המדינה מעדיפה שתודו, במקום שתבקשו משפט
אם זה תלוי במדינת ישראל, עבירות תנועה לא יגיעו לבתי משפט אלא יסתיימו בהודאה וקנס. איך מתכוונת המדינה לשכנע אתכם? בעזרת איום מקורי - ביקשתם להשפט ונמצאתם אשמים? שלמו פי 1.5 מהקנס המקורי
הואשמתם בעבירת תנועה? המדינה רוצה שתודו, גם אם לא ביצעתם עבירה. ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה אתמול (א') רפורמה בענישת עבירות תנועה, הכוללת סעיף מעורר מחלוקת - לפיו נאשם שיבקש להישפט ויורשע במשפט, ישלם קנס גבוה פי 1.5 לפחות מהקנס המקורי. במשרדי התחבורה והמשפטים מסבירים כי מטרת הגדלת הקנס היא למנוע מנאשמים מלהגיש "בקשות סרק". אך מה קורה כאשר המדינה היא שגורמת להתארכות משפטים ופוגעת כך בנאשמים? לכך אין כל מענה ברפורמת הענישה.
עוד בערוץ הרכב של ynet:
- שוב שיבושים קשים ברכבת. חבלות מכוונות?
_wa.jpg "שופט: \"אין לקבל מצב שעקב מחדל תביעה, יהפוך הליך למסע ייסורים\" (צילום: ירון ברנר)")
דרך הייסורים של ש' כמשל
על-פי דברי ההסבר לרפורמה, רבות מהבקשות להישפט הן "בקשות סרק, שאין בצידן מחלוקת של ממש על אשמתו של הנאשם". לכן נקבע כי מי שיורשע ויוכח שהגיש "בקשת סרק", הקנס המינימאלי שישלם יהיה פי 1.5 מהקנס שנקבע לעבירה שבגינה הורשע. עוד נקבע כי תנאי להגשת הבקשה להישפט יהיה הפקדת ערובה, בגובה הקנס המקורי. כל זאת, כך משוכנעים במשרדי הממשלה, יביא לצמצום העומס בבתי המשפט לתעבורה.
שר התחבורה, ישראל כץ, הוא תומך נלהב בצעדים שנועדו להרתיע נהגים מהגשת בקשות להישפט. בעבר הסביר במליאת הכנסת כי "היום, בגלל העומס בבתי-המשפט, מי שמחליט להישפט ולא לשלם את הקנס, משלם באופן סטטיסטי 50% פחות... דרך המעבר באמצעות בתי-המשפט הוא גם מושך את זמנם של בתי-המשפט, וגם יש לו תמריץ".
אלא שסנגורים טוענים כי צעדים אלה יביאו לפגיעה חמורה בנאשמים, ויגרמו לכך שרבים יוותרו על זכותם להישפט. לטענה זו אפשר למצוא עדויות בבתי המשפט לתעבורה עצמם. קחו למשל את המקרה של ש', שהואשם בסטייה מנתיב נסיעתו. למרות שהעבירה נחשבת לשולית, והקנס בגינה הוא 250 שקל ואין בצדה נקודות חובה, החליט ש' כי ברצונו להישפט, שכן האמין בחפותו.
פעמיים התייצב בבית המשפט לתעבורה בצפת, ופעמיים נשלח ש' לביתו - שכן המשטרה לא שלחה את עד התביעה. לשופט בסאם קנדלפת נמאס מהתנהלות התביעה. בשבוע שעבר החליט לזכות את ש', ואף הטיל על המדינה את כיסוי הוצאותיו, בסך 1,000 שקל. בהכרעת הדין, כותב השופט כי "אין הדעה יכולה לסבול מצב שבו עצם ניהול ההליך בעבירה קלה, שדינה קנס 250 שקל, יהפוך לעונש חמור שבעתיים מבחינת הנאשם".
עוד כותב השופט קנדלפת כי "אין לקבל מצב שבו, עקב מחדל התביעה, יהפוך ניהול ההליך למסע ייסורים הכרוך בהוצאות מרובות של הפסדי ימי עבודה, ונסיעות לבית המשפט ובהמתנה שעות ארוכות לריק באולם בית המשפט - כאשר המחלוקת היא על צדקת חיובו של הנאשם בקנס בסך 250 שקל".
"להוביל להרשעת חפים מפשע"
המקרה של ש' אינו יחיד במינו, ויש אף מקרים חמורים משמעותית. קחו למשל את המקרה של עמיקם לוין ז"ל, שהואשם ב-1996 על נהיגה במהירות של 78 קמ"ש במקום שבו המהירות המותרת היא 60 קמ"ש. לוין זוכה פעמיים בבית משפט לתעבורה, ובכל פעם בחרה המדינה להגיש ערעור על זיכויו. גם לאחר שזוכה בבית משפט מחוזי, הגישה המדינה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. רק פטירתו באוקטובר 2010 הביאה להפסקת ההליכים המשפטיים נגדו.
בהחלטה ממרץ 2010 לדחות את ערעור המדינה על זיכויו בבית משפט לתעבורה, הבהירה השופטת רחל ברקאי מבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מה דעתה על התנהלות המדינה: "אודה כי השתאיתי למקרא כל ההשתלשלות של תיק זה, ובפרט העובדה כי מדובר באירוע המייחס (לנאשם) עבירת מהירות מלפני 14 שנה, כאשר (הנאשם) זוכה פעמיים - והמדינה ממשיכה ועומדת על שמיעת הערעור כנגד הזיכוי".
כה חמורה הייתה התנהלות המדינה בעניינו של לוין, עד שהשופטת ברקאי סברה כי למנוע ממנה מלהגיש ערעורים במקרים מסוימים. "נסיבות כאלה מעוררות ואולי אף מצדיקות חשיבה מחודשת בנושא זכות הערעור של המדינה, בנסיבות שבהן מזוכה הנאשם על-ידי הערכאה הדיונית (בית המשפט שדן במקרה, ש.ה)", כתבה השופטת.
בהמשך דבריה, אף העלתה השופטת הצעה שנועדה למנוע הימשכות בלתי סבירה של הליכים משפטיים, שגם תמנע פגיעה בנאשמים וגם תוכל לצמצם את העומס בבתי המשפט: "יש לשקול אם לא ראוי לחסום את דרכה של המדינה מלערער בזכות (הדגשה במקור) על זיכויים של נאשמים בעבירות שוליות, כגון עבירות אשר הוגדרו כעבירות 'ברירת קנס', וכי הערעור בנסיבות של זיכוי יהיה (רק) ברשות ערכאת הערעור ובנסיבות אשר יצדיקו זאת".
אלא שהצעת השופטת, או כל התייחסות אחרת לזכויות הנאשמים להישפט ו"לזכות ביומם בבית המשפט", לא נכללו ברפורמת הענישה של משרדי התחבורה והמשפטים. על תוצאות הניסיון להרחיק נאשמים מבתי המשפט, אפשר ללמוד מדברי השופט קנדלפת, שהסביר כך את החלטתו לזכות את ש' מעבירת סטייה מנתיב: "כל תוצאה אחרת עלולה להוביל להרשעת חפים מפשע, אשר יעדיפו לחסוך מעצמם עינוי דין, במחיר של הודאה בעבירה שלא ביצעו".
לפנייה לכתב/ת 
