גם לסיים צריך לדעת
לחמאס יש אינטרס לסיים מהר את הלחימה, ולכן הוא כנראה מונע מהג'יהאד לירות על ת"א. ישראל יודעת שקו הסיום מתקרב ורוצה להגיע אליו עם הרתעה ברורה. השאלה היא איך עושים זאת בלי למסמס את ההישג הצבאי - נקודת תורפה ישראלית מסורתית
האופן שבו ייגמר סבב ההסלמה הנוכחי בדרום יקבע במידה רבה בעוד כמה זמן, ואם בכלל, ייאלץ צה"ל להיכנס למבצע קרקעי ברצועה. אם הסבב הנוכחי יסתיים בתנאים שבהם הוא מתנהל כעת, כלומר עם מעט מאוד נפגעים בצדנו ואחרי כתישה אינטנסיבית של חוליות השיגור ותשתיות הלחימה של הארגונים הפלסטיניים, זה ייצר הרתעה שעשויה לייתר או לדחות לזמן רב את "עופרת יצוקה 2".
ההסלמה בדרום - כתבות אחרונות ב-ynet:
- גם הבוקר: גראדים ויירוטים באשדוד ובבאר-שבע
- קסאם ליד גן ילדים: "המרפסת מחוררת מרסיסים"
- צפו: ההסלמה בדרום כפי שאתם תיעדתם אותה
יותר מזה. בסבב הזה הופגן עד כה שיפור מרשים ביכולות ההגנה האקטיבית של צה"ל ("כיפת ברזל") וביכולות חיל האוויר לתקוף בדיוק רב מטרות הנמצאות בלב אזור מיושב בצפיפות כמעט בלי לפגוע במה שמכונה "אוכלוסייה לא מעורבת". יותר מסביר להעריך שגם חיזבאללה והאיראנים שמו לב למשמעות השילוב המשופר בין היכולות ההתקפיות וההגנתיות של צה"ל והם מבינים את משמעותו לגבי עימות אפשרי שלהם עם ישראל.
איני רוצה לפתוח פה לשטן, אבל התנהלות הסבב הנוכחי מעניקה אמינות להכרזה של שר הביטחון אהוד ברק בדבר מספר הנפגעים הנמוך הצפוי בישראל כתוצאה מסבב עימות באש תלולת מסלול בין איראן וחיזבאללה לבין ישראל. השילוב בין הגנה אקטיבית יעילה לבין יכולות תקיפה גם מעניק לצה"ל ולדרג מקבלי ההחלטות זמן ומרחב לביצוע פעילות התקפית נמרצת יותר לשיתוק מערך הטילים והרקטות המאיים עלינו מאשר היה צפוי בעבר. מותר בהחלט לתהות בימים אלה אם איננו עדים לתחילתו של כרסום באיום הנשקף למדינת היהודים מהנשק תלול המסלול.
אף על פי כן אסור להתבסם מהנתונים ולהיסחף למסקנות מוטעות. כל סבב הסלמה, בדרום או בצפון, גם אם אינו כרוך בשפך דם גדול בשני הצדדים, גורם סבל ונזק כלכלי במאות מיליוני שקלים לכמיליון תושבים בדרום הארץ. שלא לדבר על הנזק הנפשי הנגרם לילדים משני עברי "ציר הוברס" (גדר הרצועה והדרך המתוחה לאורכה). לכן גם אם התנאים אידיאליים מנקודת ראות צבאית אין לצאת לסבב לחימה אלא בתנאים של אין ברירה.
"תחזוקת הרתעה" אינה סיבה מספקת ליזום סבב לחימה. אבל כשידוע על "פיגוע מתקתק" היוצא מרצועת עזה לסיני ומשם לישראל חייבים לסכלו, בעיקר כשהתנאים הסביבתיים הם כה נוחים: היוזמה בידינו, מזג האוויר הבהיר מאפשר מיצוי מקסימלי של יכולות התקיפה ואיסוף המודיעין, הכנה מדוקדקת הכוללת ריכוז אמצעים ומאמץ מודיעיני, הפתעה לאויב, הכנה טובה של העורף וכו'.
המלכוד של חמאס
ואם כבר היוזמה בידינו, הלחימה מצליחה ודעת הקהל הבינלאומית אינה דוחקת בנו - כדאי לשאוף לסיים את העימות בהישג ברור ומרתיע. כמו למשל פגיעה מתמשכת ותכופה בחוליות השיגור העזתיות והאבדות הגבוהות בקרב המשגרים שגורמות נזק מעשי ופסיכולוגי מצטבר וכבד לארגוני הטרור. אנשי הג'יהאד האיסלאמי וועדות ההתנגדות העממית יוצאים לשגר ונפגעים. הנהגת חמאס המנוסה מבינה זאת וזו אחת הסיבות שאנשי הארגון נמנעים כעת מלהיות מעורבים בירי.
במצב הנוכחי צה"ל יכול לסיים בקלות את הלחימה אם יפסיק את התקיפות, ויניח לג'יהאד האיסלאמי ולאנשי ה"וועדות" לירות עוד כמה גראדים או קסאמים לשטחנו כדי שיוכלו להתפאר שהם ירו אחרונים ולכן ניצחו. אמנם הג'יהאד והוועדות דורשים גם התחייבות מישראל שתפסיק את הסיכולים הממוקדים, אך לישראל אין שום כוונה לתת התחייבות כזו שתשמוט מידיה אמצעי חשוב בשיבוש הפיגועים מהרצועה והרתעת יוזמיהם.
