אגף התקציבים שולט במדינה. לא התבגרנו?
האקטיביזם התקציבי של האוצר מייצר מצב בלתי נתפש ולא הגיוני. אגף התקציבים משפיע על כל תחום בחיינו ולמקבלי ההחלטות אין מרחב תמרון. את זה הגיע הזמן לשנות
ב-1985 היה המשק במצב קשה, האינפלציה השתוללה, הגירעון גדל, היה חוב ענק במאזן התשלומים. בקיצור, היה צורך במבוגר אחראי שיעשה סדר בבלגן. תוכנית הייצוב של אותה שנה יצרה את הכלים המתאימים לערוך רפורמה עמוקה במשק הישראלי. עם עצירת האינפלציה נוצרו כלים נוספים לטיפול בשינויים עמוקים שנדרשו למשק, הן באמצעות חוק ההסדרים והן במתן כוח בלתי מוגבל לאגף התקציבים באוצר.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
מדוע אני מפנה את ביתי במגרון? / שלומי הכהן
גיוס חרדים - זה יכול לעבוד / מומי דהן
חוק ההסדרים בא להבטיח את המשך יציבות המחירים, אך מעבר לכך הוא גלש כידוע לתחומים רבים נוספים המשפיעים על המדיניות הכלכלית-חברתית של ישראל עד עצם היום הזה, כגון ביטוח לאומי, יחסי עבודה, מערכת הבריאות וכולי. נוסף על כך, האוצר ביצע צעדים בתחום ההפרטה וחשיפת המשק ליבוא, לאנרגיה, לתקשורת ולתשתיות. כל ההחלטות הללו היו פרי יצירתו של אגף התקציבים באוצר. לשרים המופקדים על תחומים אלו לא ניתנה ברירה אלא להיות חותמת גומי להחלטות שגובשו מראש על-ידי אגף התקציבים.
עוד בתקופת ההיפר-אינפלציה של יותר מ-400% וגירעון של 150% מהתוצר, אפשר היה להבין שטוב שהיה מבוגר אחראי ששמר על הקופה ובמהלך הזמן הצליח להשתלט על עליית המחירים והגירעון. בהקשר זה יש למשק הישראלי הישג חסר תקדים במעבר מכלכלה בלתי מאוזנת למשק מודרני, תחרותי וצומח. על כך אין ספק שמגיעות גם ברכות לאגף התקציבים של האוצר, שהצליח לאורך השנים לשמור על ההישגים הכלכליים גם בתקופות של משברים עולמיים חריפים כמו ב-2000 וב-2008.
אך בינתיים עברו 27 שנים, ונשאלת השאלה: האם לא התבגרנו והאם לא הגיע הזמן לעשות שינוי ולצאת מ"בית הספר היסודי" ל"חטיבת הביניים" או אפילו לבגרות? במשך השנים האחרונות התרגלנו למדיניות המוכתבת על-ידי אגף התקציבים, ובעצם משחררת את השרים, המופקדים כל אחד על תחומו, מאחריות על הנעשה במשרדיהם. דוגמה לכך ראינו באסון הכרמל, ובשאלות האחריות על היעדר ציוד, כוח אדם ואמצעים מינימליים להתמודדות עם השריפה הטראגית. במקרה זה אני לא מאשים בשום אופן את שר הפנים (אף על פי שקל ופופולרי לעשות זאת), אלא את אלו המכתיבים את גודל התקציב והאמצעים בכל תחום ותחום בחיינו, דהיינו אגף התקציבים באוצר.
להחזיר את השליטה לעם
האקטיביזם התקציבי של האוצר מייצר מצב בלתי נתפש ולא הגיוני, שבו מתוך 97 החלטות המוצעות בספר התקציב רק ל-33 יש משמעות תקציבית. כלומר, רוב ההחלטות הן בעלות אופי מבני או במקרה הטוב אופי מנהלי. בדרך זו נכנס האוצר לכל תחומי המדיניות ולא מאפשר מרחב לשרים העומדים בראש המערכות, שנותרים ללא יכולת הכרעה או קביעת סדרי עדיפויות. האין אבסורד גדול מזה? אפשר אף לומר כי לחלק מהשרים מצב זה נוח מאוד. כך הם לא צריכים להגיש דין וחשבון בגין מקרים כמו אסון הכרמל.
יתר על כן, מתוך 366 מיליארד שקלים מסך התקציב לשנת 2012, בדקנו ומצאנו כי למקבלי ההחלטות נשאר טווח של 18 מיליארד שקלים בלבד בקבלת ההחלטות לכיוון זה או אחר. כל יתר הכספים נקבעים בשיטות של העתקת התקציב הקודם לתקציב הבא. כך, לא נשאר כמעט מקום לערוך שינוי של ממש בתהליך קבלת ההחלטות ובסדרי העדיפויות שכה דרושים לנו.
אגף התקציבים משפיע מאוד גם על הקשר בין המשאבים המושקעים בתקציב לבין התוצאות. למקבלי ההחלטות אין מושג וכלים לבדוק אם המשאבים שהושקעו למטרה זו או אחרת אכן השיגו את היעד. מערכת החינוך היא דוגמה שבה לא נעשית בדיקה של ממש בין הכספים המושקעים לבין התוצאות מבחינת התחלקות ההכנסות, צמצום הפערים וההשתלבות בשוק העבודה לאורך זמן.
כל זה מלמד אותנו כי הגיע הזמן לשנות את כללי המשחק ולהחזיר את השליטה בתקציב לעם על-ידי שינוי סדרי ממשל, תהליך קבלת ההחלטות ומתן חופש פעולה לכל שר ושר להיות אחראי על תחומו. בבוא הזמן הם יהיו חייבים לתת גם דין וחשבון לעם, להסיק מסקנות, ולקחת אחריות אישית במקרים כמו אסון הכרמל.
ד"ר רובי נתנזון, ראש מרכז מאקרו למחקר כלכלי
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
