תסריטאי "האביר האפל": "כיף יותר בטלוויזיה"
ג'ונתן נולן, התסריטאי של "יוקרה" ו"האביר האפל" ואחיו של הבמאי כריסטופר נולן, עובר אל המסך הקטן עם הסדרה "מבוקש". בראיון ל-ynet הוא מספר על העבודה עם יוצר "אבודים" ועל הכמיהה שלו לגיבורי-על לאחר אסון התאומים
מאז הפיגוע במגדלי התאומים, מוחו של ג'ונתן נולן קודח. התסריטאי שהיה אחראי על "האביר האפל" ו"יוקרה" ולאחר מכן היה שותף בכתיבת סרטי באטמן המאוחרים, לא פסק לחשוב על ההשלכות של האירוע הטרגי ההוא - על חיי הניו יורקים של היום.
במשך השנים שעברו, נולן החל לדמיין מספר תרחישים אפשריים שעלולים לקרות בתפוח הגדול ואחד מהם, מטריד במיוחד, הפך לסדרה החדשה "מבוקש" (שתשודר הערב ובכל חמישי בערוץ yes Action HD ב-22:00) שמעבירה ביקורת על עידן המצלמות והמעקבים האובססיביים אחרי עבריינים וחשודים ברחובות העיר.
צפו בפרומו של CBS לסדרה "מבוקש"
למרות שנולן משתדל לשמור על קורקטיות, בראיון ל-ynet ניתן לשמוע ממנו בכל זאת לא מעט ביקורת: "הסדרה מתארת תמונת מצב מוזרה אליה הגענו לאחר האסון, עם האישור שניתן לממשלה להיכנס לנו לחיים הפרטיים. אני חושב שאנחנו במסלול התנגשות בעניין הזה" אומר נולן.
"היכולת של הממשלה לעקוב אחר מכשירי טלפון ניידים, למשל, התפרסמה בכותרות הראשיות כבר לפני חמש שנים. ובכל זאת, אנשים נשמעו מופתעים כשדיברנו על זה במסיבת עיתונאים כשהצגנו את הסדרה" אומר נולן בפליאה. "מה שמפתיע אותי זה שאנחנו יודעים על הנושא ובכל זאת בוחרים להתעלם. משום מה אנחנו חיים עם הפלישה הזו לפרטיות בשלום. הסדרה עוסקת בנושא הזה. בעיקר באנשים החיים בניו יורק, בסודות שלהם ועל יכולתם של גיבורי הסדרה לעזור להם".
אף מילה על האח כריסטופר
רק הזמן יגיד, אבל אולי "מבוקש", יצירה עליה חתום ג'ונתן נולן בלעדית, תהיה זו שתשחרר אותו מצילו של אחיו הגדול - כריסטופר נולן, האיש שביים את "האביר האפל" וייתר הסרטים שכתבו יחד. ולמרות ששניהם חתומים, זה אחר זה, בקרדיטים לסרטים המשותפים, כריסטופר הוא השם המזוהה כיוצר המוכר וג'ונתן, נשאר מעט בצד.
אולי בגלל זה, האח ג'ונתן נפרד מאיש העטלף והפרויקט המשפחתי ברגשות מעורבים. "הסרט 'עלייתו של האביר האפל' שאחי ביים, יהיה השלישי והאחרון בסרטי באטמן האלו ועבורי מדובר בתחושה מתוקה-מרירה. "אני שלם עם כך שהסרטים האלו הגיעו לסיום בנקודה הזו, אבל אני נהנה מאוד לכתוב על סוג העולם והסגנון הזה. ב'מבוקש' אני יכול להמשיך ולעשות את זאת" הוא אומר. "הדמויות בסדרה פועלות באופן מאוד דומה לגיבורי-על שעובדים מחוץ לחוק, רק שסוף כל סוף, הצלחנו להיפטר מהגלימה והטייץ".
"מבוקש" מלווה בכל פרק את המליונר הגאון הרלוד פינץ' (מייקל אמרסון), וג'ון ריס (ג'ים קוויזל), סוכן חשאי לשעבר, הפועלים יחד ברחבי ניו יורק למיגור הפשיעה. הם משלבים יחד מידע מודיעיני שקיים ברשותו של פינץ' אודות תושבי העיר ואת כישורי המעקב והלוחמה של ריס, כדי למנוע רציחות של אזרחים חפים מפשע.
מערכת המעקב הטכנולוגית בה הם נעזרים, אותה פינץ' תכנן ובנה לאחר אסון התאומים, מיועדת למניעת פיגועי טרור בקנה מידה רחב היקף, אך מתוכנתת "להתעלם" ממידע מקדים על רציחות נקודתיות "קטנות". פינץ', באקט מוסרי, מייצר מנגנון נוסף שמאפשר לו ולשותפו לאתר מעורבים פוטנציאלים באותם מקרי רצח שוליים כביכול על מנת למנוע אותם.