אבל נראה שהמתווכים המצרים יודעים להתגבר על הקושי באמצעות ניסוחים עמומים ויצירתיים שהג'יהאד והוועדות יסכימו לבלוע בעזרת קצת לחץ של חמאס, כמו שקרה מספר פעמים בעבר. לחמאס יש אינטרס ברור להחזיר את הרגיעה על כנה. יש לכך כמה סיבות.
ראשית - הוא נמצא במלכוד בגלל הסכנה לשרידות ממשלו עקב היריבות הגוברת בינו לבין הג'יהאד האיסלאמי וה"וועדות". בכל יום לחימה שבו חמאס אינו נוטל חלק הוא מאבד מיוקרתו ומעמדת המנהיגות שלו ברחוב הפלסטיני לטובת הארגונים הקיצוניים. מאידך הנהגת חמאס יודעת שאם תצטרף ללחימה היא מסתכנת בכניסה של צה"ל לפעולה קרקעית ברצועה, פעולה שתחליש אותה ואולי תדיח אותה מהשלטון ומי שינצלו זאת הם הג'יהאד וה"וועדות" שיש להם סיכוי טוב לתפוס את מקומה (הפתח והרשות הפלסטינית של אבו מאזן חלשים מולם וגם לא יסכימו להיכנס לרצועה על כידוני צה"ל).
שנית - חמאס דואג באמת לרווחתם של תושבי הרצועה ומעוניין להפחית את סבלם. שלישית - חמאס נמצא כעת ביריבות עם דמשק ובשל כך נמצא בנתק מהאיראנים. הוא זקוק למצרים ולמדינות המפרץ שאינן מעוניינות כעת לפתוח לעצמן חזית התערבות חדשה מול ישראל. לטורקיה יש צרות משלה בגִזרה הסורית, והיא אינה פנויה להתערבות בעזה. מסיבות אלה יש לחמאס אינטרס לסיים מהר את הלחימה, ולכן הוא כנראה גם מונע בינתיים מהג'יהאד האיסלאמי להשתמש ברקטות ארוכות הטווח שלו המגיעות עד צפונית לתל-אביב.
שינויי מזג האוויר
את כל זה יודעים בירושלים ובקריה בתל-אביב. כאמור, הדרג המדיני והדרג הצבאי בישראל שואפים לסיים הפעם את הסבב בתוצאה מרתיעה ברורה וזה נראה בהישג יד. לכן הם אינם ממהרים כעת לסיים את הלחימה. אבל לנו, האזרחים, צריך להיות ברור שהטקטיקה הזו כרוכה בסיכונים והיא מהווה הימור. אמנם בנק מטרות התשתית ויכולות האיסוף שיצרו השב"כ ואמ"ן ברצועת עזה מאפשר להמשיך עוד שבועות אחדים בכתישת תשתיות הטרור שם. גם יכולות כיפת ברזל משתפרות ובעוד עשרה ימים יהיו כנראה סוללה נוספת ומכ"ם משופר בפעולה.
אבל מנגד, חמאס עלול שלא לעמוד בלחץ הפסיכולוגי שמפעילים עליו הארגונים הסוררים ולהצטרף ללחימה עם ארסנל הרקטות והטילים העצום שלו. גם מזג האוויר הולך ומתקדר, וגדלה ההסתברות הסטטיסטית שתקרה קטסטרופה, בין שכתוצאה מפגיעה חס וחלילה בצדנו ובין שכתוצאה מתאונה מבצעית שבה ייפגעו המוני עזתים לא מעורבים.
מסיבות אלה ומסיבות נוספות, יש לנו עניין ברור לסיים את הסבב הזה מהר ככל האפשר גם אם חיל האוויר עדיין לא מיצה את מלוא פוטנציאל התקיפה שלו. הבעיה - כרגיל - היא איך יוצאים מזה בלי למסמס את ההישג הצבאי ועם הישג מדיני.
מדינת ישראל מוכיחה פעם אחר פעם חולשה בחשיבה ובתכנון אסטרטגיות יציאה ממשברים ועימותים צבאיים. כך היה במלחמת לבנון השנייה וכך למרבה הצער גם ב"עופרת יצוקה" ובמשט המרמרה.
בצה"ל החלו בשנים האחרונות להקדיש מאמץ חשיבתי ניכר לנושא זה, אך לעת עתה למרבה הצער התוצאות אינן מרשימות. אין זו משימה קלה לנוכח ריבוי גורמי האויב וטבעם החמקמק, אבל הגיע הזמן שנדע איך לנצח גם בעימות לא סימטרי. גם המועצה (המטה) לביטחון לאומי עדיין לא הצליחה לנסח אסטרטגיית יציאה קוהרנטית למשברים העזתיים. לכן כרגיל אנו צריכים לקוות שהנסיבות והמצרים ייצרו את התנאים שבהם יסתיים הסבב הנוכחי מבלי שיאבדו ההישגים התודעתיים שישראל צברה בו.
לפנייה לכתב/ת 
