נשות הברזל הישראליות: בנות 50+ שרצות מרתון
החיים אחרי גיל 50 מעולם לא נראו טוב יותר - הכירו את הנשים שרצות במרתונים, משתתפות בטריאתלונים ואחת מהן אפילו סיימה לאחרונה את תחרות "איש הברזל" המאתגרת במיוחד. מה מביא נשות משפחה וקריירה עסוקות לצאת למסלול ולגמוא עשרות קילומטרים, איך נראית שגרת האימונים שלהן, ומה הפינוק שלהן אחרי כל תחרות
עם קריירה, בית ומשפחה, למי יש זמן לצאת לריצה ? כל מה שמתחשק זה להתרסק על הספה בסלון ולנוח מול הטלוויזיה. ככל שאנחנו עסוקים יותר, כך נדמה, נהיה קשה לפנות זמן להשקעה בפעילות גופנית ובעצמנו. ובכל זאת, מצאנו ארבע נשים שמתמידות מזה שנים בשמירה על כושר בכלל, וריצות ארוכות, כולל מרתון וחצאי מרתון בפרט. חלקן משלבות את הריצה כתחביב, וחלקן רואות בה חלק עיקרי מיומן ומעבודתן. המותף לכולן: הן עברו את גיל 50. אז איך איך שומרות על כושר ומה הריצה תורמת להן?
מתכוננים למרתון ג'ילט ת"א ב-ynet בריאות:
- להפחית את העומס לקראת המרתון
"אין מספיק נשים שעוסקות בספורט בארץ"
קרן גולדבלט (51), מרעות, בעלת חנות למוצרי ספורט, רצה מגיל 40.
-מהי משמעות הריצה עבורך?
"ריצה היא הספורט שלי, והחלק העיקרי בחיים שלי".
-איך התחלת לרוץ?
"בעקבות הילדים שלי, הם התחילו לעסוק בספורט בכלל וריצה בפרט וזה גרם לי לנסות גם".
-כמה פעמים בשבוע את מתאמנת?
"תלוי בתקופות, אם אני לפני ריצה גדולה אתאמן ארבע פעמים בשבוע. ביום יום אני לעיתים רצה פחות ומתנדבת בליווי ריצה עם עיוורים בקבוצת אתגרים".
-איך את משלבת את הריצה עם שאר עיסוקי החיים?
יש לי חנות למוצרי ריצה, כך שזה הפך בעצם להיות כל החיים שלי, חוץ מהמשפחה, הבית והחברים. למצוא זמן לריצות ארוכות זו תמיד בעיה, אני לפעמים קמה מוקדם מאוד בבוקר, ובקיץ בלילה, כשפחות חם. אני מתכננת את הריצות מסביב לחיי המשפחה ואחרי שעות העבודה, ואיכשהו זה מסתדר".
-כמה מרתונים עשית עד היום?
"מעל ל-15 בעשר השנים האחרונות, ובקרוב אתחרה בגרנד רייד בפירנאים, 100 מייל הרריים מאוד ומאתגרים".
-מה התוצאה הכי טובה שלך?
3.33 שעות.
-מה הכי קשה לך בריצת מרתון?
"קשה לי לאכול ג'לים, אוכל מיוחד שמחולק לרצי מרתון למהלך הריצה. זה מגעיל אותי, למרות שזה חשוב".
-איך את מפנקת את עצמך אחרי ריצת מרתון?
"בדרך כלל עם המבורגר טוב".
-מה המסר שלך לנשים בכל מה שקשור לספורט?
"העיסוק בספורט הוא דבר מדהים, אין פה עניין של דיאטה וחשיבה בלתי פוסקת על איך אני נראית, זה הופך להיות משני, כשהעיסוק מסביב לספורט כולו הוא חיובי. מודדים כמה מהר רצים במקום להתמקד בכמה אכלתי.
"בקשר לנשים מבוגרות, בארץ אנחנו קצת בפיגור לטעמי, יחסית למרתונים הגדולים בחו"ל. שם יש אחוז יותר גבוה של נשים לעומת גברים. יש מעצור כלשהו בארץ, נשים חוששות משום מה, אולי זה עניין תרבותי, וחבל כי אין שום סיבה. יש לנו סיבולת ויתרונות נוספים, ואין מספיק מאיתנו בספורט שלנו".
"אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל לרוץ"
נורית קוינט (53), רופאת שיניים, נשואה+3, מצורית. רצה מגיל 44, צלחה לאחרונה את תחרות "איש הברזל"
-מהי משמעות הריצה עבורך?
"חלק מכלל הספורט שאני עושה, אני עוסקת בעיקר בטריאתלון וגם באופני וריצות שטח. זה מעניק לי שחרור, הפגת מתחים ותחושה פיזית טובה. ספורט בשבילי הוא ההנאה מהאימונים, התחרויות, השתתפות באירועים שקשורים בו ועמידה באתגרים שאני מציבה לעצמי".
-איך התחלת לרוץ?
"כשהבת שלי הייתה בת 17 היא הציעה לי לרוץ איתה, ואם היא רוצה לרוץ איתי אז אסרב? רצנו יחד פרק זמן, עד שהיא הפסיקה ואני המשכתי".
-כמה פעמים בשבוע את מתאמנת?
"שש פעמים, במסגרת קבוצת טריאתלון".
-איך את משלבת את הריצה עם שאר עיסוקי החיים?
"קמה שעה קודם. זה דורש זמן באמצע שבוע ולהגיע לפעמים מאוחר יותר הביתה. בסופי שבוע אני לא יודעת מה זה לישון עד מאוחר בשבת בבוקר".
-כמה ריצות עשית עד היום?
"השתתפתי בארבע תחרויות חצאי איש הברזל בעמק הירדן ואילת, ולפני חודש עשיתי ישראמן, שהוא איש ברזל מלא לראשונה, באילת".
-מה התוצאה הכי טובה שלך?
"אני מתייחסת לכל תחרות בפני עצמה. בטריאתלון אני לא משווה תוצאות וזמנים, ולרוב מדורגת בשלישייה הראשונה של קבוצת הגיל שלי. בחצאי איש הברזל ובאיש הברזל המלא ההישג היה קודם כל לעמוד בפני המשימה במלואה, זו היתה תחרות קשה במיוחד".
-מה הכי קשה בריצה?
"הקושי בא לידי ביטוי בעיקר בעבודה מנטאלית. בריצות ארוכות באיזשהו שלב תמיד כואב וצריך להמשיך לרוץ למרות זאת. בטריאתלון הריצה קשה כי היא באה בסוף, כשהגוף כבר עייף".
-איך את מפנקת את עצמך אחרי ריצה ארוכה?
"התחושה שאחרי היא תחושת סיפוק בפני עצמה. אני אוהבת מאוד ריצות שטח, שמהוות את הכיף מבחינתי. זו ריצה שהיא טיול ושחרור של אנדורפינים שעושה את הפעולה. הרבה פעמים אני פשוט רצה וממשיכה מייד הלאה עם היום שלי כי אין לי הרבה זמן".
-מה המסר שלך לנשים בכל מה שקשור לספורט?
"אני התחלתי בגיל מבוגר יחסית, אז דעו שאף פעם לא מאוחר מדי. לא צריך להתחרות עם אחרים, אלא להתחיל בקטן: תעשי משהו, העיקר שתעשי ושיהיה לך טוב עם זה".
"לנשים יש כוח סיבולת נפשי חזק יותר מלגברים"
יונת מגל (54) נשואה+4, מנטף. עובדת ברשות הטבע והגנים, רצה מגיל 51
-מהי משמעות הריצה עבורך?
"חופש, כיף עצום שמעניק לי הרבה עוצמה וביטחון. זו גם הזדמנות לעשות סדר במחשבות. אני אדם יותר מאושר מאז שאני רצה, זה נותן לי המון סיפוק עם הידיעה שאפשר להגיע להישגים ושהחיים רק מתחילים. זה משליך על הכול, גם בעבודה שלי התחלתי תפקיד חדש אחרי 20 שנה, ואני חושבת שאחד הדברים שהובילו לכך היה העיסוק היותר משמעותי בספורט".
