כך נטשה הממשלה את העורף: מקלטים לעשירים, בתי ספר חשופים, 40% בלי ערכות מגן
ההצהרות על תקיפה ישראלית באיראן הולכות ומחריפות, אך איכות ההגנה על אזרחי ישראל דורכת במקום: מקלטים חסרים, פערים גדולים בין עיריות מבוססות לעניות ובין שכונות חלשות לעשירות. "כדאי שיקחו עורכי דין לקראת ועדת החקירה הבאה"
בעוד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, דיבר רק לפני ימים אחדים בכנסת על נכונות ישראל לפעול בעצמה נגד איום הגרעין האיראני, שקוע העורף הישראלי בהזנחה קשה. בכירים ישראלים העוסקים בהגנת העורף משרטטים תמונת מצב בעייתית ביותר לקראת אפשרות של מתקפה ישראלית פוטנציאלית באיראן. 1.7 מיליון תושבים ללא מקלט וללא ממ"ד, 40% מאוכלוסיית ישראל תישאר ללא ערכות מגן, בבתי ספר רבים המקלטים לא יספיקו לקלוט את כל התלמידים והפערים בין רשויות עשירות לרשויות עניות גדולים ומקוממים.
עוד בערוץ החדשות:
המומחים מסכימים כי העורף הישראלי יעמוד במוקד של כל מערכה נגד תוכנית הגרעין האיראנית, אבל מניתוח המצב עולה שלא הרבה נעשה כדי לשפר את יכולת המיגון. בסוף החודש ייסגרו תחנות החלוקה של ערכות המגן. המלאי אזל, וכ-40% מהאוכלוסייה תישאר ללא ערכות. גם אם תקציב הייצור יחודש באופן מיידי - ומדובר בכ-1.2 מיליארד שקל - קווי הייצור של שני המפעלים היחידים בארץ לא יצליחו להשלים את הפער ולספק את החוסרים.
איתי בר און, סגן מנהל באחד ממפעלי הייצור של מסכות הגז, סיפר ל"וושינגטון פוסט", שהקדיש כתבה מקיפה לנושא, כי פס הייצור עובד בתפוקה של כ-7% בלבד, וכי כשליש מהעובדים פוטרו בשלושת החודשים האחרונים - נתונים המלמדים על ההיערכות המעשית בשטח.
גם המיגון הפאסיבי מציג לראווה פער עצום בין "השאיפות" לתקיפה באיראן לבין יכולת העורף להתמודד עם היום שאחרי. מבדיקה שערכו מומחי פיקוד העורף בשבועות האחרונים, עלה כי 60% מהמקלטים הציבוריים בישראל קיבלו את הציון גרוע או בינוני. בדרום הארץ, אזור שסובל זה שנים מטפטופי רקטות ופצצות מרגמה, חסרות מאות מיגוניות ביישובים רבים.
שכונות ותיקות בבאר שבע אינן ממוגנות, בדיוק כמו מוסדות חינוך באופקים, אשדוד ואשקלון. המצב בשטח הוביל לביקוש ער לחדרים ממוגנים ניידים, ולראשונה - בעיקר בשל הטווח הגדל של הטילים מרצועת עזה - החלו תושבי ראשון לציון, רחובות ורמלה להתעניין בנושא.
תתכוננו לוועדת החקירה הבאה"
"יש כיום בישראל 1.7 מיליון תושבים ללא מקלט או ממ"ד", הזהיר יו״ר ועדת המשנה למוכנות העורף, ח״כ זאב בילסקי (קדימה). "מדובר ב-400 אלף בתים ודירות, רובם הוקמו בשנות ה-50. הפתרון היה תמ"א 38 (תוכנית מתאר ארצית לחיזוק מבנים ישנים) אבל הפתרון הזה נחל כישלון חרוץ. למעשה, מה שיקרה במצב של מלחמה הוא שלתושבים האלה יגידו: 'תשבו מתחת למשקוף'".
"ישראל עשתה מאמץ גדול לתאם בין כוחות החירום השונים", אמר גורם רשמי במשרד להגנת העורף לעיתון האמריקני. "אך הדחיפוּת לא באה לידי ביטוי בתקציבים. אנו צריכים לשנות את אופי החשיבה הישראלי בנושא", הבהיר.
