזר באנשי מקצוע ולנטרל את הקשיים שבדרך.

הכותב הוא יועץ משפחתי , מאמן אישי ומרצה, בתחום הפרעת קשב וריכוז ADHD