האם האקדמיה תוצף בחרדיות?

משרד החינוך החליט להכיר בבחינות הסיום של הסמינרים החרדיים כבחינות בגרות רשמיות, והמשמעות האופרטיבית הישירה היא מתן אפשרות לכל בוגרת להשתלב במוסדות להשכלה גבוהה בישראל - או במלים אחרות, לאוניברסיטאות, שהיו עד עתה מעבר לתקרת הזכוכית של הצעירה החרדית.

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• כך האדמו"ר מויז'ניץ "שלף" אותי מרמאללה
• חרדים זה אף פעם לא טוב/ טלי פרקש
• על ערש דווי: חולה סופני הובא להתפלל בכותל
  

העובדה שהידיעה לא זכתה לכותרות מרשימות בתקשורת הכללית מוכיחה כי הציבור הכללי לא מודע לגודלה של המהפכה המנטלית או הפסיכו-חברתית שעשויה להתרחש ברחוב החרדי בעקבות החלטתו של שר החינוך.

סמינרים - זה חדש

אך קודם כל קצת היסטוריה. הקונבנציה הרווחת כיום, לפיה כל ילדה ונערה חרדית הולכת לבית ספר, תיכון או סמינר, לא היתה קיימת מאז ומעולם. עד לראשית המאה ה-20 מקובל היה בבתי היהודים החרדים באירופה שהבנות - בניגוד לבנים המבקרים ב"תלמוד תורה" – נותרות בבית כדי לסייע בידי אם המשפחה בעבודות.

הסמינר הראשון הוקם רק ב-1918 על-ידי הגברת שרה שנירר, כתגובת נגד להשכלה שהכתה בכל פינה וגררה אינספור בנות לבתי הספר הממשלתיים. בתי הספר והסמינרים החרדיים הפועלים כיום, הם בעצם המשך ישיר של תנועת "בית יעקב" מקראקוב של ראשית המאה הקודמת.

במשך שנים רבות פעלו הסמינרים החרדיים בארץ כמוסדות שנתנו הכשרה פדגוגית בלבד. דורות-דורות של תלמידות התמחו בלימודים פדגוגיים ודידקטיים מתוך מטרה לזכות בקבלת תעודה מורה או גננת מוסמכת, או כפי שהם מחולקים בז'רגון הסמינרי ל"קבוצת הגיל הרך" ו"קבוצת ההוראה".

מאחר שכל נערה חרדית מוצאת את מקומה באחד הסמינרים המוכרים, נוצר מצב שעשרות אלפי הבוגרות של מוסדות ההוראה יצרו שוק של מורות וגננות המבקשות להעניק מידיעותיהן וממומחיותן לכל דורש. אלא שהביקוש אליו, מטבע הדברים, לא היה מסוגל להלום את ההיצע. בעקבות זאת החליטו המנהלים בלב כבד ובחוסר אונים "לפתוח" את בית הספר למגמות נוספות, על-פי דרישות השוק.

גדר סביב האוניברסיטאות

תחילה היו אלו מקצועות שסבבו סביב ציר דיסציפלינת ההוראה, כמו חינוך מיוחד, קלינאות תקשורת וכויוצא באלה, אך עד מהרה נפתחו מסלולים חדשים למקצועות כמו הנדסאיות מחשבים, מנהלות חשבון ורואות חשבון. אין צורך לומר כי מקצועות מבוקשים אלו נעשו לפופולריים במיוחד בעיני הבנות, ומקצוע ההוראה הפך לנחות ומשני בחשיבותו.

הקונספציה החדשה הדירה שינה ממנהלי הסמינרים, שראו בלב כבד כיצד "המקצוע העיקרי" מקבל מעמד חדש - ובעיקר חששו שהבנות יפתחו עצמאות מנטלית ומעשית, ויזלגו למוסדות חינוך שאינם תואמים את הקו החרדי המסורתי. מה שעלול להוביל גם לריחוק מהדת. זאת מלבד העובדה כי העבודה המעשית במקצועות החופשיים מתקיימת על-פי רוב במקומות עבודה חילונים.

את המנהלים ניחמה העובדה כי הבנות מחויבות להוציא בכל מקרה גם תעודת הוראה וכי הסמינרים לא מעניקים לחניכותיהם תעודות בגרות, אלא רק תעודת "הנדסאית" או "מנהלת חשבון" המוכרת על ידי מה"ט. חוסר התעודה, ידעו המנהלים, יקשה מאד על הבנות לפנות ללימודים גבוהים במכללות או באוניברסיטאות השונות.

אלא שכעת הופיעה קביעתו של השר גדעון סער וטרפה את הקלפים. כל בת סמינר עשויה למצוא את עצמה מתקבלת בכל מוסד לימודים אוניברסיטאי (בהשלמת יחידת לימוד במתמטיקה), להירשם ללימודי אקדמיה ולהיעשות "בוגרת אוניברסיטה" בדיסציפלינות שונות שאליהן מעולם לא יכלו להיחשף.

מגמת תיאטרון בסמינר החרדי?

ההחלטה הזו היא לא פחות ממהפכה: כיצד תשפיע נורמה חדשה זו על רמת דתיותן של הבנות החרדיות שהתרגלו ללמוד בחממה דתית המורכבת מאוכלוסייה נשית מאוד-הומוגנית? האם בחורי הישיבה יתירו לעצמם להשתדך גם עם בנות שהחלו את לימודיהן בסמינר אך המשיכו אותם

באחד המוסדות החילוניים להשכלה גבוהה בארץ?

החלטתו של משרד החינוך עשויה להשפיע גם על הסמינרים עצמם, כאשר ברחוב עשוי להיווצר גל חדש של דרישה "לפתוח" את מסלולי הסמינר לתחומים נוספים ובלתי מוכרים - ממדעים מדויקים כמו כימיה, ופיזיקה או אפילו רפואה ועד למקצועות הומניים יותר, כמו תיאטרון וקולנוע.

תהיות קיומיות אלו מובילות לשאלת השאלות – גרעינה של כל מהפכה באשר היא: האם כעת, לאחר קבלת ההחלטה, יוכלו מנהלי הסמינרים והעסקנים החרדים לעצור אותה ולהשיב את הגלגל אחורנית או, שכדרכן של הפיכות, מדובר כבר במלחמה אבודה.