קרבות בדרום? שמחה באולפן
טילים על אשקלון? זו סיבה להדחה בבית "האח הגדול". עשרות אלפים בממ"דים? קבלו חיקוי ב"ארץ נהדרת". הילדים מבוהלים? פרופ' רולידר יעשה פרצופים. אריאנה מלמד צפתה ברצף הפרומואים ששודר אתמול בערוץ 2 וכונה בטעות "משדר מיוחד"
"משחקי קופסה, חוש הומור, מוזיקה ואינטרנט ולא התמקדות בלתי פוסקת בחדשות", הציע פרופסור רולידר - הפעם במסגרת תוכנית הכלכלה-לייט של הערוץ השני, ביום מטורלל במיוחד של טלוויזיה גרועה, שהיא לגמרי לא מחויבת המציאות ולגמרי לא מחוברת למציאות.
כי מהי המציאות? תמונות של כתבינו הפרושים בשטח על רקע כיפת ברזל פאלית, או חלונות מנופצים טראגיים? צרור ראיונות צפוי עם חתני הבר-מצווה והמתחתנים הטריים תחת אש? פרופיל ב"אנשים" החושף את רווקותו הנחשקת של אלוף פיקוד הדרום? דחקה מכוערת ב"ארץ נהדרת" שמאחלת למלבישה של "The Voice" שייפול עליה קסאם? זאת אין לדעת, כאשר אדם מחבר את החיווטים העדינים של מוחו לטלוויזיה מסחרית ביום הרביעי לסיבוב הקסאמים הנוכחי.
ברגעים מסוימים, אפשר היה להאמין שכל זה - אולפן מיוחד עם יואב לימור ואלירז שדה מהשטח - מיועד רק כדי לקדם את ההדחות הבאות של "האח הגדול". המעברים בין הנפילות לפרומואים אינם פטנט חדש לכבוד ההתכתשות הנוכחית, אבל הם עדיין מעוררים זעם במי שאינו מכור לציניות. ביום כזה, אומרים אנשים טובים, אפשר להימנע מקידום עצמי ומכירת תכני זבל.
אלא שדווקא ביום כזה, כך יודעים המשבצים וסמנכ"לי התוכן, יש לישראלים נטייה להיצמד בייתר שאת אל המסך שלהם, ומכאן שיש לפמפמם בהדחות העתידיות ובקדימונים לרוב, על מנת שיזכרו לצפות. מלחמה - במיוחד בימיה הראשונים - היא הזדמנות עסקית מצויינת לזכייניות, ומי שבוחן את לוח השידורים בלי להבין זאת, ככל הנראה מבין יותר במשחקי קופסה. או בחוש הומור.
ובינתיים, על המסך התנהל משחק מסוג אחר: איך להעצים את הדרמה והפאניקה בלי לומר כלום, איך לנהל את השידור המתגלגל מנפילה לנפילה בלי לחשוף לרגע את התמונה הגדולה. לא כל תמונה שווה אלף מילים. זכוכיות מנופצות מצטלמות היטב, אבל הן מסתירות את העובדה שכמחצית מאוכלוסיית הדרום לא נהנית מאותו מיגון אפקטיבי שפיקוד העורף ממליץ עליו.
החמאס מחליט על הדחה
כיפת ברזל נראית נפלא, ולכן אפשר להתמקד בה ולא בשאלות הקשות שהיא מעוררת: איך קרה שצה"ל ועוצמתו המופלאה אינם יכולים למנוע שיתוק טוטאלי של מליון אזרחים בכל פעם שמישהו בצד השני חוטף ג'אננה, ומה יש לעשות כדי לעצור את הג'אננה, והאם צה"ל וחילו, והעלויות העצומות של הצטידותו הנמשכת והולכת, אינם מחטיאים את המטרה.
לא, לא ביום כזה. אי אפשר לשאול שאלות כאלה. כי רוני דניאל פוסק, בקול הכי טסטוסטרני וסמכותי שלו "בשעה של תחת אש, אי אפשר בכלל לקיים דיון על עלויות". בעצם, אי אפשר לקיים דיון על שום דבר. גם לא על כך שעם כל הפאניקה, יום שגרתי של תאונות דרכים גובה יותר קורבנות בנפש ובגוף מאשר חמישים צינורות ברזל מלאי חומר נפץ. ועם כל הדרמה המלאכותית המיוצרת סביב הנפילות, לא תמצאו משדר מיוחד שמוקדש לנפגעים ארוכי הטווח: אנשים שלוקים בחרדה ובכלל לא סופרים אותם בין הפצועים.
אבל אפשר גם אפשר להרוויח משגרה של תחת אש, ולא רק "האח הגדול" יודע זאת. גם פרנסי "ארץ נהדרת" תופסים טרמפ בקדימונים: "גם אנחנו מהדרום הבוער", הם מכריזים, בהצהרה שלכאורה מחברת אותם לאקטואליה אבל מתבררת, בהמשך הערב, כעוד קדימון חסר כיסוי מציאותי. אם זה לא היום הנכון לקיים דיונים, אולי זה גם לא היום הנכון להעליב אזרחים-תחת-אש.
כשאלפי ילדים יושבים בתוך צינורות ביוב מפלצתיים ומקווים לטוב, אי אפשר לשדר מערכון על "כיפת ברזל אישית" ולקבל בגינו את אות הטעם הטוב.
ולא, לא מאחלים למישהו להפגע מטיל ביום הזה, גם אם המישהו עובד אצל המתחרים. את זה לא הבינו ב"ארץ נהדרת" בסיבובים הקודמים כשבחרו להעלות לאויר דמות של איש מדוכא משדרות, "אליקו מזליקו" המזרחי הנלעג. לא נורא, כפי שהבטיח חיקוי-ביבי בתוכנית עצמה, בקיץ, כל אזרחי ישראל יצטרפו ליושבי הממ"דים. ואז, אולי, כבר יבינו. או שלא, כי תתארו לעצמכם את הרייטינג ההיסטרי של ימיה הראשונים של המלחמה הבאה.
