המדינה רוצה יותר נוסעים באוטובוס, אבל בעמידה
משרד התחבורה החליט כי עדיף להחזיר את הצפיפות לאוטובוס, ומבקש להכפיל את מספר הנוסעים בעמידה בקווים בינעירוניים - "כדי לא להשאיר נוסעים בתחנה". ומה על הבטיחות? "כשיש מספר רב של עומדים, מי שנופל מוגן יותר"
המדינה רוצה להעלות את מספר הנוסעים בעמידה באוטובוס מ-10 ל-20, ומבקשת את אישור בג"ץ. משרד התחבורה מבקש להכפיל מ-10 ל-20 את מספר נוסעי-עמידה בקווי אוטובוס בינעירוניים. על-פי עמדת המשרד, אשר פנה לבג"ץ, הגדלת הצפיפות תמנע השארת נוסעים בתחנות בקווים בינעירוניים. יש להזכיר כי בקווים עירוניים לא מוגבל מספר הנוסעים אותם מותר להסיע בעמידה.
עוד בערוץ הרכב של ynet:
- רכיבה על אופניים - שמונה תירוצים למה לא
למה בכלל בג"ץ?
אישור בג"ץ נדרש כעת, מאחר שבעבר התחייב משרד התחבורה להגביל את מספר הנוסעים בעמידה ל-10 בלבד, התחייבות שניתנה במסגרת עתירה שהוגשה על-ידי התנועה להגינות שלטונית. זו דרשה להגביל את מספר הנוסעים בעמידה, ולקבוע הגבלה ברישיונות האוטובוס והקו. על-פי ההתחייבות, מגבלת ה-10 נוסעים נקבעה "בכפוף לכך שבקווים בינעירוניים ישירים, ארוכים וממוגני-ירי, לא תותר נסיעה בעמידה".
בתגובה לפניית ynet, אומרים במשרד התחבורה כי "הועברה הודעה מנומקת לבג"ץ על רצוננו לשנות את ההוראה, ולהגדיל את מספר הנוסעים בעמידה מ-10 ל-20 נוסעים". על-פי תגובת המשרד, אישור בג"ץ טרם התקבל. ראוי להזכיר כי מנכ"ל המשרד בפועל, אלכס לנגר, הסביר בעבר כי "בניתוח המאזן בין צפיפות באוטובוסים ובין להשאיר נוסעים בתחנה, החלטנו לשנות את המגבלה. אנחנו מחזירים את הצפיפות, כדי לא להגיע למצב שבו נוסע נשאר מאחור בתחנה".
איך חוגרים נוסעים שעומדים?
בתביעה שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות בקריית-גת, ועסקה בתלונה שהגיש נוסע שהושאר בתחנה, התברר כי האישור שניתן להסיע עד 10 נוסעים בעמידה, נמצא בסתירה לתקנה אחרת, ולפיה כל הנוסעים בקווים בינעירוניים מחויבים לחגור חגורת בטיחות. לדברי השופטת רובין לביא, "ישנה סתירה בין התקנות, שכן אין אפשרות לאכוף חגירת חגורה לנוסעים עומדים. מכאן, שבאוטובוס בנסיעה בינעירונית יימצאו 10 נוסעים לא חגורים, המסכנים את חייהם".
השופטת לביא אף מבהירה כי "הבלבול הקיים אינו מאפשר אכיפת התקנה (בעניין חגורות הבטיחות, ש.ה) על-ידי המשטרה". ראוי להזכיר כי חובת החגירה נכנסה לתוקף כבר באמצע העשור הקודם, אך מעולם לא נאכפה כראוי. בעקבות תאונת אוטובוס התיירים ליד אילת בדצמבר 2008, שבה נהרגו 24 נוסעים, קבע צוות בדיקה של משרד התחבורה כי יש לאכוף את התקנה, ולהטיל על הנהג את האחריות על חגירת הנוסעים - ולא על הנוסעים עצמם, כנהוג כיום.
לדברי השופטת לביא, יש למצוא דרכים להגביר את הבטיחות באוטובוסים בינעירוניים, ולמצוא דרך להגן על אותם נוסעים שעומדים במהלך הנסיעה. השופטת אף מעלה כמה רעיונות להגברת הבטיחות, כמו התקנת "ידיות גמישות אך חזקות, המחוברות למושבים או לתקרה", או "אפשרות להרים ולהוריד את הידיות שנמצאות במושבים, באופן שלאחר שהידיות תורדנה - תיצורנה יחדיו מעקה שבו יכולים הנוסעים לאחוז בשתי הידיים".
נקודה הנוגעת לבקשה שהגיש משרד התחבורה לבג"ץ, מתייחסת למספר הנוסעים בעמידה: "לא יהיה זה מרחיק לכת לציין כי דווקא כשיש מספר רב של נוסעים עומדים, כשנוסע מועד או נופל (הוא) יהיה מוגן יותר על-ידי יתר הנוסעים שיעמדו לידו, מאשר אם ייפול על הרצפה".
יש לציין כי בפסק דין מ-2009, הבהירו שופטי בג"ץ כי "תחבורה ציבורית היא נחלתו של מי שאינו בין האמידים והעשירים, אנשים שמצבם הכלכלי לא שפר, קשישים החיים מקצבה וגמלה - כל אלה שאין בידם להחזיק מכונית פרטית. ככל שזו תהיה בטוחה יותר, תהא בכך תרומה לרווחתו של הציבור הנזקק".
במשרד התחבורה אומרים כי אין כל סתירה בין שתי התקנות. בתגובה לפניית ynet, אומרים שם כי "חובת החגירה באוטובוסים משמעותה שחובה לחגור חגורה בכל מושב שבו מותקנת חגורת בטיחות. אין איסור גורף לנסוע בלי חגורה, ואין בחובת החגירה האמורה משום מניעה מלהסיע נוסעים בעמידה".
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום: רועי צוקרמן")
