שירה: "כדי לאפשר לחיים להתנהל בטיפשות"

משוררים

מִסְתּוֹבְבִים בְּמַעֲרֻמֵּי הַשְּׂרָד שֶׁלָּנוּ

כְּמוֹ נְגִיף מֻחְלָשׁ עָשׂוּי מִמְּכַשֵּׁפוֹת

עִם רְאִיַּת אוּלְטְרָה סָגֹל

וּשְׁמִיעַת F.M.

נוֹעֲצִים נִקּוּד בְּאוֹתִיּוֹת שֶׁלֹּא יִתְעוֹפְפוּ

מִן הַנְּיָר

צְמֵאִים לְכָל מִלַּת יַחַס וְעִם זֹאת

שׁוֹתְתִים מִכָּל מַקָּף

שִׁירֵינוּ סוֹפְחִים אֲלֵיהֶם אֶת כָּל הַחָכְמָה

כְּדֵי לְאַפְשֵׁר לַחַיִּים לְהִתְנַהֵל בְּטִפְּשׁוּת -

תִּרְאוּ אוֹתָנוּ בּוֹהִים

מוּל אוֹרוֹ הַכְּחַלְחַל שֶׁל הַצָּג -

הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁלֹּא נִבְרָא בִּבְרֵאשִׁית

עַד לְדִבּוּר אֶחָד מְרֻכָּז

שֶׁיַּצְדִּיק אֶת הָאִי קִיּוּם שֶׁלָּנוּ

עֵרִים כְּמוֹ צִפּוֹר בַּלַּיְלָה

שֶׁנּוֹתְרָה לְלֹא עֵץ

אֲבָל עַד כְּדֵי כָּךְ עַצְמֵנוּ -

הוֹפְכִים כְּבָר לְאַתֶּם.

בת יענה (המשורר מעלעל בטיוטות)

אֶת בַּת הַיַּעֲנָה בָּרָא מִשְּׁאֵרִיּוֹת וְכָל מַה שֶּׁלֹּא

יָכוֹל הָיָה לוֹמַר עָלָיו כִּי טוֹב.

הוּא בָּרָא אוֹתָהּ בְּסִיּוּמוֹ שֶׁל יוֹם

קָשֶׁה בִּמְיֻחָד, מִתּוֹךְ עֲיֵפוּת גְּדוֹלָה

וְחֹסֶר רִכּוּז.

הָיָה חֹשֶךְ

הַבְּרוּאִים הִתְרוֹצְצוּ

וְלֹא הָיָה כְּבָר כֹּחַ לְהַתְחִיל דְּבָרִים חֲדָשִׁים.

חִבֵּר רַגְלֵי תַּיִשׁ לְאֶצְבְּעוֹת תַּרְנְגֹלֶת

שֶׁחָרְגוּ קְצָת מִמִּדָּתָן

וְעַל יְרֵכַיִם סְמוּקוֹת הִרְכִּיב טוֹרְסוֹ עוֹף

בַּחֲצָאִית נוֹצוֹת שְׁחוֹרָה.

הוּא מוֹדֶה:

מַשֶּׁהוּ בַּפְּרוֹפּוֹרְצְיוֹת הִזְכִּיר טְיוּטָה

לְדָבָר שֶׁלֹּא עָמַד לוֹ כֹּחַ לְהָבִיאוֹ

לִידֵי גְּמָר

הַכְּנָפַיִם לְמָשָׁל אֵינָן מְסֻגָּלוֹת לָשֵׂאת אֶת הַגּוּף

(כַּמָּה הָיָה מְרֻכָּז אָז כְּשֶׁבָּרָא אֶת הָרִמּוֹן)

וְהָרֹאשׁ, אִם אֶפְשָׁר לִקְרֹא כָּךְ לְמַקּוֹר וְזוּג עֵינַיִם

אֵינוֹ אֶלָּא מָקוֹם בּוֹ מְאַבֵּד הַצַּוָּאר

הָאָרֹךְ מִדַּי (שֶׁיִּהְיֶה)

