יומן המלחמה של בת 8: איך מבדילים בין פצצות?
דקלה דנדקר מנתיבות נשארה בבית בגלל הירי, ובינתיים כתבה את "ילדים מספרים ומציירים איך הייתה המלחמה בארץ ישראל", יומן מהממ"ד. "שאלנו למה יש בור ליד הבית", כתבה על נפילת רקטה, "אמא אמרה שזה קסם". היא החליטה לשתף אתכם
דקלה דנדקר מנתיבות רק בת שמונה, אבל באמתחתה יש כבר אלפי שעות של ממ"ד ונפילות טילים. ובכל זאת, יש דברים שקשה מאוד להתרגל אליהם. בימים האחרונים, עם בוא הסלמה נוספת לדרום, כתבה דקלה יומן, או כמו שהיא מעדיפה לקרוא לזה, "ספר", שממנו אפשר ללמוד מעט על שגרת החיים של ילדי האזור.
ליומן נתנה דקלה את השם "ילדים מספרים ומציירים איך הייתה המלחמה בארץ ישראל". בחמשת עמודיו היא מתארת איך "בשבת הם עשו אזעקה אחת ואיזה אלף טילים ביום", וכיצד המצב גרם לכך שבמשך שבוע היא ואחיה לא הלכו לבית הספר ולגנים. "לפעמים אבא לקח אותנו לעבודה שלו ולפעמים הוא הלך לעבוד בלעדינו ולפעמים עשה חופש", הציגה את הלו"ז החלופי, ואת אותו הדף עיטרה בציור של מחבל עם מעין משגר רקטות.
ב"פרק 2" מתארת דנדקר את הפחד מהאזעקות שמלוות את נפילת הטילים, ומזכירה את התשובה שקיבלה מאמה גלית כששאלה לפשר הבור הגדול שיצר אחד הטילים ליד ביתם. "אמא ענתה: זה קסם. אנחנו חשבנו שזה קוסם שעשה קסם שייפול לתוך בור ולא הצליח לצאת מהבור". בהמשך תוהה הילדה על ההבדלים בין "פצצה רגילה לפצצה עם גז רעיל". בעמוד הבא היא מתארת את החשש של הילדים בבית הספר נוכח חיילים הנושאים "רובים גדולים" בעת תרגיל.
אביה של דקלה, שמואל, אמר ל-ynet: "זה משהו מדהים, מציאות שלא נתפסת. היא השאירה לי את היומן הזה ליד המיטה. איפה ראש הממשלה שיענה לילדה שלי איך מבדילים בין הפצצות?". הוא סיפר כי בתו נולדה בשדרות למציאות של עשרות אזעקות ביום: "גרנו שם עד שהיא הייתה בת 4, היא לא מכירה מציאות אחרת. הדבר הראשון שהסבירו לה בגן זה איפה המרחב מוגן. כשיצאנו לתקופה של שנה לעבודה בארה"ב, הדבר הראשון היא שאלה כשהגענו לבית שם הייתה איפה הממ"ד. כשהסברתי לה שאין כזה, היא שאלה: 'אבא, איפה מתחבאים כשנופלים כאן טילים?'".
שמואל הסביר שכשבתו החלה לכתוב לפני כמה ימים, הוא לא הקדיש לכך תשומת לב מיוחדת. "היא המשיכה כל פעם קצת, אבל לא התעמקתי כי היא תמיד מכינה ציורים וכותבת דברים. עם האזעקות והעבודה לא שמתי לב, עד שהיא השאירה לי הפתעה במיטה".
גם אמה של דקלה לא ייחסה בתחילה חשיבות מיוחדת לרישומים שהפכו ליומן. "אחרי שאמרנו לה ביום ראשון שאין בית ספר בגלל המצב הביטחוני, היא אמרה 'טוב אמא, אני כותבת ספר על המלחמה', אבל רק
אתמול ראיתי את הספר מול העיניים ולא האמנתי איך היא כתבה פרק אחרי פרק".
רק אחרי שדקלה סיפרה לאמה שהיא רוצה להביא את היומן לכיתה התעמקה האם בדברים. "הבוקר היא הודיעה לי שהיא רוצה לכתוב פרק חמישי בספר שלה - הפסקת אש".
ומה חושבת הסופרת בת ה-8 על היצירה הדוקומנטרית שלה? היא מסבירה שפשוט הרגישה צורך לתאר את שעובר עליה. "בגלל המלחמה רק רציתי לכתוב מה שקורה, וגם היה לי קצת משעמם", הודתה. "כתבתי כבר עוד שני פרקים וסיימתי לכתוב את הספר הזה. אני רוצה לכתוב מתישהו עוד כמה ספרים, אבל על דברים אחרים, לא על מלחמות".
- המידע הראשוני התקבל באמצעות האימייל האדום
לפנייה לכתב/ת 
