שנה אחרי, פחד בפוקושימה: "אל תעשו ילדים"

יושיקו אוטה משאירה את החלונות בביתה מוגפים. היא לא תולה את הכביסה לייבוש בחוץ. בשל פחד ממומים מולדים, היא מזהירה את בנותיה: אל תביאו ילדים לעולם. כך נראים חייה של משפחה אחת בצל הקרינה הרדיואקטיבית, שנה לאחר שהצונאמי שגרמה רעידת האדמה פגע בתחנת הכוח הגרעינית בפוקושימה, 60 קילומטרים מהשכונה של אוטה.

מד קרינה ברחוב בפוקושימה. (צילום: רויטרס)

שנה לאסון ביפן - כותרות אחרונות:

מנקים את הקרינה: "זה ניסוי וטעייה"

יפן חששה שטוקיו תיחרב

"לא אוכלת וישנה. רוצה הביתה"

"הדובר של הממשלה כל הזמן אומר שאין השפעות בריאותיות מיידיות", אומרת אוטה, גננת בת 48. "הוא לא מדבר על עוד עשר או 20 שנה. הוא חושב שתושבי פוקושימה טיפשים. האמת היא שזה לא באמת בסדר לחיות כאן, אבל אנחנו חיים כאן".

יושיקו אוטה בביתה. לא תולה כביסה, שותה רק מים בבקבוקים(צילום: AP)

אוטה נוטלת גלולות להגברת קצב חילוף החומרים בתקווה לשטוף את הקרינה החוצה מגופה. היא יוצאת מגדרה כדי לקנות ירקות שגודלו מחוץ לאזור הסכנה. היא קונה רק מים בבקבוקים ואפילו קנתה מכונה מיוחדת שמסירה את קליפות גרגרי האורז שהיא מבשלת למשפחתה.

לא כל תושבי פוקושימה נוקטים אמצעי זהירות כאלה, אבל כולם - לפחות כל אלה שלא עזבו - יודעים שהם חיים במחיצת אויב בלתי נראה. בעיר פוקושימה עצמה חיים 280 אלף בני אדם, אף שחלק עזב. בערי המחוז סביב חיים עוד רבים, כולל רבים מתוך 100 אלף המפונים מהאזור האסור.

גיחה לאזור האסור. מדידת קרינה בטקס זיכרון(צילום: רויטרס)

תחנת הכוח הגיעה למצב של "כיבוי קר", אך קרינה עדיין דולפת ממנה בקצב איטי. הקרינה לא קטלנית בטווח הקצר, אך עלולה לגרום למחלות בעתיד. חוסר הוודאות גורם לפחד. יש מומחים הטוענים כי הסיכון נמוך למדי מחוץ לאזור הסגור ברדיוס של 20 קילומטרים מסביב למפעל, אך פוקושימה מהווה כיום מקרה בוחן לסיכונים של חשיפה ממושכת לקרינה רדיואקטיבית נמוכה.

"החיים מלאי סיכונים"

"אנשים מפוחדים עד מוות", מודה וולפגנג ווייס, יו"ר הוועדה המדעית של האו"ם לענייני ההשפעות הגרעיניות של קרינה גרעינית, החוקר את פוקושימה. "הם אומרים 'תגיד לי, זה טוב או רע?'. אנחנו לא יכולים לומר להם... החיים מלאי סיכונים".

במאמץ למנוע פניקה ציבורית, הקפידה הממשלה לספק רק את התחזיות האופטימיות ביותר. אך הגישה הזו הביאה לחוסר אמון ברשויות. חוסר האמון גדל כשהאיש שמונה ליועץ הבריאות למחוז פוקושימה, שוניצ'י ימאשיטה, הצהיר שוב ושוב כי חשיפה לרמת קרינה של 100 מיקרוסיוורט בשנה אינה מסוכנת.

ההכרזה הזו אינה עולה בקנה אחד עם מחקרים שמהם עולה כי הסיכון לסרטן עולה החל מקרינה של 100 מיקרוסיוורט בשנה וכי מתחת לרמה זו הסיכון לא ניתן לזיהוי סטטיסטי. מתחת ל-100 מיקרוסיוורט בשנה, מומחים לא יכולים לקבוע בוודאות שאין סיכון, אלא רק שלא הוכח קשר לסרטן.

בדיקת קרינה בכל הגוף בבית חולים(צילום: AP)

בפוקושימה ובאזורים הסמוכים לשטח הסגור, החשיפה השנתית עומדת על 50-20 מיקרוסיוורט. לפני האסון, רוב היפנים נחשפו ל-1 מיקרוסיוורט של קרינת רקע מדי שנה. בארה"ב הממוצע עומד על כ-3 מיקרוסיוורט בשנה. המחלוקת זיכתה את ימאשיטה בכינוי "מר 100 מיקרוסיוורט". יועץ ממשלתי אחר התפטר בדמעות במחאה על עמדתו של ימאשיטה.

אפרסקים מפוקושימה?

קואוטה מיאזקי, בן 40, סגר את העסק שלו למכירת אפרסקים מפוקושימה. הוא לא מאמין שמישהו יקנה אותם כעת, והוא לא מאמין גם לממשלה. "שפקידי הממשלה יבואו לחיות בפוקושימה כמה שנים יחד עם המשפחות שלהם", הוא מתריס. "הם כולם גרים במקומות בטוחים ואנחנו מצדם יכולים לספוג קרינה ולמות".

אופיו של הסיכון השתנה עם הזמן. כיום החשש הוא מפני מים ומזון מזוהמים, מפני חומר רדיואקטיבי שהצטבר בבורות ניקוז ומפני צמחים שעליהם ספגו קרינה. 

מדידת קרינה בכל הגוף בבית חולים(צילום: AP)

הקרינה מצטברת בגוף ולכן בתי הספר מגבילים את זמן השהייה בחוץ ומדי קרינה מוצבים ברחובות. חלק מהתושבים

מעדיפים להשתמש במד קרינה פרטי. בבתי החולים רשומים אנשים ברשימות המתנה כדי למדוד את הקרינה במונים מיוחדים המודדים אותה בכל הגוף.

אך משמעות המספרים נותרת לעתים קרובות לא חד משמעית. קוניהוקו טקדה, מומחה לגרעין ולאקולוגיה, מפרסם בלוג שבו הוא מסביר על הסיכונים. בין היתר הוא מפרסם הוראות בטיחות להורים. לדבריו, אנשים מפחדים פחות כשהם מודעים לסיכונים. "הם משתחררים מהבוּרות. הם יודעים מה לעשות ויכולים לקבל החלטות בעצמם".