"את חולה?": איך להתמודד עם ביקורת בדיאטה
בזמן הדיאטה, כל ביקורת ואפילו מחמאה יכולה לערער אותנו ולשלוח אותנו חזרה למקרר. איך מתמודדים עם "הנשמות הטובות" שלא מפרגנות ועם החברים שרק רוצים לדעת מה סוד ההרזיה? לימור עברון גילת, שרזתה 60 קילו, מספרת על הדרך
הוזמנתי, די מזמן, לברית שנחוגה באחת מהמסעדות המשובחות בארץ. היה שם תפריט קבוע שממנו אמורים היו האורחים להזמין, ולא מצאתי מה לאכול. לאחר תיאום עם המארחים ביקשתי שיגישו לי משהו שמתאים לי, ולתומי חשבתי שבכך נגמר הסיפור.
כמה שבועות לאחר מכן הגיע לאוזניי כי אחת האורחות, ששקלה בערך כמוני - לפני הדיאטה - טענה שאני "אובססיבית". וואו. איזו תגלית. כאילו שאפשר להגיע ל-130 קילו, כפי שהייתי, בלי רמה כזאת או אחרת של אובססיה.
- כל הכתבות בנושא דיאטה
- בערוץ הבריאות ב-ynet
מהטורים הקודמים של לימור:
- דיאטת אמא: איך לגרום לילדים לאכול בריא?
"הנשמות הטובות"
באמתחתי כמעט 20 שנות דיאטה, מוצלחות יותר ופחות, כך שאתם יכולים לתאר לעצמכם שפגשתי פה ושם גם "נשמות טובות". יחסית לאחרים יש לי פה ורזומה של מי שלא עוצרת באדום, אבל להגנתי אפשר לומר שמדובר רק במקרים שבהם אני מותקפת ללא הצדקה.
כשאדם יוצא לדרך של שמירה על בריאותו וירידה במשקל, הדבר מכניס את הסביבה למתח. למשל, צריך זמן כדי להתארגן טכנית - להכין אוכל, לבצע פעילות גופנית, לצאת ולהתנסות בדברים - והאדם אינו זמין כפי שהיה, חביב, שמנמן ומסביר פנים ואוכל לכל דורש.
לפעמים, אם שני בני זוג סובלים מהשמנה ואחד מהם מתחיל לרזות, ישנה שבירה של ברית. הם היו אוכלים ביחד, מבשלים, יוצאים למסעדות, ופתאום חלק משמעותי ונוכח בחיים המשותפים שלהם הופך ללא לגיטימי.
לא אשכח לעולם, בעל של משתתפת בקבוצה שלי, שרזתה 30 קילו וקיבלה ממנו במתנה עוגת שוקולד שלמה מהקונדיטוריה החביבה עליה. חוץ מלומר "תחזרי להיות האישה שהיית ואל תעזבי אותי", המעשה עצמו אמר הכל, ואני אחרונה שאשפוט אותו.
הייתה לו הרי אישה כבדת משקל כמוהו, יחד הם אכלו, בישלו ונהנו, ופתאום נכנס לה ג'וק לראש והיא מרזה משמעותית, נראית טוב יותר, מתחילה לקבל מחמאות וחיזורים מגברים אחרים - התמודדות לא פשוטה.
איך להישמר ממילים?
שאלות מהסביבה כמו "את בסדר? איך הבריאות?" או חצופות יותר כמו "יש לך מישהו?" בפלרטוט בעדינות של דינוזאור, הן מטרד לא פשוט שיש לתת עליו את הדעת.
בואו נבדוק שני מצבים אפשריים: הראשון הוא המדאייט החזק, זה שרתום לתהליך ומושקע בו, וגם אלוהים לא יזיז אותו ימינה ושמאלה מהדרך שבה הוא הולך. עבורו אין דילמה - כל אחד יכול לומר כל דבר וזה לא ישנה עבורו דבר.
אבל כמה בחיינו אנו מסוגלים ללכת בתלם, בלי לשאול שאלות? גם אם השינוי שאנו עושים נועד להיות ארוך טווח, מרתוני ולא ספרינט קצר ואינטנסיבי שבסופו התעלפות, יש תקופות קשות בתהליך.
