האם שותפה לחשיפת ליקויים פוטרה שלא כדין?
עובדת הוצאת הספרים "מאגנס" טענה כי מכתב ששלחה יחד עם עובדים נוספים, בו התריעו על התנהלות לקויה, הוביל לפיטוריה שלא כדין. היא הגישה נגד ההוצאה תביעה לפיצוי של 203,000 שקל. מה פסק בית הדין?
חמישה עובדים של הוצאת הספרים האקדמית "מאגנס" בירושלים, שלחו מכתב בעילום שם ליועצת המשפטית של האוניברסיטה העברית, בו התריעו על ליקויים חמורים במנהל התקין של הוצאת הספרים, נוכח מינויו של מנכ"ל מאגנס גם למנכ"ל אקדמון. במכתב נטען בין היתר, כי העסקת בשתי ההוצאות מהווה ניגוד אינטרסים, שכן מטרת מאגנס היא למכור ספרים, ואילו מטרת אקדמון - להוזיל ספרים.
עוד במדור עבודה ועולם המשפט
- פסיקה: העברה לעבודה מרוחקת - הרעת תנאים
- פציעה שנגרמה במהלך יום כיף - תאונת עבודה?
- עצמאי לא ישלם פעמיים לארגוני מעבידים
- האם עובד הטוען שפוטר כי חשף שחיתות יפוצה?
לטענת עובדת במחלקת השיווק של ההוצאה שהייתה שותפה לכתיבת המכתב, פוטרה בעקבות האמור בו, מבלי שנערך לה שימוע. בתביעה שהגישה נגד ההוצאה עתרה לפיצוי של 203,000 שקל בגין פיטורים שלא כדין בשל חשיפת מינהל לא תקין ועגמת הנפש שנגרמה לה.
מאגנס טענה כי העובדת פוטרה בשל התנהלותה הקלוקלת, שכן לקתה באימפולסיביות, קולניות, ויחסי האנוש שלה היו בעייתיים. עוד נטען, כי לעובדת היו שתי הזדמנויות לטעון טענותיה, האחת בפגישה שיזם המנכ"ל לאחר ישיבת צוות סוערת, והשניה בפגישה שיזמה התובעת, ויש לראות בפגישות אלה כשימוע.
לא כל מי שכותב מכתב זכאי לחסינות
השופטת אביטל רימון-קפלן קיבלה את התביעה בחלקה הקטן בלבד. ראשית, דחתה השופטת את הטענה כי התובעת פוטרה בשל חשיפת ליקויים. נקבע, כי מבין חמשת כותבי המכתב, רק התובעת פוטרה, וזאת כשבעה חודשים לאחר שליחתו, מה גם שלא נשלח לגוף המוסמך שאמור לטפל בבעיות מנהלתיות, ולפיכך ספק אם ניתן לראות בו כמכתב חושף ליקויים.
"(...) שוכנענו, כי כותבי המכתב, האמינו, ובתום לב, כי בכך שכתבו ליועצת המשפטית של האוניברסיטה את המכתב- היה בכך משום התרעה על מנהל לא תקין, וכי אף מילאו את חובתם בעניין זה. אלא, שכאמור (...) לא פנו לגוף המוסמך אף לא בדרך של העתק המכתב. גם העובדה שפנו בעילום שם (ומבלי שניתן לחזור לכותבים ולברר בצורה רצינית את הטענות)- מעוררת תמיהות, שהרי מכתב בעילום שם (גם אם מדובר במקום עבודה קטן), אינו מאפשר בדיקה יסודית לצורך תיקון העוולה, ככל שהייתה", כתבה השופטת וקבעה, כי לא כל מי שכותב מכתב המתריע על התנהלות לא תקנית זכאי לחסינות אוטומטית מפני פיטורים.
עוד נקבע כי מהעדויות עולה שהתובעת הייתה מוערכת מבחינה מקצועית, אולם הייתה אישה טמפרמנטית מה שעמד בעוכריה והפריע להתנהלות התקינה בעבודה, כי לתובעת היה חלק בהתססת האווירה בעבודה וכי נהגה להתווכח בקולניות, מה שהוביל את המנכ"ל לפטרה על אף מקצועיותה, ובהתחשב בכך שעשה זאת בתום לב ובסבירות- הרי שזו זכותו.
עם זאת, נקבע כי התובעת אכן פוטרה מבלי שנערך לה שימוע כדין. זימון התובעת לשיחה עם המנכ"ל באופן ספונטאני ולאחר ישיבה סוערת או בפגישה אותה יזמה התובעת עצמה, כך נקבע, אינם מהווים שימוע מספק, שכן בשני המקרים התובעת כלל לא ידעה שמדובר בשימוע ולא ניתנה לה כל הזדמנות להתכונן או להתייעץ עם עורך דין, ולהשיב לטענות כלפיה באופן מנומק. ועל כן, הגם שזכותה לשימוע לא נפגעה קשות, באשר ניתנה לה זכות טיעון חלקית, קבעה השופטת כי היא זכאית לפיצוי של 25,000 שקל.
לבסוף ציינה השופטת, כי אינה פוסקת הוצאות לתובעת, נוכח התנהלותה בתיק זה, כשבין היתר חזרה בה משלל טענות והביאה עדה מיותרת ולא רלוונטית לדיון. ב"כ התובעת: עו"ד גיורא דבל. ב"כ הנתבעת: עו"ד אליהו בן טובים .
לאתר המשפט הישראלי "פסקדין" - www.psakdin.co.il
לפנייה לכתב/ת 
