קודחים ומסתכנים: מתי נלמד מאסונות של אחרים

שעות הערב המוקדמות של ה-27 במרס 1980. מזג האוויר בשדה הנפט אקופיסק שבים הצפוני, סוער. האנשים שעל האסדה אלכסנדר קילנד, ששימשה כמלון צף לעובדי אסדות הקידוח, חשו לפתע ברעידות. לפתע האסדה נטתה על צידה ובחלוף מספר דקות התהפכה, כשהאנשים שעליה נזרקים למי הקרח. 123 מתוך 212 האיש שהיו על האסדה נספו. הם שילמו בחייהם על פגם בייצור האסדה וכשל בהתארגנות לשעת החירום.

עוד על הסכנות מהקידוחים בישראל:

• הקידוחים בשיאם - ההיערכות לאסון רק מתחילה
•  רגע לפני האסון: מי יפקח על קידוחי הגז?
• "נזק מדליפת נפט יהיה גדול מבמפרץ מקסיקו"
  

ממשלת נורבגיה הגיבה לאסון, באמצעות מהפכה ברגולציה על הקידוחים הימיים. אוסף ענק של הוראות בטיחות, שמפעילי הקידוחים היו כפופים להם, בוטל ברובו. במקום מאמץ חסר סיכוי לעדכן את הוראות הבטיחות בעקבות החידושים הטכנולוגיים, הרשויות הטילו על המפעילים אחריות לבצע הערכות מקיפות של הסיכונים הקשורים למבנה ולתפעול של כל פעולת חיפוש והפקה. כתנאי לקבלת אישור מהרשויות לבצע פעילויות קידוח, המפעיל נדרש להוכיח שהוא מנהל מערכת יעילה לניהול הסיכונים שזוהו.

בריטניה נזקקה לאסון משלה כדי לעדכן את רגולצית הקידוחים שלה. זה אירע ב- 6 ליולי 1988. גז טבעי מעובה דלף ממתקני אסדת הפייפר-אלפא, שמוקמה בים הצפוני, כ-120 מייל צפון מזרחית לאברדין שבסקוטלנד. הדליפה גרמה לפיצוץ ולשריפה אדירה בעקבותיו. 167 איש שילמו בחייהם ונגרם אסון אקולוגי גדול.

הנזק הביטוחי הכולל הגיע ל 3.4 מיליארד דולר. ההמלצה העיקרית של הוועדה שהוקמה לחקר האסון הייתה, שחייבים להפריד בין האחריות להסדרת הבטיחות ובין הסמכות להסדיר את רשיונות הקידוח, בגלל ניגוד העניינים המובנה בין שני התחומים.

ההמלצות אומצו והסמכות לקבוע ולאכוף את כללי בטיחות הועברה ממשרד האנרגיה לרשות לבריאות ובטיחות שתחת משרד העבודה. המלצה נוספת הובילה לאימוץ גישת ניהול הסיכונים הנורבגית. 

כתם הנפט במפרץ מקסיקו(צילום: AP)

ארצות הברית - למודת ניסיון

הקשר בין האסונות לחקיקה בנושא קידוחי הנפט לא פסח גם על ארצות הברית. דליפת נפט אדירה ב-28 בינואר 1969 באזור סנטה ברברה יצרה כתם נפט בגודל 800 מייל מרובע, שכיסה 30 מייל מחופי קליפורניה.

דליפה זו זירזה את קידום חקיקת המגנה כרטא של החקיקה הסביבתית האמריקאית - חוק מדיניות הסביבה האמריקאי משנת 1970. החוק מחייב ביצוע תסקיר השפעה על הסביבה לפני כל פעילות פדרלית בעלת השפעה משמעותית על הסביבה, ובכלל זה פעילויות חיפוש וקידוח בים.

אבל במרץ 1989 עלתה מיכלית האקסון ולדז על שרטון. דליפה של לפחות 11 מליון גלון של נפט גלמי על חופי אלסקה גרמו לנזק הסביבתי שנחשב לגדול ביותר בחופי ארה"ב, עד הדליפה במפרץ מקסיקו. בין רבע לחצי מיליון ציפורים מתו באסון, שהביא לחקיקה של חוק זיהום הנפט (1990). עלות ניקוי כתם הנפט הייתה, לפי דיווחי אקסון, כ-2 מיליארד דולר ולמרות ההשקעה, השפעות הנזקים ניכרות עדיין היום.

דליפת הנפט הגדולה במפרץ מקסיקו בשנת 2010, הובילה להקמת סוכנות פדרלית נפרדת לאכיפת נושאי הבטיחות והסביבה, לצד הסוכנות הפדרלית לניהול אנרגיה ימית במשרד הפנים האמריקאי. הלקח האמריקאי נלמד גם באוסטרליה והסמכויות הסביבתיות הועברו בינואר השנה מידי הרשות המסדירה את הרישוי אל הרשות הנפרדת האחראית לבטיחות, שהפכה לרשות לבטיחות וסביבה.

לנדאו חייב לגלות בגרות

הלקח החשוב ביותר מאסונות תעשיית הנפט והגז שלמדו נורבגיה, ארה"ב, אנגליה, אוסטרליה אירלנד, ניו זילנד ומדינות אחרות, הוא שחייבת להיות הפרדה ברורה בין האחריות להסדרת רשיונות הקידוח ובין האחריות לבטיחות הקידוחים. לא ניתן לאזן במסגרת רשות אחת בין האינטרס של התעשיה עתירת ההון של קידוחי הנפט והגז הימיים ובין האינטרס הציבורי של שמירה על סטנדרטים בטיחותיים גבוהים, כדי להגן על חיי אדם ולמנוע קטסטרופות סביבתיות ואקולוגיות.

גילוי מרבצי הגז והנפט בים מצאו את ישראל עם תקוות גדולות ועם חוק נפט ארכאי משנות ה-50 של המאה הקודמת, שמתעלם לחלוטין מהסיכונים הסביבתיים. העובדה שמדובר בים סגור והעומק הגדול המתוכנן לקידוחים - 7,200 מטר מתחת לפני הים, פי 2 מעומק הקידוחים במפרץ מקסיקו לדוגמה - רק מגבירים את הסיכונים.

החוק היום מפקיד את האחריות להסדרת התעשייה ולבטיחותה בידי משרד האנרגיה והמים, ונכון להיום שוקדים במשרד על הכנת קוד סביבה לקידוחים ימיים. היוזמה החדשה של המשרד להגנת הסביבה,היא צעד ראשון בכיוון הנכון, אך היא מתמקדת בתגובה לאסונות, שאותם ניתן אולי יהיה למנוע.

חז"ל אמרו "מיהו חכם – הלומד מנסיונם של אחרים". השאלה היא האם תאמץ ממשלת ישראל את תורת חז"ל ותלמד מלקחי מדינות העולם? האם שר האנרגיה והמים, מר עוזי לנדאו, יגלה אומץ ויושרה, כפי שהפגין לא פעם בעבר, יחרוג מהמקובל במקומותינו וימליץ לממשלה להעביר את ענייני הבטיחות והסביבה מאחריות משרדו לידיים נאמנות, מתאימות יותר, או שנצטרך להמתין לוועדת חקירה משלנו, לאחר האסון?

הכותבת היא מהמחלקה המשפטית של החברה להגנת הטבע