אֶת שְׁמוֹ

אוּלַי בִּגְלַל זֶה הִתְעוֹרֵר בּוֹ הַצֹּרֶךְ

לְפַצּוֹת אוֹתָהּ בְּכַמָּה שִׂיאִים:

מִלְּבַד הֱיוֹתָהּ הָעוֹף הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר

עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ וְהַמָּהִיר בְּיוֹתֵר

מִבֵּין הוֹלְכֵי עַל שְׁתַּיִם

שֶׁנּוֹצוֹתֶיהָ מְפָאֲרוֹת כּוֹבָעִים וּצְעִיפִים

וּבֵיצֶיהָ מְשַׁמְּשׁוֹת לִקְעָרוֹת

שֶׁנִּתָּן לַעֲשׂוֹת מֵהֶן גַּם אֲהִילִים -

זִכָּה אוֹתָהּ

בְּנִגּוּד מֻחְלָט לָעֻבְדּוֹת

גַּם בַּמֶּטָאפוֹרָה שֶׁל הָרֹאשׁ הַנִּטְמָן בַּחוֹל.

פגישה

נוֹבֵחַ עָלַי וְהַשֵּׁנִי - מְכַשְׁכֵּשׁ אֵלַי בִּזְנָבוֹ

וַאֲנִי לֹא יוֹדַעַת לְמִי לְהַאֲמִין:

לְפִיךְ הַמְחַיֵּךְ אוֹ לְעֵינַיִךְ הָעֲצוּבוֹת,

לִפְנֵי-הַיַּלְדָּה שֶׁלָּךְ הַמְּצִיצוֹת עוֹד מִפָּנַיִךְ הָאֵלֶּה אוֹ

לְקוֹלֵךְ הַחֶלְמוֹנִי שֶׁעָבַר לְמַפְתֵּחַ פָה

אֵיךְ קִנֵּאנוּ בְּעַצְמֵנוּ מֵרֹב עִנְיָנִים שֶׁהֵיטִיבוּ

לְהַסְתִּיר אָז אֶת הַכְּלוּם

מִקַּו הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ נִמְתְּחוּ חוּטִים אֶל הַמֵּמַד הַשִּׁשִּׁי

בּוֹ מַמְשִׁיכוֹת לְהִתְקַיֵּם גַּם כָּל הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת הָאֲחֵרוֹת

וְעַכְשָׁו לֹא תָּמִיד יֵשׁ לְמִי לְסַפֵּר אֶת הַחֲלוֹם בַּבֹּקֶר

בְּעָלִים הָפְכוּ לִקְרוֹבֵי מִשְׁפָּחָה וְהַמֵּתִים

חַיִּים בָּנוּ בְּכָל מִינֵי צוּרוֹת

אָמְנָם אֵינֶנּוּ הַתַּסְרִיט שֶׁל חַיֵּינוּ

אֲבָל גַּם לְהוֹצִיא אוֹתוֹ לַפֹּעַל לִפְעָמִים

הוּא מֵעֵבֶר לַכֹּחוֹת

הַדָּבָר הֲכִי קָרוֹב לְאִמָּא שֶׁיֵּשׁ לָנוּ

הוּא כִּרְבּוּלִית, שֶׁלְּתוֹכָהּ

כְּמוֹ עֻבָּרִים גְּדוֹלִים, תְּלוּיִים לְגַמְרֵי

בְּחֹם גּוּפָם, אָנוּ שָׁבִים כָּל עֶרֶב

אֲבָל גַּם אִם חֶבֶל הַטַּבּוּר הַיָּחִיד הוּא הַחוּט

שֶׁל הַטֶּלֶפוֹן

כַּמָּה טוֹב שֶׁאֶפְשָׁר לְדַבֵּר

וְזֶה שֶׁבָּרֹאשׁ הַמְבֹרָךְ שֶׁל הַבֹּקֶר

אֶפְשָׁר עוֹד לִצְמֹחַ מִן הַנְּיָר.

שירים אלו לקוחים מהספר החדש וה-15 במספר של אגי משעול, "סידור עבודה", שראה אור לאחרונה בהוצאת הקיבוץ המאוחד.