לבטל בגרויות, כי אני מאמין בתלמידיי

"זו מערכת שאין לה אמון. אין לה אמון במורים, ואין לה אמון בתלמידים, ואין לה אמון בעצמה". כך אמר יאיר לפיד בנאומו המפורסם על מצב מערכת החינוך בישראל. אותו נאום שממנו גזר בימים האחרונים את הצהרתו שמתוך 265 בגרויות, ישאיר 3 בגרויות אם יכהן כשר חינוך. באנגלית, במתמטיקה ובהבנת הנקרא. זהו.

יאיר לפיד מציע לשנות את השיטה, להמשיך ללמד את מקצועות הליבה, אך לא לבחון את התלמידים בבחינות בגרות, אלא בדרכי הערכה פנימיות חלופיות. כיום, כידוע, הבגרות הפכה בעיקר כלי סינון בידי אוניברסיטאות ומוסדות להשכלה גבוהה. אך האם יש צורך אמיתי בכל הבגרויות הללו? אליבא דיאיר לפיד, ולפי תפישתי שלי כאיש חינוך - לא. יבואו המקטרגים, יצירי מערכת החינוך, וישאלו בפקפוק "אז איך יִלְמדו? הרי אנו עצמנו יודעים את אשר אנו יודעים בזכות מערכת הבגרויות".

עוד בערוץ הדעות של ynet:

חמאס מדבר בפייסנות, ישראל מגיבה באלימות / נעמי בן-בסט

החלפתי כאב בתקווה. אני עומד להיות אבא / אילן שיינפלד

אני ואחרים יודעים כי אין לקטוף כלניות, כי למדנו זאת בגן. אנחנו גם מכירים את סיפורי יוסף, את חלומותיו של פרעה המלך ואת קריעת ים סוף כי למדנו זאת בבית הספר היסודי. אני מכיר את מבנה מערכת העיכול ואת מרכיביה על אף שלא נבחנתי בבחינת בגרות בביולוגיה. למען האמת, לא נבחנתי על אף אחד מהנושאים שציינתי בבחינת בגרות, ובכל זאת למדתי אותם בהיותי נער והם הוטמעו בי.

עם זאת, מי זוכר את התוכן המדויק של הסכם ריבנטרוב-מולוטוב מבחינת הבגרות בהיסטוריה? מי זוכר את אישיותו של המלך קריאון במחזה "אנטיגונה" מבחינת הבגרות בספרות? מי זוכר את משמעות השיר The Road Not Taken של רוברט פרוסט מבחינת הבגרות באנגלית? במרחק הזמן, תגלו שרוב החומר פשוט נמחק מהמוח. הבגרות שהייתה לשוט בידי המערכת ותפקידו לחייב למידה, הפכה לטוש מחיק שבאמצעותו משננים חומר, מקיאים אותו, ומוחקים אותו מתאי המוח. הלמידה הצטמצמה, חדוות הסקרנות דעכה. המטרה היא להצליח בבגרות, לא ללמוד, לא להעשיר את הדעת ולא את הנפש.

על פי מבחנים משווים עולמיים, ישראל נמצאת הרחק מאחור ביחס למקומות אחרים בעולם כשמודדים את אותם נערים ונערות הנבחנים בבחינות הבגרות בגיל 17. ואיכשהו בגיל 24, צצים להם מוחות מעניינים שיוצרים פלאות. יש שם, על-פי יאיר לפיד, בין בית הספר ובין גיל 24, מערכת אחרת שסומכת על נתיניה. המערכת הצבאית. והיא מערכת "הבגרות" האמיתית לפי השערתו. המערכת שמיד סומכת על הנערים והנערות, ומפקידה בידיהם את ביטחונם של 7 וחצי מיליון תושבים במדינה.

כמו במדינות המערב

אנו, המורים, יודעים שתלמידים שמאמינים ביכולות של עצמם לומדים טוב יותר. ואכן, איכשהו הם לומדים להאמין ביכולותיהם אחרי הצבא. אבל על פי הבחינות העולמיות המשוות, הם לא עושים את זה בעודם חלק ממערכת הבגרויות. בגרויות החובה באנגלית, באזרחות, בהיסטוריה, בלשון, במתמטיקה, בספרות ובתנ"ך, בתוספת בגרות אחת לפחות באחד ממקצועות הבחירה, הן תעודת העניות שלנו. הן הכתם שמעיד בבירור שאנחנו לא סומכים על התלמידים שיוכלו ללמוד מתוך חדוות סקרנות, אנחנו לא סומכים על המורים שיצליחו ללמד ללא השוט. אנחנו לא סומכים.

למידה תיעשה גם ללא בגרות. תלמידים שרוצים להמשיך להשכלה גבוהה יוכלו לעמוד בבחינות קבלה שיידרשו אליהם במוסדות ההשכלה הללו, כפי שנהוג בעולם. בארה"ב, אפס בגרויות. בפינלנד ארבע, כך גם בבריטניה. אפשר אחרת. רק צריך לחשוב מחוץ לקופסה. וראו זה פלא: משרד החינוך הודיע שהוא עצמו בוחן צמצום בגרויות מיד לאחר שיאיר לפיד יצא בהצהרתו שלו.

אני מאמין בתלמידים שלי. אני מאמין שאני מצליח לגרות את החשיבה שלהם ואת הסקרנות שלהם. אני מאמין שאלמלא הבגרויות במתכונתן הנוכחית, הייתי יכול אף להעצים את חוויית הלמידה כפועל יוצא של חדוות הסקרנות שלהם. ואכן, במסגרות אחרות שבהן אני מלמד, ובהן משרד החינוך איננו מונופול על דרכי ההערכה, כך אני נוהג לעשות בהצלחה. אולי כדי שמערכת החינוך תהפוך למערכת החיוך, אכן צריך לשנות כמה מההרגלים שכל כך התקבענו אליהם.

אני מאמין.

לירון ברגר, מורה בבית הספר הריאלי העברי בחיפה, מרצה בבית הספר להנדסאים בטכניון ומנהל "השראה הוצאה לאור".

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il