-איך התחלת לרוץ?
"כילדה הייתי שחיינית, וצלחתי את הכינרת לראשונה בגיל שש. לא משהו אופייני לירושלמית. המשכתי לעסוק בספורט עד התיכון, ואז הפסקתי, בערך ל-35 שנה. ההחלטה לרוץ התקבלה באופן ספונטני, בינואר 2009, ערב לפני מרתון טבריה. החלטתי לעשות מחווה לבני שרץ שם מרתון מלא, ויצאתי איתו, בלי אימון מקדים או לבוש מתאים.
"חציתי את קו הסיום מאושרת ונגועה, למרות שגם נפצעתי כי עשיתי את זה בבת אחת. התאפסתי, קניתי ציוד ספורט, התאמנתי ויצאתי לטריאתלון הנשים עם חברה טובה. זה המקום הכי חזק ומחבק לנשים בעיניי. היתה לי שם חוויה בלתי רגילה, לצד אלפי נשים כולל סבתות ואמהות שכולן עוסקות בספורט".
-כמה פעמים בשבוע את מתאמנת?
"עד שלוש פעמים בשבוע. האימונים שלי נעשים תמיד בשטח, ולא בחדר כושר. האזור שלי מלא אתגרים למי שאוהב עליות ונופים עוצרי נשימה".
-איך את משלבת את הריצה עם שאר עיסוקי החיים?
"לפני או אחרי העבודה, כשבסוף השבוע יש זמן לאימון יותר אינטנסיבי. המשפחה מזמן התייאשה מזה שאני אבשל, מצד שני בן הזוג שלי פה בשביל אשתו, ורץ יחד איתי. אנחנו עושים הרבה מהאימונים יחד כמשפחה, וזה תורם לנו הרבה. אחד הבנים שלי עומד לעשות טריאתלון עוד חודש והבן הצעיר שנמצא בשנת שירות נכנס לקבוצת ריצה, ויחד לקחנו חלק במרוץ נס ציונה עם ילדים שהוא מדריך.
"הספורט לא הפך אצלי לדת, ומבחינתי זה חשוב כי זה מבטיח שאוכל לעסוק בו לאורך זמן. אני רואה הרבה אנשים שהספורט ממלא חלקים נרחבים ביממה שלהם, אבל זה לא מתאים לאישיות שלי".
-בכמה ריצות השתתפת עד היום?
"שישה חצאי מרתון, שבעה טריאתלונים ועוד ריצות של עשרה קילומטרים. לא מזמן קרעתי את שריר התאומים, ועכשיו אני בשיקום וחזרתי לרוץ. אני רוצה להגיע לריצת מרתון, והחלום שלי הוא לעשות את תירטאלון השלום שיכלול את היישובים השכנים למקום החיים שלי".
-מה התוצאה הטובה שלך?
"בחצי מרתון: שעה ו-58 דקות".
-מה הכי קשה לך בריצה ארוכות?
"להתחיל, במיוחד בימים קרים. אני שונאת לרוץ בקור ובחושך, אבל רצה גם בגשם. אחר כך אני מתחממת ומאוד נהנית".
-איך את מפנקת את עצמך אחרי ריצה?
"אני אוכלת במבה ושוקולד, קרמבו או תותים עם קצפת, ושומרת על איזון, מרשה לעצמי קצת מהכול".
-מה המסר שלך לנשים בכל מה שקשור לספורט?
"גיליתי שהחיים הטובים יכולים להמשיך גם אחרי גיל 50, ואם עושים את זה עם תמיכה זה מהנה עוד יותר. נשים הן חזקות, ועיסוק בספורט עוזר לפתח את הכוחות, בדגש על כוח פיזי אך גם על נפשי, אותו יש לנו יותר מלגברים.