ציינת שאתה רואה בדמויות של "המבוקש" סוג של גיבורי על. באיזה אופן?
"הם מונעים על ידי אשמה וייסורי מצפון. הכוח של פינץ' הוא בין הייתר גם יידע. הוא אמנם לא יודע-כל, אבל בהחלט נושא בנטל מבחינה זו. זהו העול המוסרי שטמון בידע".
את הקפיצה מהמסך הגדול לזה הקטן, נולן לא עושה לבד. הוא הולך יד ביד עם המפיק הנודע ג'יי ג'יי אברהמס, שאחראי, בין הייתר, על הלהיט הטלוויזיוני "אבודים". "עבדתי רק בפורמט הקולנועי עד עכשיו ואני גם נהנה מזה", אומר נולן, "אבל הטלוויזיה האמריקנית השתפרה פלאים בעשור האחרון במובנים רבים, עם סדרות כמו ה"סופרנוס" ו"הסמויה". יש בטלוויזיה אפשרות לבנות דמויות מהבסיס ולרדת לעומקן באופן מצוין".
כיצד התרחש החיבור ביניך לבין אברהמס?
"פגשתי אותו ודיברתי איתו על קולנוע בכלל. ואז, כגחמה מוחלטת, אמרתי לו שיש לי רעיון לסדרה שאני רוצה לפתח והסברתי לו בקיצור על הרעיון. על המקום, בלי להסס, הוא הודיע לי שהוא אוהב את זה".
גם ב"אבודים" של אברהמס וגם ב"יוקרה" שאתה כתבת ישנן תהפוכות מפתיעות מאוד בעלילה. זה מה שמחכה לנו גם ב"מבוקש"?
"מתוכננות לא מעט כאלה. יש לנו כמה דמויות עיקריות ובכל שבוע מחדש מתגלים סודות והפתעות הקשורות בהן. גם כשאתה חושב שאתה כבר מכיר את כל הדמויות, תמצא עוד שכבות שאפשר להוריד מהן ולגלות דבר חדש. זה אחד הכוחות שמניעים את הסדרה".
שידורי העונה הראשונה טרם הסתיימו, והתקווה לעונה שנייה כבר מורגשת: "זה תלוי ברשת CBS", אומר נולן, "עדיין לא יודעים בוודאות, אבל אנחנו מאוד מקווים שתהיה עוד עונה. אנחנו מרגישים די טוב לגבי זה".
במה שונה העבודה על הסדרה מהעבודה על תסריטי קולנוע שלך?
"ההבדל הבולט הראשון הוא שאני צריך לכתוב יותר מהר. כשפיתחנו את הרעיון לפיילוט וישבנו על תכנון החצי הראשון של העונה, חשתי שזו האחריות שלי כלפי הקהל לדעת לאן הסיפור הולך. הכיף הגדול יותר בטלוויזיה הוא שיש תחנות קטנות בדרך, אותן אפשר לשנות ושמגלים אותן עם הכתיבה.
"לרוב אני עובד צמוד רק עם אחי, אבל ליצור סדרת רשת אמריקנית, עם מעל 20 פרקים בעונה, אי אפשר לבד. אתה חייב לשתף פעולה בקנה מידה גדול יותר עם עוד כותבים שמביאים רעיונות חדשים. יש לנו מבנה בסיסי לסדרה, אבל התעקשנו מול הרשת שהדמויות יוכלו להשתנות מאוד ולהתפתח. אני לא רוצה להיתקע ולמצוא את עצמי כותב דמויות סטאטיות משבוע לשבוע, אני גם לא חושב שהקהל ירצה לראות משהו כזה".
ואחרי שחווית את העשייה בשני הפורמטים, מה את מעדיף? טלוויזיה או קולנוע?
"אני אוהב את שניהם. אבל היתרון בטלוויזיה הוא שאני לא צריך לדבר לעצמי כשאני עובד. יש סביבי עוד אנשים שמשלמים להם כדי לדבר איתי וזה נחמד.
כשאתה כותב סרט, אתה לבד, מדבר לקולות שבראש שלך. זה מסע ארוך ומבודד. כתיבה לטלוויזיה היא חוויה קולקטיבית יותר. אני מאמין שכשאתה מדבר על רעיון שלך עם אנשים חכמים, ואני מוקף בכותבים חכמים, הוא חייב להשתפר. אני חושב שיש יותר מקום לספר סיפורים כיום בטלוויזיה".
ועכשיו, כשאתה עובד לבד, ללא אחיך, אתה מרגיש שעשית קפיצת מדרגה?
"אני מרגיש בשינוי מעניין. אם בסרטים ידו של התסריטאי היא יחסית על העליונה, בטלוויזיה הוא כבר הבוס ממש. והייתי משקר אם לא הייתי אומר שזה די כיף להיות הבוס".