ח"כ בילסקי הוסיף כי פיקוד העורף הציג לאחרונה פרויקט חדש למיגון חדרי מדרגות בבניינים הישנים, אולם בפועל לא מוגן עדיין אפילו חדר מדרגות אחד - בגלל בעיות תקציב. "זוהי רק ההתחלה. השערורייה הגדולה ביותר היא ערכות המגן. 3 שנים מחלקת מדינת ישראל ערכות מגן לכל דורש מתוך ידיעה שאין מספיק מסיכות לכולם. צריך להבין שזה לא מוצר מדף ולא ניתן להזמין אותו ממדינות אחרות. הייתי במפעל בקריית גת, שפס הייצור שלו כבר עטוף בניילון. אם חלילה יחל פה מצב חירום, תהיה התנפלות. כמו שהמצב נראה כרגע, כדאי שיקחו עורכי דין לקראת ועדת החקירה הבאה", סיכם.
סממן נוסף שמעיד על הכשלים בשטח עוסק בציר שנע בין מצבן הכלכלי של הרשויות המקומיות לבין מוכנותן לעימות עתידי ובפער העמוק בין רשויות שיש להן לרשויות שאין להן.
"יש קשר ישיר בין איתנות כלכלית למוכנותו של התושב מבחינת מקלטים וממ"דים", אמר ל-ynet ראש מועצת בית אריה, אבי נעים, המשמש גם כיו"ר ועדת הביטחון והחירום במרכז השלטון המקומי. "לתל-אביב, ראשון לציון, כפר סבא, רעננה והרצליה יש מענה טוב יותר מהפריפריה, המגזר הערבי או ערים כמו בני ברק, רמלה ולוד העניות והחלשות יותר", הדגיש.
לדבריו, "אנחנו עושים הכול מאהבה, אבל בסוף האחריות היא על המדינה והיא צריכה להתעורר ולקחת אחריות. מענה לאירוע לאומי כמו נפילת טיל על עזריאלי, או אירוע בלתי קונבנציונלי, יצריך ריכוז מאמץ ויגרום להפקרת אזורים שלמים", הזהיר.
"ביבי מוכן להגיע לאיראן, לא לדרום תל-אביב"
רמזים לפער הכלכלי המשפיע גם על איכות המיגון ניתן ללמוד גם מניתוח דמוגרפי פנים עירוני. כך, למשל, ניתן לראות כי ברבות משכונות דרום תל-אביב מצב מיגון העורף גרוע בהרבה מבשכונות החדשות יותר, שנמצאות בצפונה. "אנחנו לא בארץ ישראל, אנחנו במדינת עולם שלישי. זה אולי מצחיק ועצוב גם יחד שביבי מוכן להגיע לאיראן, אבל לדרום תל-אביב זה
רחוק לו מדי", אמרה חביבה עזרא, פנסיונרית המתגוררת בשכונת נווה שאנן. "אין כאן מקלטים, רק מוסכים. אין עם מי לדבר. במלחמת המפרץ כולנו רצנו למרתף של התחנה המרכזית החדשה וגם אז הטילים, שהיו פחות מהירים מאלו של היום, תפסו אותנו בדרך".
גם ישי לוין, המתגורר יחד עם אשתו ושני ילדיהם ביפו, מתאר תמונת מצב עגומה. "אין מקלטים שאני יודע עליהם, לא ליד הבית ולא רחוק יותר. אף אחד לא ניסה לספר לנו איפה יש כאלו, הוא ידע שהוא ייתקל בבעיה. רוב הבתים כאן הם בתים פרטיים ישנים ואין מרחבים מוגנים באזור. מדובר בשכונות ישנות שאף פעם לא טופלו, הכול היה רק מס שפתיים ואנחנו יודעים שפשוט צריך להישאר בבתים ללא מרחב מוגן. מה שנשאר לנו, תושבי דרום העיר, זה לקוות לטוב. אולי בגלל שאנחנו חיים בקהילה מעורבת, יחוסו על המוסלמים".
הפער בין ישן לחדש, עשיר לעני, בא לידי ביטוי גם במערכת החינוך, שבמוסדותיה מצטופפים במשך שעות רבות כל ילדי ישראל. "יש בתי ספר רבים שבהם המקלוט לא מספיק לכלל התלמידים", אמר אבי קמינסקי, יו"ר איגוד מנהלי אגפי החינוך
במרכז השלטון המקומי.
בין הסיבות הרבות למצב שנוצר בשטח, הסביר קמינסקי, ניתן למנות "בתי ספר ותיקים שנבנו לתכולה מסוימת של תלמידים ובמשך השנים התרחבו, אך המקלט נשאר ללא שינוי". בבתי ספר אחרים, הפכו המקלטים לחדרי לימוד. "אין ספק שבבתי הספר החדשים הנושא שופר מאוד והמקלוט טוב בהרבה. גם בגני הילדים התופעה דומה, בגנים החדשים יש ממ"דים תקניים ואילו בגנים הישנים חייבים הילדים לרוץ למקלטים סמוכים שלא נמצאים במתחם הגן".
