מי מפקיר את בטיחות האופנוענים?

אופנועו של ג.ל. (מדגם הונדה CBF250) נפגע בתאונה שארעה בינואר 2010, על-ידי רכב שהיה מבוטח בחברת הביטוח שומרה וניזוק קשה. ג.ל. פנה לשמאי מטעמו כדי שיעריך את גובה הנזק, וזה קבע שמדובר בנזק המגיע ל-74.54% מערכו של האופנוע (שהיה 19,000 שקל לפי מחירון לוי יצחק), ולפיכך יש להכריז עליו כאובדן גמור, להורידו מהכביש ושרידיו יועברו לפרוק בלבד. כפועל יוצא מכך, צריכה חברת הביטוח שומרה - שהמבוטח שלה היה אשם בתאונה - לפצות את בעל האופנוע במלוא שווי האופנוע. ואכן, ג.ל. הגיש לשומרה תביעה לפיצוי לפי דו"ח השמאי שלו. מה שכאמור חייב הורדת הכלי מהכביש.

אבל כפי שאתם בוודאי כבר יודעים - חברות הביטוח אינן ששות למהר ולשלם, במיוחד לא בתביעות צד ג'. כפי שהיה במקרה הזה.

שמאי חברת שומרה חווה דעה, בלי לבדוק(צילום: אבי רוקח)

אז כשהגיעה התביעה לחברת הביטוח, היא הועברה לחוות דעתו של שמאי בית של החברה, כדי שיבדוק את השמאות. ואותו שמאי בית - שהרי יודע מי נותן לחמו - בדק את דו"ח השמאי של בעל האופנוע, הציץ בתמונות והוציא מתחת ידו מסמך שכותרתו "הבעת עמדה מקצועית", שבה קבע כי הנזק הגולמי לאופנוע עומד על 56% בלבד מערכו. הוא העדיף לעשות שימוש במחירון של "מוטו", שם היה מחירו גבוה יותר מהמחיר במחירון של לוי יצחק, ועמד על 25,200 שקל. וכך קבע גם שניתן לתקנו בחלקים משומשים (לדברי השמאי מטעמו של בעל האופנוע שבדק את השוק - אין כאלה בנמצא).

ולסיכום - קבע אותו שמאי של חברת הביטוח: יש להחזיר את האופנוע לכביש. רק דבר קטן אחד שכח אותו שמאי בית: לבדוק פיזית את האופנוע, כדי לראות במו עיניו - אולי באמת הכלי ניזוק באופן שהחזרתו לכביש תסכן את מי שרוכב עליו ואת המשתמשים האחרים בכביש.

הוראות משרד התחבורה, וכך קבע גם בית המשפט, אומרות כי שמאי שמוציא חוות דעת על רכב שניזוק בתאונה חייב בלדוק אותו פיזית. צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שמאי רכב) קובע מפורשות: "שמאי לא יתן חוות דעת על רכב אלא על סמך בדיקתו". כשנודע לשמאי הראשון על ההחלטה להעלות מחדש את האופנוע לכביש, הוא רתח מזעם. וכעסו גבר עוד יותר כאשר התברר לו שההחלטה הזו ניתנה מבלי ששמאי הבית של שומרה ראה בכלל את האופנוע.

הוא פנה בתלונה למשרד התחבורה נגד שמאי הבית של שומרה, וטען כי הוא לא התייחס כלל להביט הבטיחותי בתיקון האופנוע, מהסיבה הפשוטה שהוא לא ראה כלל את הכלי. לדבריו, אם השמאי היה רואה את הכלי, היה קובע שאין מקום לתקנו בגלל ההיבט הבטיחותי - גם אם הנזק נמוך מ-60%.

משה קירמאייר, ראש תחום השמאים במשרד התחבורה, בדק את התלונה וקבע שאכן חוות הדעת של שמאי חברת הביטוח ניתנה בניגוד לנהלים, וגם אם היא מוגדרת כ"הבעת דעה מקצועית", כמוה כ"חוות דעת". משכך, היה עליו לבדוק פיזית את האופנוע. "איני נוקט בשלב זה עמדה האם קביעתך נכונה", כותב קירמאייר במכתב ששלח לשמאי של חברת הביטוח, ומוסיף כי "היה עליך לבדוק אותו ולאחר מכן ליתן חוות דעתך, שאמורה לקבוע אם יעוד האופנוע לפרוק או לשיקום, שהרי רק לאחר בדיקתך המקצועית היית מקבל תמונה מלאה על היקף הנזק שנגרם לאופנוע - בדיקה שהיתה מחזקת את קביעתך או לחילופין היית מגיע למסקנה שיעודו לפרוק".

ועוד מוסיף קירמאייר וקובע כי "הרשות (משרד התחבורה, ב.ב) רואה את שעשית כעבירה על הוראות צו הפיקוח, וחוות דעתך אינה עונה לדרישותיו. אולם בהיות המקרה גבולי מחד ואמונתך המוטעית בצדקת דרכך מאידך - אסתפק הפעם באזהרה בלבד בתקווה שמעשה זה לא יחזור על עצמו". השמאי אגב יצא בזול מהפרשה, שכן במקרים קודמים שבהם ניתנה חוות דעת מבלי שהשמאים ראו את הכלי פיזית, אלא השתמשו בשמאות מצולמת, רשיונם הותלה למספר חודשים.

קירמאייר לא אישר לשנות את הגדרת האופנוע כ"אובדן גמור", ופרושו שהוא לא יחזור לכביש, אבל מציע לשמאי - אם הוא עיקש בעמדתו - להכין חוות דעת מלאה על סמך בדיקה פיזית של האופנוע, ולהגישה לוועדת הערר או לבית המשפט כדי לשנות קביעה זו. 

בענף הדו גלגלי אומרים שהחזרתו לכביש של אופנוע שנפגע קשה בתאונה, עלולה להיות גזר דין מוות לבעליו. זאת, משום שמדובר ברכב פחות יציב ממכונית, בו גם פגם טכני קטן יחסית יכול לגרום לאובדן שליטה של הרוכב ולהתהפכותו. יתר על כן - במכוניות שניזוקו קשה במערכות הבטיחות, משרד התחבורה מחייב לערוך בדיקת מעבדה בטרם החזרת הרכב לכביש (לפי תקנה 309). באופנועים לעומת זאת, אין הסמכה למכונים לערוך בדיקות כאלה לפי תקנה 309, ולכן יש לגלות משנה זהירות כאשר מחליטים לשקם כלי כזה - מבלי שבטיחותו תבדק על ידי גורם כלשהו.

אז אם כך נוהגות חברות הביטוח והשמאים מטעמם - מה הפלא שיש ריבוי תאונות בענף הדו גלגלי ותעריפי הביטוח מרקיעים לשחקים?