גם אצל יש בקרים שבהם אני פוקחת זוג עיניים ושואלת את עצמי מתי הפיאסקו המגוחך הזה ייגמר. מה, כל בוקר אוכל לחם מלא ואספור מה נכנס לי לפה? אלך ברגל עד השהייה המבורכת בבית האבות? ומה בנוגע למשברים הרגשיים, שמשפיעים ישירות על התיאבון הרגשי והפיזי שלנו?
וזה מוביל אותנו מעדנות אל השאלה הגדולה: איך נשמור על עצמנו ממילים שמגיעות כשאנו חלשים מול האוכל (דבר שמבחינתי הוא המצב הקיומי הרגיל)?
ראשית, חשוב לבדוק ממי מגיעה הביקורת או השאלה ובאיזה הקשר: מה ההיסטוריה שלי איתו? האם אותו אדם נוטה לדקור? אולי הוא מתקשה בעצמו באותו נושא שבו אני מצליח? אולי הוא באמת ובתמים דואג לי?
למדתי בחיי הארוכים שלפעמים לא לענות זאת גם אפשרות. חיוך מקסים, הנפת השיער בסגנון מיס פיגי (ללא עודף המשקל) ופסיעה מרחפת אל האופק - אין דבר יותר קולי מזה.
במקרים שבהם החפירה עמוקה יותר ואינטנסיבית, אני נוהגת פשוט להסביר בשני משפטים שאני אוכלת בריא והולכת ברגל, או עושה תוכנית ניקוי אביבית, ושמישהו יוכיח ההפך.
אם מדובר בהצקה מתמשכת, שגוזלת כוחות ומטרידה ממש, צריך לשחרר את האסטרטגיה הכבדה: להיכנס באמ'אמא של המטריד. ניסיתי, זה עובד. אבל לא מומלץ להרבות בשימוש בנשק יום הדין ולהסתבך בענייני קארמה.
המחמאות מסוכנות לא פחות
עוד חבלניות דיאטה מוסוות הן דווקא המחמאות. שנים ארוכות, לאחר כל מחמאה קטנה או גדולה ניגשתי למקרר כדי להירגע. יש אנשים שעבורם מחמאות אומרות "יופי, אפשר כבר לאכול", או "אוי, אני נראית טוב, הגיע הזמן לחבל בעניין".
לפעמים זה קורה גם ללא מודעות לקשר בין המחמאה לאכילה, אחרת איך אפשר להבין את הסטטיסטיקה המצמררת של הצלחה מול כישלון בדיאטה לאורך זמן? למה רבים כל כך מאיתנו שבים לנקודת ההתחלה, אם לא גרוע מזה?
כדי שלא ניכנס לסחרור וניגרר לנפילה אחרי חשיפה לדיבורים כאלה ואחרים, אני אומרת לעצמי משפט אחד מרגיע: הכלבים נובחים והשיירה עוברת. אולי לא כל כך חינוכי, אבל גם זה עובד.
אני לא מתמוטטת מכל ביקורת (ויש לי אחלה התנסות לאור הטוקבקים כאן), וגם לא חושבת שאני משהו מיוחד, גם אם אומרים לי את זה. אני הולכת לי בדרך, עם המהמורות, הקטעים מרחיבי הלב והנוף המשתנה.
ובנוגע לזאת שירדה עליי שאני אובססיבית - כמה ימים לאחר מכן היא נרשמה לאותה מסגרת שבה אני רזיתי.
אנטי פסטי
כשאתם מכינים תבנית של אנטי פסטי, הניחו בתבנית גם שני ראשי שום, שלא יפריעו לאיש. כשתסתיים האפייה קחו פרוסת לחם מלא, צלו אותו במצנם ומרחו עליו את תוכן השיניים הקטנטנות. גן עדן!
החומרים:
1 בטטה גדולה
2 זוקיני
1 חציל
1 דלורית קטנה
מלח לפי הטעם
מעט אורגנו
2 ראשי שום
להברשה:
2 כפיות שמן זית
4 שיני שום, כתושות
אופן ההכנה:
1. רפדו תבנית בנייר אפייה שנוגב קלות בנייר סופג עם שמן זית.
2. פרסו את כל הירקות בעובי סנטימטר, והניחו בתבנית. הוסיפו את ראשי השום.
3. מערבבים את שמן הזית עם שיני השום ומורחים על הירקות.
4. אופים בתנור שחומם מראש ל-190 מעלות צלזיוס, ומשדרגים עם הירקות כל כריך או ארוחת צהריים.
לפנייה לכתב/ת 
