פרשת שבוע כלכלית: הפרץ היצירתי הראשון
כשמשה מנחה להקים את משכן המקדש, פורצות הנשים ביוזמה אנרגטית ליצור כפי כשרונן. אף שיוזמה זו נבלמה על ידי משה, היא נכנסה לדפי ההיסטוריה. האם מדובר במאבק פמיניסטי, במאבק מול גילדת המומחים הראשונה, או בפרץ אנרגיה של דור שלם שצמא לבטא את עצמו?
בפרשת השבוע - ויקהל - פורצות הנשים ביוזמה אנרגטית ליצור כפי כשרונן. אף שיוזמה זו נבלמה על ידי משה, היא נכנסה לדפי ההיסטוריה. האם מדובר במאבק פמיניסטי, במאבק מול גילדת המומחים הראשונה, או בפרץ אנרגיה של דור שלם שצמא לבטא את עצמו?
משה אחרי מעשה העגל, מנחה על פעולות הקמת המשכן. הוא מורה לעם לתרום חומרי גלם שקיימים ברשותם ובמקביל בוחר צוות מקצועי לביצוע מלאכת ההקמה. אבל קרה דבר לא מתוכנן, הנשים לקחו יוזמה והתחילו לארוג בדים יקרים למשכן מבלי שנתבקשו.
"וכל אישה חכמת לב בידיה טוו, ויביאו מטוה את התכלת ואת הארגמן, את תולעת השני ואת השש. וכל הנשים אשר נשא ליבן אותן בחכמה טוו את העיזים" (שמות, לה, כה-כו). נשות האומנות והיצירה יצרו בדים יקרים, אחרות עמלו על טוויית חוטים מצמר.
צוות הגברים המומחים התרעם ופנה למשה בתלונה: "ויבואו כל החכמים העושים את כל מלאכת הקודש איש איש ממלאכתו אשר המה עושים. ויאמרו אל משה לאמר מרבים העם להביא מדי העבודה למלאכה אשר ציוה ה' לעשות אותה" (שמות, לו, ה).
משה החליט להקשיב לצוות המקצועי שלו והעביר פנייה עקיפה לנשים, דרך פנייה כללית לעם. "ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר: איש ואישה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש. ויכלא העם מהביא" (שמות, לו, ו-ז).
אמנם חלק מהמפרשים מסביר את פניית החכמים, כניסיון למנוע בזבוז של משאבים לעם התורם. אבל כשבוחנים את תגובת משה רואים שציוויו שלמשה לא מתייחס לכמות התרומה שמגיעה אלא להפסקת חלק המלאכה שבתרומה, והנשים היו היחידות שחרגו מצו התרומה ועברו לעשייה.
מאחר שצוות המומחים היה על טהרת הגברים, אי אפשר להתעלם מהאפשרות לנסות ולפרש את הפרשה על פי קווים מגדריים: תחילתו של מאבק נשים צודק על יכולתן להיות מומחיות לא פחות מהגברים.
אפשרות אחרת היא לראות את פניית החכמים למשה כדומה למאבק של הפסיכולוגיים הקליניים, למשל, שמנסים להגן על הגילדה שלהם ושבשמה הם מבקשים למנוע ממי שלא התמחה ב"קלינית" את הזכות לטפל.
פירוש אחרון אבל משמעותי יסביר שהנשים לא חשבו על נושאי מעמד, אלא פשוט ביטאו צורך שמשותף להרבה אנשי יצירה שחוו תקופה ארוכה של עשייה מינימלית: להתבטא וליצור. אם במקרה ישמעו אותם גברים או נשים על האפשרות להשתתף בפרויקט יצירה והקמה, תצוף מוטיבציה לקחת חלק וליצור גם בהתנדבות.
זאת אחת הדרכים בעיני, להסביר את התפרצות היצרים במעשה העגל. אחרי חודשים של נדודים, ועוד חודש של רביצה למרגלות הר סיני, היה לעם צורך אדיר לפרוק אנרגיה. אהרון עזר לעם לפרוק את האנרגיה ביצירת פסל העגל. אלוהים ומשה, כעסו אבל הבינו את הצורך וניסו להשתמש באותה אנרגיה כשפקדו על הקמת משכן.
לפעמים מקבליםעונש, כמו בעגל. לפעמים לא ישתמשו במה שיצרנו, כמו במקרה הנשים האורגות, אך עדיין - אם הצורך עולה, מומלץ לא לחכות לרשות של אף אחד, ולהתחיל ליצור.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי לבכירים. מתמחה בפתרון קונפליקטים בינאישיים, משא ומתן וסוגיות קריירה
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום: זיו ריינשטיין")