"כל שנה אני מנסה לסחוף איתי עוד נשים שיבואו לטריאתלון, והרבה מהן שיותר צעירות ממני חוששות שהן לא מסוגלות לכך, עד שהן מנסות ורואות שזה אפשרי. רצוי להתחיל עם חברה טובה, זה מאוד עוזר, ובהמשך מכירים עוד אנשים. נורית קוינט היא אמה של החברה של הבן שלי, ואני חולמת שיום אחד נעשה מרוץ משפחתי יחד. לא צריך כלום לריצה, רק להעיז, לקחת זוג נעלי ספורט, לפתוח את הדלת ולרוץ.
"ריצת הבוקר קבועה אצלי כמו תפילין אצל אדם דתי"
דליה קולדהם (53) ממכבים, בעלת סטודיו אישי ספורטיבי, רצה כ-20 שנה.
-מהי משמעות הריצה עבורך?
"היא נותנת לי כוח, העצמה, תחושה שאם אני עומדת בזה, כל היתר קטן עליי. אני רצה משמע אני קיימת. היא מעניקה לי הרבה שלווה, זמן לחשוב ולהחליט החלטות"
-איך התחלת לרוץ?
"אני עובדת בתחום הספורט והמחול. התמקדתי בתחום העבודה בסטודיו, היה לי אחד משלי באנגליה כבר בגיל 24, כשמרכזים אירוביים רק התחילו לצבור פופולאריות. הציעו לי לנסות מרוץ בלונדון והסכמתי, למרות שאף פעם לא רצתי בחוץ. מהפעם הזו התאהבתי בריצה והיא ליוותה אותי מאז לכל מקום: ניו יורק, פריז, תל אביב, הכינרת ומכבים. כיום אני גם מאמנת ריצה וטריאתלון, וממשיכה להעביר את המסר החיובי שבריצה לכל מי שבסביבה שלי".
-כמה פעמים בשבוע את מתאמנת?
"זה המקצוע שלי, אז אני חיה את זה כל יום. אני פותחת את הסטודיו ב-6:00 ומתחילה בספורט. אני מתאמנת בכמה ענפים יחד עם המתעמלים שלי, כשריצה היא החבר הכי טוב".
-איך את משלבת את הריצה עם שאר עיסוקי החיים?
"היא העיקר מבחינתי. גם אם אני בחופש, לא אתחיל שום יום בלי לשים נעלי ריצה, לא משנה איפה אהיה. כמו שאדם דתי קם בבוקר ושם תפילין, זה מה שאני עושה כשאני קמה".
-כמה מרתונים עשית עד היום?
שלושה. אני אוהבת יותר אימונים משולבים כמו טריאתלון. אני לא רוצה להתיש את הגוף ולהשתמש בו יותר מדי שייגמר לי. אני רוצה להמשיך לרוץ עד גיל 80, אז אני סופרת את הצעדים כדי שאוכל להמשיך".
-מה התוצאה הטובה שלך?
"אני מאמינה באי תחרותיות, כך שזה לא מעניין אותי".
-מה הכי קשה בריצת מרתון?
"זה בעיקר משהו נפשי. ריצה ארוכה היא כמו חיים שלמים בקפסולה: יש רגעים שאתה לא רוצה שזה ייגמר, ויש רגעים שאתה ממש רוצה שזה ייגמר כבר, כל העליות והירידות שאנחנו חווים בחיים, מרוכזים בארבע שעות".
-איך את מפנקת את עצמך אחרי ריצה ארוכה?
"אני מאמינה גדולה בפילאטיס, זה האימון התומך והמפנק שלי".
-מה המסר שלך לנשים בכל מה שקשור לספורט?
"עוצמה ושלווה באות דרך ספורט. אם מישהו היה ממציא תרופה שתעניק את הדברים האלה הוא היה היום מיליונר, אבל זה אפילו לא עולה כסף. אני מאמינה שאדם צריך תמיכה מקצועית, לא להתחיל בלי ליווי, זה לא קסם שקורה במקרה רק כי רוצים. צריך למצוא מאמן ומורה, מדריך שמדבר אליך. בחרו מישהו שייתן לכן גם כוחות נפש לעשות את זה, שילמד אתכן איך מתחילים ללכת, ומשם תעברו לריצה.
- ומה איתכם, למרתון ג'ילט תל אביב
כבר נרשמתם?
לפנייה לכתב/ת 
