ריקי ג'רוויס: "קטן מהחיים", וגם לא כל כך עמוק
בסדרה החדשה של ריקי ג'רוויס וסטיבן מרצ'נט "קטן מהחיים", יש בעיקר בדיחות על גמדים ובמקום סאטירה קיבלנו סלפסטיק. מזל שג'וני דפ וליאם ניסן הכוכבים האורחים, מצילים את המצב
וורוויק דיוויס הוא בנאדם אמיתי. שחקן נמוך קומה (אחרי אלעד ב'אח הגדול' מותר כבר להגיד גמד?) שגילם כמה תפקידים בסרטי "מלחמת הכוכבים", ב"הארי פוטר" וב"ווילו והנסיכה". ב"קטן מהחיים", סדרת HBO החדשה של ריקי ג'רוויס וסטיבן מרצ'נט, שעלתה בארה"ב לפני פחות מחודש, הוא וורוויק דיוויס, גרסה מעוותת של עצמו.
גמד מחוסר עבודה, שאשתו (הגבוהה) סילקה אותו מהבית ורואה החשבון שלו סיבך אותו עם מס הכנסה, אבל הוא עושה הכל כדי לשכנע את העולם (הוא עצמו כבר משוכנע), שהכל עשר. וורוויק, כמיטב מסורת הדמויות של ג'רוויס, מאמין שהוא על פסגת העולם, אבל למעשה נמוך מידי כדי להגיע לכפתור המעלית שתקח אותו לשם.
נדמה ש"קטן מהחיים" (א', 21:30, בערוץ Oh ב-yes) היא מעין מאש-אפ של "ניצבים" ו"המשרד", שתי הסדרות היותר פופולאריות שהגיעו מבית היוצר של ג'רוויס. כוכבים הוליוודיים ממשיכים לפקוד את הפרקים למרות שכיסח אותם כשהנחה את טקס גלובוס הזהב לפני שנתיים (ולמרות ההופעה הפושרת שסיפק בטקס האחרון), וממשיכים להציג פן נלעג של עצמם, ממש כמו ב"ניצבים".
דיוויס, שמגלם את עצמו, הוא גרסת מיני-מי מנטלית של דיוויד ברנט, מנכ"ל המשרד, והוא מספק מונולוגים שטופי אשליה עצמית ושיגעון גדלות, בהם הוא מתאר את הבועה חסרת המודעות שהוא מתנהל בה, מונולוגים שדומים דמיון עצום, אגב, למונולוגים שנכתבו לברנט.
מוקומנטריה תהיה ותשאר מן הסתם הכלי החביב על ג'רוויס ומרצ'נט בבואם לשחוט את הפרות הקדושות של החיים (אוקיי, של הוליווד). גרסאות מוקצנות ומוגחכות של אנשים אמיתיים, והפיכתם לדמויות שקשר עם המציאות הוא עבורן פריווילגיה כואבת שהם לא יכולים להרשות לעצמם. זה יהיה מוגזם לצפות מהם להמציא ז'אנרים קומיים חדשים (בתדירות של יותר מאחת לעשור, נניח), והשפה הג'רוויסית בהחלט שולטת ב"קטן מהחיים", ועומדת בסטנדרט.
אבל נדמה שהפעם ג'רוויס את מרצ'נט השקיעו בנו קצת פחות. יותר מידי
סלפסטיק, פחות מידי דמויות מורכבות ועמוקות. זה באמת מאוד אמיץ לנפץ את הפוליטיקלי קורקט ביד גסה (ודיוויס עף על הדמות שלו, הוא ללא ספק החלק הכי מוצלח בסדרה), אבל אם בבחירה בגמד בתור מוביל הסדרה היתה איזו אמירה, היא הולכת לאיבוד בין יותר מידי בדיחות גמדים.
ג'רוויס (שהוא ומרצ'נט מופיעים בסדרה בתור עצמם) טוען כמובן שמי שחושב שהוא צוחק על גמדים לא מבין את הבדיחה, אבל מה לעשות שלתלות בסוף כל פאנץ' את השלט 'זאת היתה סאטירה', לא עושה את העבודה. בינתיים הסצנות של הסטארים המתארחים (ליאם ניסן, ובפרק הבא ג'וני דפ), הן הסצנות הכי מוצלחות בסדרה. יש פה ושם פאנצ'ים לא רעים, אבל נדמה שהנשמה עצמה חסרה, ותאמינו לי, זה כואב לי יותר משזה כואב לבניזרי.