עבור תושבי הצפון, שסבלו שנים רבות מאיום הטילים שנורו מדרום לבנון, העיסוק במצב המקלטים והמרחבים המוגנים הפך
להכרח, בעיקר נוכח תוצאות ימי הלחימה של מלחמת לבנון השנייה. בשנת 2008 שופצו 550 מקלטים בגליל העליון, ובניגוד לצפת וערים אחרות, המבנים מוגדרים כציבוריים. "אנחנו ממליצים על מקלטים דו-תכליתיים", אמר אסף לנגלבן, קצין הביטחון של המועצה. "זה נכון, כי אז אנשים מבקרים כל הזמן במקלט לחוגים או לעיסוקים אחרים, ואם האור לא נדלק או שהוא מוצף במים, זה מיד מתגלה. מעבר לכך, למקלט יש עדיפות מסוימת על פני הממ"ד. המקלט הוא מקום מפגש, תחושת 'הביחד' מחזקת את האוכלוסייה כדי לעבור את התקופה הקשה".
בחיפה בוצעה עבודה מקיפה לשיפור היערכות העיר למצבי חירום ובעיקר למתקפות טילים, על פי הלקחים שהופקו מהעימות הצבאי האחרון. תפיסת החירום מבוססת על ההנחה כי הציבור רואה בעירייה את הגורם האחראי על ניהול העיר. ראש העיר, יונה יהב, אמר ל-ynet כי המערכים השונים מתורגלים כמעט באופן יומיומי, אם כי, לדבריו, "איני ישן טוב בלילות לאור התרחישים הצפויים".
"מאז 2006 אנחנו עסוקים באינטנסיביות יומיומית בהכנות, תוך הפקת לקחים", סיפר, "אנחנו נערכים לאירועים קשים.
אני בטוח שהתרגול משפר את היכולת שלנו להתמודד וליצור תנאים שיאפשרו לתושבים לנהל שגרת חירום סבירה". תקלות "שגרתיות", דוגמת זיהום מי השתיה בקריית מוצקין במאי שעבר, איפשרו לעירייה לחלק מים לתושבים במכליות, ולהפיץ גם את השקיות למילוי מים שחילקה רשות החירום הלאומית. במקרה זה, הובאו המים מהקריות השכנות, ולעתים המתינו התושבים שעות ארוכות עד להגעת המכלית לשכונתם.
לעת עתה, ניתן להתנחם בהפעלתה המוצלחת של מערכת "כיפת ברזל" ובעובדה שיישום הוראות פיקוד העורף על ידי תושבי הדרום הוביל למספר נפגעים מינימלי. בשנה הקרובה, עתידים בפיקוד העורף להוציא לפועל מספר שדרוגים דיגיטליים, בהם התראות ב-SMS, בטלוויזיה ובמחשב הביתי. בנוסף, אזורי האזעקות צפויים להתמקד ולהצטמצם באופן משמעותי, כך שהאזעקה תפעל רק ברדיוס של מספר קילומטרים שאליהם עושה הטיל את דרכו.
היערכות העורף תעמוד במוקד דיון מיוחד בקבינט שיזם השר להגנת העורף, מתן וילנאי. "ישראל צריכה להיערך כמו שצריך ולפנות את המשאבים הדרושים לשם הגנה מקסימלית על העורף", אמר וילנאי ל-ynet. "יחד עם זאת, אנחנו במקום אחר לגמרי מאשר היינו בו לפני שש שנים. עיריות כמו חולון, ראשון לציון ותל-אביב מוכנות בתוכנית סדורה ומתורגלת איך להתמודד עם נפילות טילים. גם מצב מיגונם של מתקנים אסטרטגיים, כמו מים וחשמל, הוא
טוב, אבל יש עוד סוגיות שצריך לטפל בהן".
"אי אפשר למגן עצמנו לדעת, אבל פתרונות של הגדרת מרחבים מוגנים קיימים, כמו חדר המדרגות בבניין, הוכיחו עצמם במלחמת לבנון השנייה וגם בדרום", הסביר גורם ביטחוני בכיר. "השלמת פערי המיגון תעלה מיליארדים, וזה כסף שיבוא מתקציב החינוך, הרווחה או מטרכטנברג, ואין אותו. גם אם היה אותו, התרומה הייתה בעיקר פסיכולוגית. האזרחים באשדוד, בבאר שבע ובאשקלון מילאו את הוראות פיקוד העורף בצורה מופתית, ולמרות התיאורים השחורים, הערים הללו לא הפכו לערי רפאים".
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
