זה סופו של כל בריון / על העונש של הפועל ת"א
בלי ידין הדרבי היה מסתיים אחרת ולכן ההרחקה שלו מ-12 משחקים מוצדקת. במקום להפנות את זעמם להתאחדות, אוהדי הפועל חייבים לתעל את הכעס להמשך המאבק מול טביב
בכל קטטה אמיתית יש שתי דמויות מפתח: הבריון והמתסיס. הבריון הוא המוציא לפועל. זה שהמתבונן מבחוץ מזהה כדמות המרכזית, בין אם הנחיתה אגרוף או סתם ניפחה את החזה. המתסיס, או בשמו השכונתי "המחמם", הוא מצית האש האמיתי. לפעמים מתחבא מאחור, אבל זה ששולט בנעשה.
השתלשלות האירועים:
- אחרי הדרבי: התפרעות המונית של אוהדי הפועל
- בית"ר: לסגור את בלומפילד ולהפחית להפועל נק'
- הצהובים בהלם: "אוהדי הפועל ת"א התנהגו כמו משוגעים"
- ח"כ מילר: "מגרשי הכדורגל הפכו לשדה קרב"
בעולם הצדק יש ויכוח מי מהשניים אשם יותר, אבל לשופטי בית הדין היו הפעם חיים קלים. אביחי ידין אחראי לשני הצדדים, ולכן העונש שקיבל הוא המוצדק מכולם.
קשה להסביר זאת למי שלא היה בבלומפילד בדרבי. האמת, קשה להסביר גם למי שקפץ בשער 5 וראשו היה במקום אחר. בהתבוננות אובייקטיבית מהצד,
לי היה ברור שבלי ידין הערב היה מסתיים אחרת.
לא רק שההתפרעות החוליגנית שלו עשתה משהו לאוהדים, אלא היה שם רגע אחד שלדעתי שינה הכל. רגע בו המתפרע בגאטקעס כבר נרגע והלך לכיוון חדר ההלבשה, אבל מחא כפיים לאוהדים כמסמן להם להמשיך. ברגע הזה ידעתי שמשהו רע מתקרב.
אז בניגוד לקולות שכבר הספיקו להישמע אתמול, אני מאמין שהחלק הנכון ביותר בעונש הוא ההרחקה ל־12 משחקים של ידין. לא מדובר סתם בפוזת
"תעצרו אותי" אלא בריצת אמוק של ממש, שנבלמה רק על ידי יעקב הלל.
אותו יעקב הלל, שהציג לבית הדין של ההתאחדות לכדורגל את מקרה אלי דסה, מגן בית"ר ירושלים, כתקדים, בעוד שני המקרים רחוקים זה מזה. ויעקב הלל יודע. הוא קלט מהר מה אביחי ידין מסוגל לעשות - לא סתם הוא עצר אותו.
במקום להפנות את זעמם להתאחדות, אוהדי הפועל חייבים לתעל את הכעס להמשך המאבק מול טביב. העובדה שהלל היה נציגו בבית הדין, ולא אדם שמוסמך לכך, מוסיפה לתחושה שרצונו כעת הוא לזרוע הרס לשם השעשוע. אלא שלא ההרס שלו ולא זה של אוהדי הפועל בשבוע שעבר באמת משעשעים מישהו.
לפנייה לכתב/ת 
